הסוף של ליגת לוטו?

בלי ששמתם לב ליגת לוטו נהפכה לאחת הליגות המובילות בכל היבשת השכנה בכל הנוגע לספונסרשיפ. הסכמי חסויות וזכויות שידור אשר מסתכמים בכ־5 מיליון יורו בעונה הם מספרים שרק הליגות המובילות באמת יכולות להתענג עליהם. הם הוכחה מוחצת לכך שברחוב מנחם בגין עושים עבודה מופלאה בכל הנוגע לשיווק ומיתוג ליגת הכדורסל המובילה בציון, אך בזמן שבמינהלת יכולים לטפוח לעצמם על שכם אחת ולהביט במראה בחיוך מנצח, כמו בנבואת הזעם המפורסמת, מצפון נפתחת רעה.

אחרי שהביאו לנו אנטיוכוס, שלומי סרנגה ומטוסי כיבוי, הגיעה העת של היוונים להציג לעם היהודי חובב הכדורסל את קונספט הליגה הים־תיכונית: ליגה לכל דבר ועניין שעשויה לעקור את כל התוכן, לפחות לרוב ימות השנה, מהפרויקט המוצלח שמרימים ומפעילים מר קופל וחבר עובדיו. פרטים בהמשך אבל קודם קצת רקע.

אבנר קופל. עושים עבודה טובה אבל האם האתגר של ליגת הים התיכון תהרוס את מאמצי השיווק? צילום: עמית שעל

בלגן בבלקן

ליגת הכדורסל של יוגוסלביה לשעבר נחשבה לאחת הטובות באירופה. עכברי הכדורסל האמיתיים מחזיקים בבית עותקים של משחקי גמר של אותה ליגה שבה נפגשים על מגרש אחד ציבונה זאגרב עם ילד בשם דראז'ן פטרוביץ' נגד פרטיזן בלגרד עם צעיר בשם ולאדה דיבאץ' ושאר כוכבים. עם פיצול המדינה הופיעו הליגות המקומיות של כל מדינה עצמאית, אך די מהר גילו כי במקום ליגה חזקה עם פרטיזן (סרביה), ציבונה (קרואטיה), אולימפיה ליובליאנה (סלובניה) ובוסניה סרייבו (בוסניה) כל מדינה קיבלה ליגה חיוורת. במקום קרבות ענקים ציבונה שולטת בליגה הקרואטית, אולימפיה בסלובניה וכו'. המשחקים היו חד־צדדיים וחסרי כל עניין. האמת, נשמע מוכר.

כעשור לאחר הפיצול, מתוך געגועים לימים מוצלחים יותר, ולאחר שהזיכרונות הקשים של המלחמות דהו, הוקמה הליגה האדריאטית. תחילה בלי הקבוצות הסרביות, אח''כ עם מעט וכיום עם כולן. המחשבה נשמעה הגיונית - במקום שהענקיות ישחקו כל השנה נגד גמדות, בואו נאגד מחדש את כל הקבוצות הגדולות לליגה אחת, מה גם שבטח העניין הלאומי ישחק תפקיד. קבוצה קרואטית שמגיעה לבלגרד בטח תעניין יותר מאיזה סרבית קטנה שמגיעה לחטוף בראש. הגיוני, לא? לחודשיים האחרונים של העונה, עם תום הליגה המאוחדת שמוכרעת בפיינל־פור, תשוב כל קבוצה למדינתה, תשחק ליגה קצרה ומהירה, בסופה פליי־אוף, וכך נשמר הקונספט של אליפות מקומית. סוג של קסם שבו אוכלים את הקרמשניט ומשאירים אותו שלם, לפחות מבחינת הגדולות. מה זה אומר על האטרקטיביות של הליגה הקרואטית עד אפריל? תנחשו לבד.

בשנים האחרונות הקונספט החל להתפשט. מצב זהה לחלוטין קיים גם בליטא, לטביה ואסטוניה, שם יש בכל מדינה צמד קבוצות שראוי להזכיר אותן בהקשר של כדורסל מקצועני, ומתחתן ערימה של קבוצות עם תקציבים מביכים, ניהול חובבני ואולמות מצומקים. מכאן הדרך לליגה באלטית היתה קצרה.

בשלב מאוחר יותר נוצרה הליגה המאוחדת של מזרח אירופה. הגדולות של רוסיה, אוקראינה וליטא, ונספחים סבירים, התקבצו לליגה שדווקא משוחקת במקביל לליגה הרגילה בכל מדינה. לצורך העניין הליטאיות אפילו נטשו לזמן קצר את הבאלטית וישובו אליה לקראת שלבי ההכרעה, שגם ככה הגיעו אליהם בכל שנה בקלות. מצד שני, במקרה הנ''ל מדובר בליגה שהוקמה לצרכים כלכליים ופוליטיים יותר מאשר לספק עניין אמיתי לליגות חסרות תחרותיות.

