איך מוכרים "אג"ח זבל" תמורת 450 מיליון דולר?
גולדן סטייט, קבוצה גרועה ובעייתית, נמכרה במחיר שיא לקבוצת NBA. למה? נדל"ן ונאמנות האוהדים אלו סיבות מספיק טובות למחיר. רק חבל שלארי אליסון פישל במכרז
בראש רשימת "חמשת הדברים שגולדן סטייט ווריורס חייבת לעשות הקיץ", שפורסמה בבלוג הספורט בליצ'ר ריפורט בתחילת הקיץ, עמד הצורך "להחליף בעלים". האוהדים של גולדן סטייט, שסבלו מעשור קשה במיוחד, פיתחו שנאה יוקדת כלפי הבעלים, כריס כוהן, ולכן לכולם היה ברור שהקיץ הקבוצה תעבור מהמן הרשע למשיח על חמור, שסוחב שקים המכילים 28 מיליארד דולר – הונו המוערך של הקונה המתבקש, לארי אליסון.
אליסון, היו"ר והבעלים של אורקל, הוא אוהד שרוף של הקבוצה, והתעניין זה זמן מה ברכישתה. הוא גם במקום השישי ברשימת עשירי העולם, ולכן כמה מאות דולרים פה או שם לא יפגעו בחשבון הבנק שלו. נוסף על כך, מדובר באדם שמעיד על עצמו שהוא אוהב לנצח, ושככל שהצליח יותר בחייו, כך נהפך לרעב יותר לטעם הניצחון. ולכן, כל מי שמכיר את הקבוצה לא התפלא כלל, שהבעלים החדשים של הווריורס הם ג'ו לייקוב ופיטר גובר.
הפאשלה של אליסון
השניים שילמו סכום שיא עבור קבוצת ליגת הכדורסל של צפון אמריקה : 450 מיליון דולר. השיא הקודם שייך לרוברט סארבר שקנה את פניקס סאנס תמורת 401 מיליון דולר ב־2004. לייקוב, שעשה את הונו בקרנות הון סיכון, הוא בעל אחזקת מיעוט בבוסטון סלטיקס. גובר, המייסד, היו"ר והמנכ"ל של מאנדאליי אנטרטיינמנט, הוא איש בידור מצליח, שאחראי על קלאסיקות בלתי נשכחות כמו "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון".
אבל האוהדים רצו את אליסון. הם הריחו חגיגה בנוסח ניו ג'רזי נטס, שם הבעלים החדש, האוליגרך פרוחורוב, מבטיח לפזר כסף כמו שמפעלי ניו ג'רזי מזרימים זיהום לאגמים ונהרות במזרח צפון אמריקה. האשמה, ככל הנראה, היא של אליסון. לפי "סן פרנסיסקו כרוניקל", הוא קיבל הזדמנות של שבועיים לתת הצעה נגדית לזו של לייקוב־גובר, אבל חזר עם הצעה נמוכה יותר. הוא הקפיץ את הסכום — מעל ל־450 מיליון דולר — רק שש שעות בלבד לפני שנחתמה העסקה. וכך האוהדים של הקבוצה שוב לא קיבלו את מה שרצו.
אולי לפחות הם קיבלו את מה שהם צריכים.
לארי אליסון. הגיש הצעה טובה שש שעות לפני שהקבוצה נמכרה לאחרים צילום: בלומברג
אנשים רציניים
החדשות הטובות הם שמדובר באנשים רציניים, אלו אנשי עשייה, וזה טוב לקבוצה שצריכה להתחיל לעשות. בתפריט: פיטורי המאמן, דון נלסון, שנייה אחרי שישבור את שיא הניצחונות של לני ווילקנס, ושינוי עמוק בתפיסת המשחק של הקבוצה, שאוהבת לרוץ, אך לא עושה זאת טוב כמו פיניקס. למעשה, גולדן סטייט ידועה כקוריוז. זו קבוצה שיכולה לעלות למגרש עם הרכב שמתאים יותר לליגה הישראלית, ובו ארבעה גארדים וסמול פורוורד אחד. וקוריוז, בליגה שהמוצר שלה הוא תחרות, זה לא יותר מזבל עבור האוהדים. זה מחזיק משחק אחד. אולי חצי עונה. וזאת משום שהאוהדים רוצים לראות מלחמה.
