מה עומד מאחורי הפעולה המחאתית של פיניקס סאנס?

רגע לפני שהתייצבו לסדרה מול היריבה השנואהסן אנטוניו ספרס, במשרדי ההנהלה של פיניקס סאנס החליטו על פעולה לא שגרתית בספורט האמריקאי - ובפרט בפלייאוף: סולידריות מחאתית. שחקני הסאנס עלו למשחק כשעל הגופיות הרגילות מופיעה הגרסה הלטינית לשם הקבוצה: Los Suns. זאת על רקע חוק ההגירה שחוקקה מדינת הבית של הסאנס, אריזונה, שהוגדר בתקשורת האמריקאית כ"גזעני ומפלה".

הפעולה המפתיעה הביאה לסאנס כיסוי חיובי ברוב ערוצי התקשורת הרחבים בארצות הברית, אך דווקא בשוק המקומי התקבלה המחאה במחאת נגד. "היו לנו 1,700 שיחות למרכזייה ביום שאחרי", אמר הג'נרל מנג'ר של הסאנס, סטיב קר.

אחרי הכל, אריזונה איננה ניו יורק או קליפורניה. זוהי ארץ השמרנים, השטח של ג'ון מקיין, הסנאטור שהתמודד מול ברק אובמה בבחירות. זוהי ארצם של אנשים לבנים ושמרנים עם כסף, והם אלו שמשלמים לפיניקס עשרות אלפי דולרים למינויים עונתיים.

אמרה סטאדומייר. היה יכול לעזוב צילום: אי פי

מאגר ביומטרי ללטינים

אבל סיפור ההגירה הלטיני הוא סיפורה של אמריקה במאה ה־21. בעוד שלכל מדינה יש בעיות אחרות עם ההגירה הלטינית (מקסיקנים בדרום, קובנים בפלורידה, דומיניקנים ופורטו ריקאים בניו יורק), ההגירה כמכלול שיחקה תפקיד מרכזי בבחירות האחרונות, מכיוון שרוב ההגירה המקסיקנית מתרחשת במדינות הדרום, היא מטה את הדמוגרפיה כנגד הרוב השמרני שגר במדינות אלה. באריזונה יותר משליש התושבים הם ממוצא לטיני. ואת ההשפעות הכלכליות והתרבותיות ניתן למצוא כמעט בכל מקום: ב־2009 נהפך איזבלה לשם הפופולרי ביותר לבנות בארה"ב, ודחק את אמה מהפסגה.

בבייסבול מהווים השחקנים הלטינים כחמישית מכלל השחקנים, ואכן אותו ספורט לבן ושמרני הכריז בשבוע האחרון על מדיניות שתתמודד עם "הבעיות שפוגשת הליגה ברפובליקה הדומיניקנית", שהיא היהלום בכתר יצרניות שחקני הבייסבול הלטיניות. בבייסבול, שמנסה לטהר את תדמיתו לאחר שני עשורים של התפרצות סטרואידים וחומרים משפרי ביצועים, מצאו ש"רוב גדול" מהבדיקות החיוביות לסמים הגיעו מאמריקה הלטינית. זאת ועוד, במספר לא מבוטל של מקרים שיקרו השחקנים לגבי גילם, כדי להפוך את עצמם לאטרקטיביים יותר עבור סוכנים. ולכן, החל מהשנה הבאה כל השחקנים מגיל 15 ומעלה ייכנסו למאגר ביומטרי שרק דרכו יוכלו להיות מוחתמים.

ומול האווירה הטעונה הזאת יצאה פיניקס בחיבוק לקהילה הלטינית. הבעלים רוברט סארבר יצא כנגד החוק, והמנג'ר סטיב קר אמר שהוא "מעלה תמונות של גרמניה הנאצית", לא פחות. ג'ן ברוור, מושל אריזונה, ושדרן הרדיו הלאומני והסופר פופולרי ראש לימבאו תקפו את הקבוצה. אבל האומץ של הסאנס חייב לגרום לכל אוהד ספורט להיות בעדה מעתה ועד תום הפלייאוף. והשנה יש סיכוי, קטן אך גדל במהרה, שפיניקס גם תסיים את הפלייאוף עם אליפות.

מחאה של האיש השנוא

למחאה של פיניקס יש כמובן מועמד מוביל: סטיב נאש. הסופרסטאר הקנדי של הקבוצה ידוע בדעותיו הליברליות ובפיו המשוחרר. ולכן, דעותיו הפרטיות של נאש, כמו של כל סופרסטאר, מתקבלות במנעד שבין הסכמה לבין מרמור שקט. "שוב הוא מדבר", אומרים עליו. אלא שזו היתה מחאה קבוצתית, מחאה שמביעה סולידריות עם קהילה תחת מתקפה. זו היתה החלטה של משרד ההנהלה, לא של אינדיבידואל. ולכן האצבע מופנית מיד כנגד סטיב קר. אגב, אי אפשר לפסול את האפשרות שהנתונים לגבי מכירת המרצ'נדייז של גופיות ה־Los Suns גם שיחקו תפקיד בפעולה המחאתית.