צ'אק אידסון. אין סיבה שבמכבי יגידו לא להצטרף לליגה עם אולימפיאקוס, פנאתינייקוס ועוד צילום: ראובן שוורץ

ואז הגיע ג'ורג'

אם תשאלו את האדם הפשוט מיהו ג'ורג' ואסילוקופולוס הוא יענה לכם שמדובר בבחור יווני. מי שעוקב אחרי הכדורסל האירופי בטח שמע את השם פה ושם. העוקבים מקרוב יספרו שהנ''ל היה נשיא פיב''א־אירופה עד לא מזמן, ואחד האנשים היותר חזקים בענף. כנשיא הגוף אשר מאגד את כל התאחדויות הכדורסל באירופה הוא נלחם בחורמה ועם טינה אישית רבה בכל מקום אשר ניסו להקים בו מינהלת ליגה עצמאית, אשר מטבע הדברים לקחה את הספוטלייט וכמובן לא מעט כסף מההתאחדויות. אותה טינה היתה בסופו של דבר גם מקור הסכסוך הגדול והמתמשך בין פיב''א־אירופה ליול''ב - הגוף אשר מאגד את כל אותן מינהלות ליגה באירופה. סכסוך שעשה נזק לא קטן לענף.

אם מינהלות ליגות מקומיות היו תוצר של מציאות שהיה קשה לעצור, כאשר החלו להופיע ליגות אזוריות, עכשיו הטון של ואסילוקופולוס התעצם. באחד מהסכמי הפשרה בין שני גופי־העל, בסעיף שאפשר לשייך אותו לסיבוב של מכבי ת''א בליגה האדריאטית, סוכם כי קבוצות יוכלו לשחק מחוץ לאזור הגאוגרפי שלהן רק באישור מיוחד של פיב''א־אירופה. זה עדיין לא הספיק לעצור את היוזמות, ובינתיים האדון היווני כשל במירוץ לראשות פיב''א העולמית והחל לחפש עשייה. הוא מצא אותה ביוזמה המאיימת, בין השאר, על ליגת לוטו.

החזון מתקבל על הדעת

מ־1992 רק אולימפיאקוס או פנאתינייקוס זכו באליפות יוון. בטורקיה הרצף מתחיל שנה קודם, ומאז אפס פילזן ופנרבחצ'ה לקחו כל תואר אליפות מלבד הפסקה של שנתיים. על מה שקרה בארץ הקודש, לפני עידן הפיינל פור, אין צורך להרחיב.

הרעיון לקחת את אולימפיאקוס, פנאתינייקוס, אפס פילזן, פנרבחצ'ה ומכבי ת''א בנוסף לכל מיני מלוות ראויות ולהכניס אותן לליגה אחת כ''כ מתבקש עד שגם עבדכם הבוגדני ניסה להוציא את המהלך לפועל לפני כמה שנים וגילה שהקרקע עוד לא בשלה. אולם, כעת הקרקע דשנה ויש מי שמשקה ומזבל אותה. לאותן חמש אפשר להוסיף מועדונים כמו אריס סלוניקי ביוון, בטורקיה יש את בשיקטאש וגלטסראיי ומישראל אפשר להוסיף את הפועל מגדל ירושלים. כולם מועדונים שגם אם לא תמיד מגיעים להישגים המתאימים על המגרש יש להם שם, היסטוריה, מסורת ולא פחות חשוב - גאוות מועדון בהופעות באירופה. בשבילם אירופה זה מעמד, יוקרה ומשהו שמקריבים בשבילו. לא סיבוב קטן ש"נראה מה יהיה בו". כבר הגענו לתשע קבוצות.

תוסיפו את אקדמיק סופיה, ששולטת ביד רמה בליגה הבולגרית ולמרות שלא אמורה לעשות הרבה נזק בליגה החדשה, היא בהחלט קבוצה תחרותית, ויש לכם כבר עשר קבוצות. מינימום מספק. נספחים נוספים יכולים לבוא מהקבוצה המובילה של קפריסין, שבשנים האחרונות רושמים שם הופעות ראויות ביותר בגביעים המשניים, הרבה בזכות כמות כמעט בלתי מוגבלת של זרים וקהל פנאטי, ואם חסר תמיד אפשר לעשות מוקדמות בין טורק טלקום אנקרה, פאוק סלוניקי, קבוצה ישראלית נוספת וכו'.

