הופנהיים: איך בונים קבוצה בתקציב קטן
השקעה בתשתיות, הענקת סמכות מלאה לאנשי מקצוע, מערכת סקאוטינג בריאה, חיבור לקהילה והסתמכות על כדורגל התקפי. ככה הופנהיים, קבוצה מכפר בן 3,300 אנשים, משגעת את גרמניה. מה עולם הכדורגל לומד מההצלחה שלה?
ב-19 בדצמבר 1998 ניסה מאמן צעיר בשם ראלף ראנגניק ללמד את האומה הגרמנית מה זה כדורגל מודרני בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית "אקטואלה ספורטסטודיו". ראנגניק, שבזמנו הוביל את SSV אולם הקטנה לבונדסליגה, ישב בפאנל עם מאמנים ותיקים בבונדסליגה ובעזרת לוח מגנטי הסביר את נפלאות ההגנה האזורית בדקדקנות יהירה.
מן הסתם עורר ראנגניק את זעמם של השועלים הוותיקים. "ראנגניק הביך את הבונדסליגה", מסביר רפאל הוניניגשטיין מ"הסודיטשה צייטונג", "הוא הראה כמה כולם היו מפגרים מבחינה טקטית. מאז כולם כינו אותו בלעג 'פרופסור'".
את הידע שאב ראנגניק מעשרות השתלמויות ברחבי אירופה - באנגליה אצל ארסנל, באוקראינה אצל דינמו קייב של ואלרי לובאנובסקי, אצל אריגו סאקי במילאן ואצל המאמן הצ'כי זדנק זמן בפוג'יה האיטלקית. את מה שלמד הביא לגרמניה והיה די מוצלח ברוב הקבוצות שאימן, אבל שם הגנאי "פרופסור" דבק בו.
לאחר שפוטר משאלקה (אף על פי שהיה המאמן המוצלח ביותר של המועדון ב־80 השנים האחרונות) התייאש ראנגניק (50) מהשמרנות בליגה הבכירה של גרמניה, ואז ב-2006 קיבל הצעה מדייטמר הופ, המיליארדר ובעל חברת ההייטק הגרמנית SAP.
הופ - חבר לגולף של נשיא באיירן מינכן פרנץ בקנבאואר - ביקש מראנגניק לאמן את הקבוצה שלו, TSG 1899 הופנהיים, קבוצה מהליגה השלישית הגרמנית מכפר בן 3,300 תושבים. המיליארדר, ששווה 6.3 מיליארד יורו, ציין בפני המאמן שהוא לא יתערב בעבודתו. שנתיים עברו והקבוצה של הופ ראנגניק נהפכה ללהיט הכי חם בבונדסליגה.
150 מיליון יורו בעשור
סיפורו של ראנגניק מסמל את הנסיקה של המועדון מהכפר הקטנטן, שמצליח למלא את האצטדיון בכל משחק - שבדרך כלל מתנהל בקצב מטורף. בינואר תושלם בנייתו של האצטדיון החדש של המועדון (בן 30 אלף מקומות ובהשקעה של 40 מיליון יורו), ובגרמניה נטרפים מזה שקבוצה שבתחילת העשור דשדשה בליגות המחוזיות נאבקת עם הגדולות של הבונדסליגה. "יש כזו אופוריה מסביב למועדון, אני לא חושב שהאצטדיון החדש יספיק לכל מי שרוצה להגיע למשחקים שלנו", אמר עוזרו של ראנגניק, טומיסלב מאריץ', ל"הרלד טריביון".
המועדון חילק לאוהדים חולצות "כל הכפר כאן", וזה נכון - הקבוצה מהכפר הקטן מושכת יותר מ־25 אלף אנשים למשחקים, רובם תושבי האזור.
הרבה קרדיט לעלייה של הופנהיים נזקף לזכותו של הופ, שהשקיע 150 מיליון יורו בקבוצה בעשור האחרון. אבל בניגוד למיליארדרים אחרים, ההשקעה המסיבית במועדון היתה יותר חכמה ממסיבית. החלוץ לשעבר של המועדון השקיע במחלקות הנוער, בתשתית, בצוות מקצועי מכובד וברשת סקאוטינג, כדי לאפשר למועדון להתנהל בצורה בריאה גם אם יעזוב. הכל לפי תוכנית חומש שרקם עם אנשי מקצוע.
האנס דיטר הרמן, הפסיכולוג של נבחרת גרמניה לשעבר, הצטרף, וגם ברנרד פיטרס, מאמן נבחרת ההוקי של גרמניה. פיטרס, שהיה אמור לעבוד עם יורגן קלינסמן בנבחרת גרמניה (אבל השמרנים בהתאחדות לכדורגל מנעו זאת ממנו כי הוא איש הוקי), קיבל בהופנהיים את תפקיד המנהל הטכני וממונה על פיתוח נוער. "מבחינת פיתוח נוער, הופנהיים היא אחת המובילות בבונדסליגה", ציין קלינסמן, כיום מאמן באיירן מינכן. "המטרה היא לפתח את הנוער באזור ולהפוך את הופנהיים לפרויקט ייחודי בגרמניה", הוסיף הופ.
