באוצר מקווים שההסכם עם סין יזניק ב־33% את התחלות הבנייה

ממשלת ישראל חתמה היום עם הממשל הסיני על הסכם להבאת עובדי בניין סינים לישראל. ההסכם מתמקד במנגנון שיאפשר את כניסתם לארץ תוך שמירה על זכויותיהם. בעקבות ההסכם, צפוי מספר עובדי הבניין הזרים לזנק מכ־10,000 כיום ל־25 אלף בסוף השנה.

הרבה שושבינים היו בטקס החתימה, ובהם במיוחד משרד הבינוי, ורשות האוכלוסין וההגירה, אבל השובין הראשי היה אביגדור יצחקי, ראש מטה הדיור במשרד האוצר. מראשית כהונתו במטה הדיור סימן יצחקי את המחסור בכוח אדם בבניין כבעיה מרכזית כשברור כי רק גידול דרמטי בכוח האדם יאפשר להאיץ את קצב הבנייה, באופן שיאפשר להגדיל את היצע הדירות ולממש את הבטחת הבחירות של הבוס שלו, שר האוצר משה כחלון.

בשנים האחרונות קצב התחלות הבנייה מתייצב על כ־50-45 אלף דירות חדשות בשנה. במשרד הבינוי מעריכים שכדי לעמוד ביעדים של כחלון צריכים להגיע לפחות ל־60 אלף התחלות בנייה בשנה. הבעיה היא שמאז 2008 צנחה כמות העובדים הזרים ב־50%, מ־15 אלף ל־7,000. את מקומם תפסו באופן חלקי עובדים פלסטינים, אך הם נחשבים יעילים פחות במיוחד בשל העובדה כי המעבר במחסומים והחובה לשוב לביתם ממזרח לגדר בערב, מקצרים את יום העבודה שלהם.

נתון נוסף שמדאיג את משרדי האוצר והשיכון והבינוי הוא כמות הדירות בבנייה פעילה שעומדת כיום על כ־100 אלף. המשמעות היא כי מהרגע שמתחילה הבנייה ועד מסירת הדירה חולפות יותר משנתיים. השאיפה היא שכמות הדירות בבנייה פעילה תתקרב לכמות התחלות הבנייה, דבר שיקרה רק אם קצב הבנייה יואץ ולשם כך מביאים את הסינים.

אלא שבחמש השנים האחרונות כשלו ניסיונות לחתום על הסכם עם סין, וכך נחסמה כניסתם של עובדים הנחשבים ליעילים מכולם. פתרון עקיף אך חלקי לבעיה נמצא כאשר לפני כחודשיים נבחרו שש חברות בנייה בינלאומיות שיוכלו לעבוד בישראל עם כ־1,000 מעובדיהן (בסך הכל 6,000), כשחמש מתוך החברות הן סיניות. כניסת החברות הזרות על עובדיהן מאיימת על הקבלנים הישראלים. כעת, הכנסת 6,000 עובדים סינים, בשלב ראשון, תעניק לאותם קבלנים אפשרות להתחרות בחברות הללו.

על ההסכם חתמו מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, אשל ארמוני, ו־Fang Qiuchen, יו"ר התאחדות הקבלנים בסין – שבה בניגוד לישראל הארגון הוא ממשלתי וכפוף למשרד הסחר. תהליך גיוס העובדים יהיה זהה לתהליך שמתקיים בשנים האחרונות במדינות מסוימות במזרח אירופה. העובדים יגיעו משאנדוג וג'יאנגסו – שני מחוזות הידועים באיכות כוח האדם לבנייה. מכל מחוז יגיעו 3,000 עובדים. באזורים אלה כבר הוקמו מכוני הכשרה בהם ילמדו העובדים המיועדים את המקצוע, לפי סטנדרטים ישראליים. בשבועות הקרובים יפורסמו מודעות ובהן יוזמנו עובדים למבחנים שמקיים משרד השיכון והבינוי יחד עם התאחדות בוני הארץ. כדי לעמוד בתנאי הסף למיון על העובד להיות בן 45-25, וללא היסטוריה תעסוקתית בישראל.

במטרה למנוע סחר בעובדים וגביית דמי תיווך נקבע כי אסור לגבות מהעובד יותר מ־1,000 דולר, סכום שאמור לכסות את כרטיס הטיסה לישראל ונסיעה פנים ארצית בסין. בנוסף, בשתי נקודות במסלול המיון נערכות הגרלות, בשלב ראשון יבחרו באופן אקראי 75% מהמועמדים, ובשלב מתקדם יבחרו 90% מאלה שנותרו. מנגנוני ההגרלות נועדו גם למנוע מהעובדים לשלם דמי תיווך, וזאת מתוך תקווה כי עובד שיבין כי מקומו לא מובטח לא יסכים לשלם. על רקע הקמפיין למניעת תאונות עבודה בבניין, במשרד הבינוי מדגישים כי כל העובדים שיגיעו בסופו של דבר לישראל יעבור קורס בטיחות בעבודה.

אתר בנייה צילום: הקואליציה למאבק בתאונות בניין

ויש גם שוהים בלתי חוקיים

עובדי הבניין הסינים ייקלטו על ידי תאגידי כוח אדם ישראלים, המשמשים כחברות השמה ופועלים תחת פיקוח של משרד האוכלוסין וההגירה. התאגידים מספקים לחברות הבנייה עובדים על פי צורכיהם, וגורפים בדרך עמלה. גם המנגנון הזה נולד כדי להבטיח את זכויות העובדים.

מתוך כ־234 אלף עובדים בבניין, 51 אלף אינם אזרחי ישראל – כלומר כ־25%. מדובר בעלייה של כמעט 9 נקודות האחוז תוך עשור, שכן ב־2007 היו 174 אלף עובדים בבניין, ורק 16% (24 אלף) מהם זרים. מרבית המועסקים שאינם בעלי תעודת זהות ישראלית עובדים בתחומים שוחקים שישראלים לא אוהבים ובהם טפסנות, ברזלנות, טיח וריצוף. כיום עובדים בתחומים האלה כ־45 אלף פלסטינים עם אישורי עבודה, ועוד כ־8,000 עובדים זרים. בנוסף על פי אומדנים שונים יש כ־50 עד 100 אלף פלסטינים המוגדרים שוהים בלתי חוקיים, רבים מהם עובדים בבניין. כמות זו של עובדים הספיקה לכ־45 אלף התחלות בנייה שנרשמו בשנים האחרונות.

ב־2015 הצליחה המדינה להוסיף למלאי העובדים הזרים רק כ־730 אנשים, ומספרם התייצב אז על כ־6,000, מהם כ־3,500 עובדים מסין השוהים פה שנים ארוכות, עוד כאלף עובדים של חברת ילמזלר הטורקית, והיתר ממזרח אירופה ובמיוחד מולדובה. בראשית השנה מכסת העובדים הזרים (שאינם פלסטינים) היתה 15 אלף, וכחלון הגדיל אותה לכ־20 אלף, אך באותה עת נראה היה כי הוא רחוק מלמלא את המכסה.