ההיגיון הכלכלי והשיווקי מאחורי ליגה חזק מדי שאף אחד לא ינסה להוציא אותו לפועל. מה יקל על הבאת צופים להיכל נוקיה ועל מה ישלמו יותר זכויות שידור וספונסרשיפ - עוד מפגש מול עירוני אשקלון ומכבי ראשל''צ או משחק בין מכבי לפנאתינייקוס ואולימפיאקוס?

הבעיה, באופן ברור, אמורה לקום מצד הליגות עצמן. כל קבוצה שתלך לליגה המאוחדת תרצה לשוב אל הליגה המקורית באזור אפריל ולהתמודד על הכתר המקומי, כמו שקורה באדריאטית והבאלטית. לשם כך דרוש אישור של הליגה, שתשנה את שיטת המשחקים, וכל שאר ההתאמות הלוגיסטיות והמינהלתיות.

די ברור שבאף ליגה הדבר לא יתקבל בברכה. מצד שני אין יותר מדי גזרים בכיסים. מישהו ביוון יעז להגיד לא לשתי הגדולות שירצו לחזור לליגה? ליגה קצרה עם הגדולות עדיין עדיפה על גמר פלייאוף בין פנאליניוס לפאניוניוס.

הגזר היחיד שעשוי לשחק תפקיד הוא הקשר בין היול''ב לליגות, ואיתו הכרטיסים ליורוליג, אך גם שם ספק אם יהיה לזה תוקף. אותן קבוצות גדולות הן אלו ששולטות ומצביעות ביורוליג, ואחרי התמיכה הגדולה של היול''ב בשתי הליגות האזוריות הקודמות, סביר להניח שכנפיים ייפרסו גם סביב הליגה החדשה באזורנו, אם תצא לפועל. בין כה וכה הכרטיסים של כל אותם חמישה מובטחים או יובטחו ע''י היורוליג. בת'כלס, אין צורך לחשוש.

הצירוף של קבוצות כמו הפועל ירושלים וגלטסראיי לליגה קשור לא מעט לפוליטיקה של המהלך, מעבר לצורך לאגד מספיק קבוצות כדי להקים ליגה. אם מכבי רוצה למרוד בליגת לוטו בעצמה זה דבר אחד, ואם שמעון מזרחי יחשוש שבאמת לא ייתנו לו לשוב לליגה המקומית ולזכות בתואר הישראלי זה באמת יכול להשפיע, אבל ברגע שגם ירושלים בפנים מדובר בסיטואציה הרבה יותר קשה להתמודדות מצד המינהלת.

גם קטאר בתמונה

עמדת האדומים יכולה להיות פה מכרעת עד גבול מסוים, כי מקומה בליגה החדשה חשוב אך לא הכרחי. הפועל רואה את עצמו כמועדון אשר שייך לקבוצות אשר בליגה האזורית יותר מאשר ליגת לוטו, אבל הדנ"א של המועדון הירושלמי שונה מהנורמלי. סביר להניח שהקהל שפוקד את מלחה, על שלל עקרונותיו, יתנגד נחרצות למהלך ויגרום לדני קליין להישאר בליגה, למרות שהפיתוי, המעמד וההיגיון המיידי אומרים ללכת.

זה עדיין לא אומר שאי אפשר לסחוף את ג'ף רוזן של מכבי חיפה או בני השרון למהלך, אבל המשקל הפוליטי קטן. בכל זאת, אם וכאשר תקום הליגה, קשה לראות את מכבי נשארת מחוץ לתמונה. בטח כאשר שיטת הפיינל פור בארץ לא בדיוק מעלה חיוך על פניהם של הבעלים. קשה גם לראות את המינהלת מסרבת לקבל את מכבי חזרה. יש סיבה מדוע משחקי בית של מכבי, שדי צפוי כי יוכרעו בפער גדול, משודרים בטלויזיה לפני מפגש בין חיפה לראשל''צ. עם אותם הסכמי ספונסרפשיפ מופלאים, שבטח לא הביאו בחשבון את האופציה שמכבי ואולי עוד קבוצה לא יהיו חלק מהליגה ברוב ימות השנה, יהיה קשה עד בלתי אפשרי לא לאפשר למכבי לחזור ומעניין לא פחות כיצד יגיבו הערוצים והחברות שחתומים על חוזים ארוכי טווח אם בשנה הבאה יש ליגה בלי מכבי, תסריט שספק אם יש לו התייחסות בחוזה.

