ליגת העל בפתח: דרוש חזון

הכדורגל שלנו, אשר בכל פתיחת עונה מעניק תחושה רגעית של התרוממות רוח שמתפוגגת די מהר, צריך להתחיל לשאול את עצמו שאלות קשות. וחשוב לא פחות, להיות מוכן לקבל את התשובות.

הכדורגל הישראלי נעדר מנהיגות זמן רב מדי, יד מכוונת נהפכה למצרך נדיר, והשורשים המהווים את הסיבה שלשמה התחלנו לשחק כאן, כבר מזמן נשכחו. יחידת הליבה שאליה מתנקזים כל המעורבים בכדורגל היא מועדון הכדורגל. מתי לאחרונה עלתה לדיון השאלה "מהו מועדון כדורגל?". כיום ההגדרה הכמעט אינטואיטיבית של רובנו היא להגדיר מועדון כדורגל על סמך הפעולות שהמועדון עושה. כך מגיעים למספר גדול של תשובות: מועדון כדורגל הוא הזדמנות עסקית, כלי להלבנת הון, אפשרות לחשיפה תקשורתית, דרך לקבלת לגיטימציה ציבורית, מינוף פוליטי, פס ייצור לשחקני כדורגל, אמצעי להגשמת חלומות ילדות של מיליונרים/מיליארדרים מקנדה ורוסיה.

העובדה המעניינת היא שהרוב המוחלט של המועדונים לא נוסד לשם אף אחת מהמטרות האלו, והגיע הזמן לשאול, לשם מה הם קיימים?

אפשר לומר במידה מסוימת שמועדון קשור לקבוצה ולמשחקים שלה. אבל לומר שמועדון הוא קבוצה של אנשים שמשחקים כדורגל, דומה לאמירה שמשפחה היא קבוצה של אנשים שגרים תחת קורת גג אחת, או שנישואים הם קשר בין שני אנשים שמכירים אחד את השני. זה נכון - אבל רק מבחינה טכנית.

אוהדים רוצים שהמועדון שלהם ינצח במשחק שובה עין, בהשתתפות כוכבי על, אבל זה בלתי אפשרי שכל המועדונים יהיו כאלו. יש כאן סיפור אחר, מעבר ל־22 חוליגנים שרצים אחרי כדור: תחושה של אירוע, תחושה של שותפות גורל ותחושת קהילתיות, מורגשות על ידי כל יושב יציע. כל אחד יודע בדיוק במה מדובר, בין אם הוא "אולטראס" ובין אם יושב ביציע כבוד. אם תרצו, מועדון הכדורגל הוא המבט הזהה על פניהם של אלו שיושבים לצדך בעת החטאה, הרצון להיות ביחד עם חברים שלך ביציע ועוד צרכים שבסופו של יום הם צרכים בסיסים של כל בן אנוש. זוהי הסיבה האמיתית למה המשחק כל כך מוצלח. הוא עונה על הצרכים הבסיסים ביתר שלנו כבני אדם.

אנחנו אוהבים את המועדון שלנו בגלל מה שהוא, לא בגלל מה שהוא עושה.

אוהדי מכבי תל אביב. לא כל הקבוצות יכולו להיות גדולות צילום: טל שחר

ב־1995 הוחלט על המודל הנכון...

ברגע שמתחילים לדון בשאלה הזו ומוכנים לקבל תשובות שאינן מסתכמות בענייני שיווק ומעטפת, אפשר לתהות על קבלת ההחלטות כיום בכדורגל הישראלי, ולפנטז מה היו ההחלטות אם היה ברור לכל מהם השורשים של מועדוני הכדורגל. הפעם האחרונה שנערך דיון על מהות הכדורגל הישראלי, היתה בשנת 1995 - ועדת אביבי בהתאחדות לכדורגל על רקע כניסת בעלי הון ותחילת העברת זכויות הניהול על המועדונים. על השולחן עמדו שלוש אפשרויות: מועדון קהילתי ב־100%, מודל ביניים של שותפות בין הון לקהילה או בעלות פרטית מוחלטת כמו באנגליה.

