שאלקה הגיעה לחצי גמר הצ'מפיונס אבל "חיה מהיד לפה"

בתחילת שנות ה-20 של המאה שעברה, מספר שנים לאחר שנערים בני 15-14 הקימו את קבוצת הכדורגל של מועדון ההתעמלות שאלקה 04, היתה הקבוצה בכחול הדבר החם ביותר בליגה הגרמנית. שאלקה, בעיקר בזכות מאות אלפי מהגרי העבודה הפולניים, הפכה לאחת מהקבוצות הנצפות ביותר בגרמניה וביחד עם דורטמונד, יריבתה הגדולה לחבל הרוהר, פיתחה את הכדורגל באזור ובגרמניה כולה.

שאלקה שיחקה אז בשיטת משחק של מסירות קצרות ותנועה מרובה. השיטה זכתה לכינוי "Schalker Kreisel" – הסביבון של שאלקה – בגלל התנועה הבלתי פוסקת של הקבוצה.

כיום, כאשר המועדון בן 107 ויש לו כ-85 אלף חברי עמותה, שאלקה נמצאת בחצי גמר ליגת האלופות - שיא מקצועי עבורה. עם זאת היא גם נמצאת בצומת דרכים כלכלית משמעותית ביותר לעתיד המועדון.

לפי הנתונים הכספיים האחרונים, לשאלקה תשואה שלילית להון של 56 מיליון יורו – מה שהופך את המועדון לפושט רגל.

איך הגיע מועדון שהוא אחד ממושכי הקהל הגדולים באירופה ואחד ממקבלי החסות הגדולים באירופה (לשאלקה יש הכנסה מסחרית גדולה יותר מקבוצות כגון ארסנל, ליון ואינטר) למצב הזה?

נתחיל בכך שהמצב הכספי לא קשור לעונה הנוכחית. עונה זו גרועה עד כדי כך שגם עלייה לרבע הגמר על חשבון ולנסיה החזקה לא הצילה את המנג'ר פליקס מגאת (שהוביל את שאלקה למקום השני) מפיטורים.

בשאלקה, אחרי סיום העונה שעברה במקום השני, ציפו לעונה טובה בהרבה בבונדסליגה.

 ראול (העברה חופשית ושכר של 4 מיליון יורו בשנה), מנואל חוארדו (שנרכש ב-13 מיליון יורו מאתלטיקו מדריד) קלאס יאן הונטלאר (שנרכש ב-14 מיליון יורו ממילאן) ושחקנים נוספים הגיעו כדי לשדרג את הקבוצה, שבסך הכל הוציאה 36 מיליון יורו על רכש – הרבה פחות ממה שהכניסה משוק ההעברות (17 מיליון יורו).

ראלף ראנגניק ובנדיקט הוודס. שינוי אסטרטגיה או נפילה לבור פיננסי עמוק צילום: איי אף פי

ההוצאה על רכש הוצדקה, כביכול, על ידי העפלת שאלקה לליגת האלופות – מה שמעלה את הכנסות הקבוצה במינימום של 20 מיליון יורו. המטרה הסופית של השדרוג היתה להוביל את הקבוצה לזכייה ראשונה באליפות מאז 1958, השג שחמק מידי הקבוצה בכל מיני דרכים אכזריות – כולל שערים בדקה ה-90 והפסדים מביכים במחזורים האחרונים.

עם זאת, הרכש הרב לא התקבל בברכה בקרב האוהדים, כיוון שהמצב הכלכלי של המועדון לא איפשר השקעה כה גדולה בשחקנים – נכס בעייתי.

הדאגה של האוהדים מובנת. שאלקה מוצפת בבעיות כלכליות מאז שמכרה אגרות חוב בשווי 85 מיליון יורו ב-2002. אז היה מדובר בחדשנות פיננסית עבור עולם הכדורגל, אבל בדיעבד אפשר לומר שמדובר היה בהלוואה ענקית, ששאבה את כל ההכנסות ממכירת כרטיסים במשך שנים. אגרות החוב נמכרו כדי להבטיח את בניית האצטדיון של הקבוצה, ולטינס ארנה. מאז הקבוצה הסתבכה עוד יותר בהלוואות ממספר גורמים. הכל כדי לשמור על סגל ברמת שכר גבוהה.

לפי שאלקה, מאז 1994 הושקעו יותר מ-450 מיליון יורו בבניית האצטדיון, מגרש האימונים ובקבוצה הבוגרת. את ההון השיגו בשאלקה בעיקר דרך הלוואות שהיו אמורות לחזור למלווים. אבל תכנונים לחוד והישגים לחוד.  אנדראס מולר, הג'נרל מנג'ר של הקבוצה לשעבר, הסביר שהמודל הפיננסי מתבסס על כך ששאלקה מסיימת במקום השלישי כל עונה בבונדסליגה. היה זה הימור מסוכן – שפוגע עד היום בשאלקה.