עד כמה כל החזון ממשי ואמיתי? דיבורים יש. תכנונים יש. קרימת עור וגידים גם כן, אך עוד מוקדם להכריז על מוצר מוגמר. ביוון מספרים שהליגה תכלול גם קבוצה מקטאר, כי כרגע המועמדת הראשית להיות הספונסר של הליגה היא חברה מהמפרץ. על פניו נשמע דמיוני, אבל תקציב של 15 מיליון דולר, שאמור להיות הוצאה מגוחכת בשביל שייח' מקומי, אמור להספיק כדי להקים בובה של קבוצה, שיכולה ללכת גם עד הסוף. מצד שני, המצב הפוליטי, בהתחשב בנוכחות של קבוצות ישראליות, והחוסר אפשרות להתעלם ממכבי, אמור לסכל יוזמה שכזו, אך מועמדות הספונסר חזקה ויציבה בשלב הזה ובמקביל נבדקת האפשרות שהמפגשים בין הישראליות לקטארית יתקיימו בקפריסין.

יותם הלפרין מאולימפיאקוס. היווניות דוחפות לליגת ים התיכון צילום: אי פי איי

עד כמה זה עובד?

הרעיון כמובן טוב ויפה. פשוט והגיוני. אבל כמה זה בת'כלס עובד? המצב בליגה הבאלטית והאדריאטית מראה שלא בהכרח מדובר בפתרון שעובד חלק.

כל אותן ליגות אזוריות, כחלק מהקונספט, ממנות לחברות בליגה את הנסיעות והמלונות. בעוד בשתי הליגות הוותיקות מדובר במרחקים שאפשר לגמוע, ברוב המקרים, בנסיעת אוטובוס, התוספת של ישראל וקפריסין לליגה האזורית הופכת את העסק לקצת יותר יקר בגלל הטיסות. גם המלונות שבהם רגילים להתארח שחקני מכבי ופנאתינייקוס הם לרוב בסטנדרטים גבוהים מאלו של שירוקי הבוסנית. מצד שני, מדובר בשני המקרים במדינות ושווקים גדולים יותר מאשר קרואטיה/סרביה או ליטא/לטביה, כך שהסכמי החסויות אמורים להיות גדולים יותר בהתאם. ובכל זאת לא פשוט.

בליגה הבאלטית נוצר מצב שצמד הליטאיות - ז'אלגיריס קובנה וריאטס וילנה - שולטות ללא עוררין כאשר האסטוניות והלטביות כמעט שלא מאיימות על התואר למרות שמדובר בשיטת פיינל פור. מצד שני אותן ליטאיות כן צריכות להזיע וגם פה ושם מפסידות כדי להגיע לגמר. באדריאטית שולטות הקבוצות הסרביות ביד רמה. הפעם האחרונה שקבוצה לא סרבית זכתה היתה כשזאדאר הקרואטית ניצחה בגמר את מכבי. אותה שליטה סרבית, שכמו בבאלטית היתה חד־משמעית אך עדיין עלתה בהרבה יותר מאמץ בהשוואה למאבקים בליגה המקומית, גרמה לירידת עניין במדינות האחרות. בקרואטיה מספרים כי במשחקים של ציבונה כשהיא חוזרת לליגה הקרואטית נגד יריבות קטנות, יש לעתים יותר צופים מאשר במשחקים של הליגה המאוחדת. ההשפעה המתגלגלת ברורה.

בשתי הליגות הנ''ל הכל התחיל נפלא, אבל ברגע שתם חוזה הספונסרשיפ הראשי הראשון של הליגה היה קושי גדול מאוד למצוא ספונסר חדש ומספיק גדול, אף שבסוף נמצאו הפתרונות ושתי הליגות מתפקדות בהחלט. כמעט בכל שנה יש דיבורים על פירוק של אותן ליגות שבסופו של דבר לא יוצאים לפועל, כי כולם נזכרים שהאופציה השניה רעה יותר.

דוגמאות אלה, וברוך השם יש עוד הרבה, מעוררות שאלות לוואסילוקופולוס ואנשיו, ומדגישות עד כמה המצב לא פשוט בעליל, אבל החיפושים אחר התשובות מתנהלים בימים אלו.

הספינה יצאה לדרך, זה ברור. שיחות עם הקבוצות, רשמיות או פחות, מתנהלות, והקבוצות ביוון כבר נתנו התייחסות רשמית. חיפושים ומגעים עם ספונסרים מתקיימים. התוכניות כבר מחוץ למגירה. עוד מוקדם להכריז אם תגיע לחוף ותתחיל התיישבות חדשה באגן המזרח תיכוני. בחודשים הקרובים ינסו ביוון לסגור את הקצוות ולהכריז, בשאיפה כבר החל מהעונה הבאה, על ליגה חדשה.

על הפוליטיקה, המאבקים והצעקות שיעלו עד אז בכדורסל הישראלי סביב האפשרות שמכבי והפועל לא יהיו בליגה עד אפריל תשמעו בחודשים הקרובים. שקט זה בטח לא יהיה.