המגפה הבאה: בועת נדל"ן

בחודשים הראשונים למגפה התחזיות היו הפוכות לגמרי. האבטלה זינקה והישראלים הסתגרו בבתים ולא היו פנויים נפשית לעסקה שתשעבד אותם עשרות שנים קדימה. גם הבנקים לא ששו לתת משכנתאות כשרבע מהמשכנתאות הוקפאו (שיעור שירד באוקטובר ל־13% "בלבד"). וכל זה כשלצד יזמי הנדל"ן הממונפים, שהיו מוכרחים לגלגל את תזרים המזומנים כדי להחזיר חובות לבנקים, ניצבו אלפי ישראלים שכבר קנו דירה חדשה וטרם מכרו את דירתם הישנה. תנאי הפתיחה הללו הבטיחו סערה מושלמת.

תנועת מספריים אכזרית

כמעט 9 חודשים אחרי, ההפך המוחלט קרה. לפי הנתונים , המגפה החזירה את הקונים בגדול לשוק המגורים. יש לכך כמה הסברים: ההסבר הפרוזאי הוא שאנשים ממשיכים להתחתן (גם אם בחגיגה צנועה) וגם ללדת ילדים, והם זקוקים לקורת גג. אין להם ברירה אלא להמשיך לקנות דירות, מגפה או לא. מעבר לכך, בתנועת מספריים אכזרית, בזמן שמאות אלפי ישראלים איבדו את עולמם ואת פרנסתם, התברר למאות אלפים אחרים שהקטסטרופה בעצם לא כזו חמורה. לא נעים להודות, אבל השגרה מבחינתם המשיכה. ראינו את זה בקניות המקוונות, בנתוני הצריכה בסופרמרקטים, ומסתבר שגם בקניות של דירות.

וגם בשיטת האלימינציה, שוק המגורים נראה כמו ברירת מחדל מאוד נוחה למי שמחפש אפיקי השקעה. בוודאי כששוק ההון מרחף ברמות שיא מבהילות, ואילו השקעה בנדל"ן למשרדים או למסחר נראית כרגע כמו הימור בקזינו.

יעקב ליצמן

במה שכעת נראה כמו שפיכת שמן על המדורה, הפחית שר האוצר ישראל כץ בסוף יולי את המדרגה הראשונה של מס הרכישה מ־8% ל־5% בלבד, מהלך שרק שכנע עוד ישראלים לקפוץ על הרכבת. נכון שמחירי הדירות כבר זינקו בתוך עשור יותר מפי שניים, אבל מה האלטרנטיבה?

כל אלה מספקים נתונים שכמעט לא ייאמנו: בשנה שבה היינו כלואים בסגרים ותחת איומי תחלואה מבהילים, סך המשכנתאות שנלקחו ב־10 החודשים הראשונים של 2020 גבוה ב־14% מהסכום בתקופה המקבילה בשנה שעברה.

והבורסה משקפת את האופטימיות. דו"חות הרבעון השלישי מלמדים על עלייה מרשימה במכירת הדירות, שהתבטאה בזינוק ברווחי החברות ובמניות שלהן. מתחילת החודש עלתה למשל מניית דוניץ ב־42%, מניית חנן מור הוסיפה כמעט 40% לערכה, אזורים, אאורה ופרשקובסקי עלו בכ־30%. מדד ת"א־בנייה הניב מתחילת החודש תשואה של 22%, כמעט כפול ממדד ת"א־125.

הממשלה כושלת והציבור מפנים

הבעיה היא ששמחת הקבלנים עלולה להתגלות כרמז מטרים לזעקת השבר של האזרחים. כי יותר מהפחתת המסים של כץ או הפחד מהבורסה, מי שסייעה להכרה שלא נראה בקרוב ירידה במחירי הדירות היא ממשלת ישראל.

הקורונה היא אירוע ענק שדורש מחויבות מוחלטת וסנכרון בין אינספור גורמים כדי להתגבר עליו, והממשלה נחשפה בו במערומיה. גם המאמץ להוריד את מחירי הדירות דורש תיאום רב ומחויבות לכל רוחב הגזרה. לאור מה שראינו, מה הסיכוי שזה יקרה? במקום זה, רק בשבוע שעבר חשפנו פה שרשות מקרקעי ישראל שיווקה מתחילת השנה קרקע להקמת 10,000 יחידות דיור בלבד - פחות מ־50% מבשנים עברו, ומספר שרחוק מלענות על הביקושים. ללא ממשלה מתפקדת, זה לא עומד להשתנות בטווח הנראה לעין, וכך, גם אלה שהמתינו עד בוש להוזלת מחירים נאלצים כעת לחזור להיכנס לשוק.

בינתיים הקבלנים חוככים ידיים בהנאה. אבל צריך לזכור שללא שלטון מתפקד, זו תהיה אשליה מסוכנת להאמין שבועת הנדל"ן ששבה להתנפח תיגמר בטוב.