זה לא שלקבוצה אין כישרון. יש לה קו אחורי שכולל את מונטה אליס וסטיבן קארי, שני גארדים מוכשרים מאוד שעדיין לא הוכיחו שהם יכולים לעבוד יחדיו. היה להם אנתוני רנדולף, הר של כישרון שיובש על הספסל על ידי נלסון, שאינו יודע כיצד לטפח כישרון צעיר. והקבוצה כבר עשתה בקיץ כמה מהלכים טובים: רנדולף נשלח לניקס תמורת דיוויד לי, הסנטר המצוין של הניקס. ובדראפט נבחר אפיי אודו, גם הוא שחקן פנים מוכשר.
ועכשיו לליגה, שלא צפויה לעשות בעיות עם אישור המכירה. אין ספק שסכום המכירה הוא הפתעה - לקבוצה ששווה קצת יותר מ־300 מיליון דולר לפי "פורבס". ואין ספק שמכירה מסוג זה, פחות משנה לפני שהסכסוך בין הבעלים לשחקנים משבית את הליגה, מזרימה תקוות שבכל זאת יימצא פתרון. וכאן עולה השאלה: איך מוכרים זבל תמורת 450 מיליון דולר?
סן פרנסיסקו. השוק השישי בגודלו בארה"ב צילום: בלומברג
מיקום, מיקום, ונאמנות
לכך יש תשובה כפולה. הראשונה היא נדל"ן. גולדן סטייט נהנית משוק גדול יותר מזה שמציעה העיר שבה היא משחקת - אוקלנד שבצפון קליפורניה. אחרי הכל, מעבר לגשר נמצאת סן פרנסיסקו העשירה יותר והגדולה יותר. שוק הטלוויזיה של אוקלנד/סן פרנסיסקו/סן חוזה הוא השישי בגודלו באמריקה, לפי חברת נילסן. שלושה מ־20 המחוזות העשירים באמריקה (לפי הכנסה ממוצעת) נמצאים באזור מפרץ סן פרנסיסקו. בכדורסל, כמו בנדל"ן, השווי מתחיל במיקום.
השנייה היא נאמנות האוהדים. באוקלנד, עיר לא גדולה במונחים של אמריקה, משחקות שלוש קבוצות מקצועניות: הריידרס בפוטבול — הם השולטים בעיר; האתלטיקס (A's) בבייסבול — שהיא אחת הקבוצות המנוהלות בצורה הטובה ביותר בספורט העולמי; והווריורס - שהם הכל חוץ מלוחמים. זה לא שלאנשים אין חלופות בעיר ובאזור (גם בסן פרנסיסקו תמצאו פוטבול ובייסבול מעניינות). הם פשוט אוהדים מעולים. למרות העונה הנוראה שלהם, הווריורס נהנו מתפוסה של כ־92% ביציעים וממוצע צופים של יותר מ־18 אלף בכל משחק בית — התשיעי בליגה. יותר מקבוצות פלייאוף כמו מיאמי של לפני לברון, פיניקס ודנבר.
אז התמזל לקבוצה חסרת המזל הזאת שהזבל שהיא מייצרת מתרחש במיקום מצוין, ואיכשהו נצרך באדיקות — אולי בגלל שג'סיקה אלבה המדהימה אוהדת שרופה? עכשיו הגיע הזמן גם לעשות משהו עם זה, ולשנות את המוצר הזה למשהו שנראה ומריח קצת יותר טוב.