לא כולם בגרמניה אוהבים את ההצלחה של הופנהיים, "כי היא הוכיחה שעם רעיונות טובים וכסף אפשר להגיע רחוק", לפי הונינגשטיין. הופ אינו מגיע למשחקי חוץ כי הוא סופג קללות מאוהדים קנאים, אבל אין ספק שההתנהלות שלו ושל קבוצתו פשוט מראה את הדרך למועדונים קטנים.
"אנחנו לא נוכל להתחרות באופן רציני נגד באיירן", אמר הופ למגזין "דר שפיגל", "ההכנסות מהטלוויזיה שלה גדולה פי שניים, ההכנסות מספונסרים גדולות פי עשרה. להם יש 140 אלף חברי מועדון, לנו רק 2,000. אם מועדונים גדולים ירצו את השחקנים שלנו, נצטרך לשחרר אותם". המטרה של הופנהיים, למרות ההצלחה שלהם השנה, היא "מקום 16, להימנע מהירידה", לפי ראנגניק.
הנקודה הישראלית
הופנהיים משחקת כדורגל התקפי עם שחקנים צעירים לא מוכרים. למשל "שלושת המוסקטרים" - דמבה בה, ודאד איביסביץ', צ'יינדו אובסי - שכבשו ביחד הכי הרבה שערים בבונדסליגה. מעט מאוד אנשים הכירו את השמות שלהם לפני שנה זו, והעובדה שראנגניק הביא לאותם לקבוצה נזקפת לזכות יכולות הסקאוטינג של הופנהיים, שמסתמכות גם על היכולות של חברה ישראלית, בבעלותו של סוכן השחקנים פיני זהבי.
הופנהיים, שלה תקציב משכורות של 13 מיליון יורו, הצליחה למצוא את השחקנים המתאימים עם התוכנה של IMScouting.com, וכרגע אין ספק שהיא במצב טוב יותר מבאיירן מינכן, שלה תקציב משכורות גדול פי 4.6 (60 מיליון יורו).
"הפער בין מועדונים גדולים ומועדונים קטנים לא אמור להיות גדול כמו שאנשים חושבים", אומר זהבי. "מועדונים כמו הופנהיים מתחרים בצורה מעוררת כבוד בגלל רשת סקאוטינג טובה והחלטות אסטרטגיות נכונות, והפוקוס הוא על היציבות הפיננסית של המועדון".
הופנהיים אינה המועדון היחיד ממקום קטן שמצליח בזכות החלטות כלכליות נכונות והשקעה נכונה בתשתיות. בשנים האחרונות ויאריאל, עיר של 50 אלף איש, מתחרה עם התותחים הכבדים של ספרד ואירופה בזכות השקעות נבונות וחכמות בתשתית ובצוות אימון. הנשיא הסבלני פרננדו רואיג אלפונסו גם מעולם לא מיהר לפטר מאמנים ולזרוק שחקנים, בניגוד לנשיאים ספרדים אחרים. הוא נותן לצוות המקצועי עם החזון לעבוד בשקט תעשייתי, שלאורך זמן מבטיח יציבות מקצועית וכלכלית.
פרספקטיבה נכונה
בהולנד, הדוגמאות לקבוצות שמתנהלות בשקט תעשייתי בולטות במיוחד. קבוצות מערים קטנות, כגון הרנביין, חרונינגן, ברדה ורודה, רושמות הצלחות כלכליות ומקצועיות עם תקציב קטן.
"כיוון שבהולנד יש רק שלוש קבוצות שיכולות לזכות במשהו, אייאקס, פ.ס.וו ופיינורד, המועדונים הקטנים מציבים מטרות אחרות", אומר זאביק זלצר, שעבר כמה השתלמויות בהולנד. "המטרות הן להפוך את המועדון לבריא, לנהל מערכת טיפוח נוער טובה, לשחק כדורגל התקפי, להסב עונג לאוהדים. זה לא הניצחון מעל הכל, כי רוב הקבוצות לא יכולות להרשות לעצמן לקנות ניצחון".
עם הפרספקטיביה הנכונה הזו, רואים לאחרונה בהולנד שהפערים בין ה"גדולות" ל"קטנות" מצטמצמים. מובן שהגודל משנה, אבל בסופו של דבר, ניהול חכם, סבלני ומקצועי, כמו בהופנהיים, אמור להבטיח הצלחה.