כדי להסביר עד כמה המצב גרוע ניקח לדוגמה את ההלוואה בשווי 195 מיליון יורו שלקחה שאלקה כדי לממן את בניית האצטדיון. ההלוואה גוררת ריבית שנתית של כ-20 מיליון יורו בשנה. עבור מועדון שהכנסותיו נעות באזור ה-125 מיליון יורו בשנה מדובר בסכום אדיר.

סך החובות עומד כיום על כ-250 מיליון יורו. וזו הערכה שעושה חסד עם שאלקה.

בנוסף לצרות הפיננסיות, העלויות התפעוליות של שאלקה לא קטנות כלל. תקציב שאלקה העונה עומד על כ-122 מיליון יורו (140 מיליון יורו כולל תשלומים על שחקנים). האלמנט הגדול ביותר בתקציב הוא שכר השחקנים שעומד על כ-63 מיליון יורו. מדובר על הסגל השני הכי יקר בבונדסליגה – אחרי באיירן מינכן.  

ראול חוגג עם אוהדי שאלקה. משכורת של 8 מיליון יורו בשנתיים צילום: איי אף פי

מדובר על אחת מהקבוצות היחידות בגרמניה שנמצאת בבעיה כלכלית רצינית. ולכן היא תהיה חייבת להגדיל הכנסות ולהקטין הוצאות. העניין הוא שהגדלת הכנסות יכולה להגיע בעיקר מחוזי חסות ופחות ממחירי כרטיסים - האוהדים הם הבעלים של הקבוצה ומתנגדים להעלאת מחירים משמעותית. עם זאת, גם העלאת החסויות היא בעייתית - שאלקה חתומה על מספר הסכמי חסות ארוכי טווח ששולמו מראש.

ההכנסות ממכירת זכויות שידור נמוכות ביחס לשאר הליגות הגדולות באירופה ותלויות בעיקר בהישגי הקבוצה.

כדי שהמועדון ימשיך בכל זאת להכניס כסף נמכרו אחוזים מהאצטדיון לחברה שבבעלות מועצת העיר גלזקירשן (מה שהרגיז את משלמי המסים) וכדי להתמודד עם החוב נפתחו חברות בת, שאמורות לסייע בפיזור החוב ותשלומי הריבית. ואולם, המהלך הוביל להסתרת חוב וחשבונות. חוסר השקיפות הזה מרגיז הרבה מאוד אנשים בכדורגל הגרמני. זה הוביל גם לקנס מההתאחדות לכדורגל הגרמנית שטענה כי שאלקה הסתירה חוב.

ג'וזף שוסנברג, הנשיא החדש יחסית של שאלקה ציין כי "אנחנו חיים מהיד אל הפה". .

הבלאגנים לא מסתיימים כאן. גם בשוק ההעברות שאלקה התנהלה בצורה בעייתית. היא היתה קשורה לסוכנות השחקנים Rogon דרך הסכם מפוקפק, מה שהוביל להחתמת שחקנים מוזרה ולמתחים בתוך חדרי ההלבשה בין שחקני הסוכנות לבין שחקנים שאינם שייכים לה. הסכסוך הזה הסתיים עם עזיבת בכירים בארגון כגון רודי אסאור.

 חזרתו של ראלף ראנגניק, המאמן המשכיל שעשה חייל עם הופנהיים, אמורה להציב את שאלקה חזרה באי של יציבות מקצועית. אלא אם כן, גם הוא יפוטר כמו מירקו סלומקה, פרד רוטן ומגאת.

מה שבטוח זה שהנכס האדיר ביותר של שאלקה הוא עדיין האוהדים שלה. או כפי שעיתון WAZ תיאר זאת: "אף אחד לא יכול לחגוג יפה הפסדים כמו האוהדים של שאלקה". האוהדים מספקים יותר מתמיכה מוראלית. הם גם גייסו 10 מיליון יורו כדי לרכוש חלק מהחוב. ועדיין, מדובר בטיפה בים של חובות.

אחרי העונה הזאת, ככל הנראה, שאלקה תנסה להכניס כמה שיותר ממכירת שחקנים. שווי סך השחקנים בקבוצה עומד על כ-140 מיליון יורו. מנואל נויאר, השוער המוכשר, צפוי לעזוב לבאיירן מינכן עבור סכום של 20 מיליון יורו. שחקנים נוספים, אולי גם כאלה שהצטרפו רק השנה, עשויים לעזוב גם.

שאלקה נמצאת במצב שגורר השוואה לשכנה בורוסיה דורטמונד, שפשטה רגל ונאלצה לשנות אסטרטגיה כדי לשרוד. האם שאלקה תצטרך, כמו דורטמונד, לוותר על ההשקעה היקרה בקבוצה ולחפש את עתידה בעברה? כלומר בטיפוח נוער מקומי שישחק כדורגל התקפי?

כנראה שלא תהיה לה ברירה.