ההחלטה, תתפלאו, היתה בעד מודל 100% קהילתי, רק שהאופן שבו התנהלו הדברים לא תאם את רוח הוועדה.

ברגע שברור לנו מהו מועדון כדורגל ככלל, ובישראל בפרט, אזי נגיע למסקנה שלמעט כמה מועדוני על, יתר המועדונים קשורים באופן קיומי למיקום הגיאוגרפי שלהם. אם היו מקבלים זאת, לא היו מעלים על הדעת לכפות על מועדונים לשחק הרחק מהעיר שאותה הם מייצגים, ולמנוע מהם כל סיכוי עתידי לבנות קהילה. הפעולה הזו - טרנספר למועדונים מדי שבוע - נעשית על ידי מוסדות הכדורגל עצמם.

אם היו מבינים שכדורגל הוא קודם כל קהילה, אז שעות וימי המשחקים היו כאלו שמעודדים את החוויה הקולקטיבית ולא כאלו שמטרתם להכניס עוד כמה שקלים למועדונים, שמתפרקים מנכסיהם בנחישות.

בכלל, המערכת הכלכלית היתה מתחילה להתנהל אחרת - לא עוד שחרור סיטונאי של שחקני בית מהמועדונים הקטנים לגדולים יותר, בתמורה להשאלה של שחקני בית של הקבוצות הגדולות, אלא מערכת מאוזנת יותר.

פלאטיני. אופ"א, שבקלות אפשר היה לחשוד בה כגוף הכבול לפוליטיקה הפנימית שלה, הציבה חזון מאוד ברור לגבי עתיד המשחק: קהילה קהילה וקהילה צילום: אי פי אי

קהילה, קהילה וקהילה

ללא ספק הכדורגל הישראלי זקוק בדחיפות לחזון - תמונה עתידית של עתיד רצוי. כזה שיורכב בשיתוף עם כלל בעלי העניין בו, ולא רק על ידי ברנז'ה קטנה של עסקנים. היעדר חזון משליך על כל הגורמים מסביב. הוא מייצר ואקום ומוליך לקבלת החלטות שעל פניהן, כל אחת במנותק נראית הגיונית ברמה מסוימת, אך בחיבור לתמונה כוללת, הן נראות רע מאוד.

אופ"א, שבקלות אפשר היה לחשוד בה כגוף הכבול לפוליטיקה הפנימית שלה, הציבה חזון מאוד ברור לגבי עתיד המשחק: קהילה קהילה וקהילה.

מסמך החזון של אופ"א והפעולות שלה מציבות עמדות ברורות וכיוון אחיד לעתיד הכדורגל - קהילה. החלטה זו באה לידי ביטוי במגוון פעולות - המלצה כי מועדונים בבעלות אוהדים הנם האפשרות הבריאה ביותר, הנהגת הפייר פליי הפיננסי כבסיס לשפיות כלכלית, סיוע למועדונים חלשים על ידי הגבלה של סחר שחקנים צעירים פרוע ויצירת תקשורת רציפה ופתוחה עם ארגון האוהדים האירופי.

ההצלחה של אופ"א להוביל לשינויים כה מרחיקי לכת טמונה בשתי עובדות: היא משתפת באופן כן ופתוח את כלל מחזיקי העניין בתהליך, וישנה מנהיגות שלוקחת אחריות ודוחפת לשינוי אמיתי - המוסכם על ידי רוב בעלי העניין בכדורגל.

כל מה שהכדורגל הישראלי צריך עכשיו הוא אומץ לשאול את השאלות, ולהיות מוכן לקבל את התשובות.

שי גולוב הוא יו"ר היציע וחבר הוועד המנהל של ארגון האוהדים האירופי