בכל מקרה, עד העונה נתפס קר במידה רבה כאויבם של האוהדים הממורמרים ממילא מרצף המזל הרע וההחלטות האיומות של הקבוצה. ב־2005 נגדע חלום האליפות בגלל שבר בפניו של הכוכב העולה ג'ו ג'ונסון. שנה לאחר מכן פציעת ברך השביתה את הסופרסטאר אמרה סטאדומייר. ב־2007, בסדרת פלייאוף מול אותם ספרס שנואים, הורחקו סטאדומייר ובוריס דיאו רק בגלל שקמו מהספסל בעקבות פאול אכזרי של רוברט הורי על סטיב נאש. בשנה לאחר מכן העיף אותם הסנטר טים דאנקן עם שלשה שלא תיאמן (הוא קלע בסך הכל 26 שלשות בקריירה של 13 שנים). ולאוהדים כמובן יש את מי להאשים: ההנהלה.

עוד לפני שמונה קר, הקבוצה נתנה לג'ו ג'ונסון לברוח לאטלנטה, ובזבזה את דראפט 2004 בלי נכס אמיתי. מאז, קר, שמקורב מאוד לבעלים רוברט סארבר, נתפס כמי שהבריח את המאמן האהוב מייק ד'אנטוני, והרג את סגנון המשחק הרץ של הקבוצה שלו כשהביא את שאקיל אוניל על חשבון שון מריון. הוא נאלץ לעשות טריידים איומים כדי לחתוך בשכר. וכמעט ששלח בטרייד את סטאדומייר וג'ייסון ריצ'רדסון בפברואר, לקראת תום מועד ההעברות.

לו הסאנס היו מפטרים את קר, השמחה היתה לא רחוקה מזו שחשו בניו יורק כאשר פוטר סוף סוף הצורר איזיאה תומאס.

אבל לקר יש היסטוריה ארוכה ומעניינת שהפכה אותו לקשוח. אף שלא היה כוכב בקבוצות שבהן שיחק, הוא מסוג השחקנים שאתה חייב בצד שלך. מאלה שתמיד יודעים מה לעשות. מאלה שתמיד ממוקדים. יש לו חמש טבעות אליפות בזכות מייקל ג'ורדן ובזכות אותם ספרס, שכיום הוא עומד להעיף מהפלייאוף. ועוד קודם לכך, כאשר שיחק באריזונה, נאלץ להתעלות מעל השנאה הלא ספורטיבית שחווה כאשר שרו לו אוהדים באחד המשחקים "אש"ף, אש"ף", וזאת לאחר שאביו נרצח בביירות.

וטיפת מזל

ולקר היה השנה גם מזל. רצף פציעות בתחילת העונה הכריח את המאמן אלווין ג'נטרי לשתף שחקני ספסל צעירים, שנבנו לכדי אחד הספסלים המאיימים בליגה, ספסל ששינה לחלוטין את משחק 2 בסדרה מול סן אנטוניו, מפיגור דו־ספרתי לניצחון גדול.

וכמובן, סטיב נאש, שהסכים להאריך חוזה, קצת לפני תחילת העונה, לשנתיים נוספות. נאש הוא מנהיג שהופך כל קבוצת שחקנים אקראית לגוש מונוליטי. גוש שמוביל כעת 3–0 בסדרה מול אותה סן אנטוניו, שנראית אבודה, חבוטה ועלובה שבוע בלבד לאחר שהעיפה את דאלאס ונראתה כמועמדת לגיטימית לתואר.

אז עם כזו חבורה על המגרש, אין ספק שלקר יש סוף סוף נחת ושקט - והוא יכול לעשות גם צעדים אמיצים, מוסריים, מול הקהל הביתי שלו. שאפו.

מחאות ספורט ששווה לזכור

1968 - באולימפיאדת מקסיקו עלו האתלטים השחורים טומי סמית' וג'ון קרלוס לפודיום והצביעו באגרופם בתנועת "הכח השחור", כהמשך לפועלה של התנועה האזרחית באמריקה.

1980 - המשלחת האמריקאית מחרימה את אולימפיאדת מוסקבה בעקבות פלישת ברה"מ לאפגניסטן. ב־1984 השיבה ברה"מ בהחרמת האולימפיאדה בלוס אנג'לס.

2007 - שחקניות אנקופרה, מוליכת הליגה לקטרגל נשים בספרד, מחאו נגד כלי התקשורת שלא מתייחסים אליהן ונגד העובדה שהיציעים במשחקים שלהן ריקים, ונוכח הבעיות הכלכליות עשו את הדבר המתבקש - התפשטו והצטלמו, כמובן.

2009 -שחקני נבחרת איראן בכדורגל עלו למגרש כשהם עונדים סרטים ירוקים, הצבע שמזוהה עם המחנה הרפורמיסטי של מוסאווי.