הסיפורים שמסתתרים מאחורי הדו"חות הכספיים

הדיסקאונט שהצית את מאבק השליטה באיי.די.או הולך וגדל

איי.די.או (ADO) חוותה מאבק שליטה סוער, כשבצד אחד שיכון ובינוי של שרי אריסון ומנגד קרן אפולו ומשפחת דיין. בלב המאבק עמדה השליטה על הנכס העיקרי של החברה — איי.די.או פרופרטיז, המשקיעה בנדל"ן להשכרה למגורים בברלין ונסחרת בגרמניה. מניית איי.די.או נסחרה בשווי נמוך מהותית מהשווי הנכסי הנקי שלה, המתבסס על שווי החברה־הבת.

שיכון ובינוי העמידה הצעת רכש חלקית, במטרה להגדיל את אחזקתה ליותר מ־45%. אולם, היקף האחזקה של אפולו ודיין מנע משיכון ובינוי להשיג שליטה על החברה. שני הצדדים הגיעו להסכם שיתוף פעולה, שמותנה בתנאים שטרם התמלאו, ובכך נבלם מאבק השליטה - לפחות זמנית. בתווך, יעקב לוקסנבורג נכנס לתמונה והחל להצטייד במניות איי.די.או, ישירות וגם באמצעות חברות שבבעלותו, במטרה להיות גורם ביניים ולקבל תמורה גבוהה עבורן.

נכס של איי.די.או ב ברלין צילום: אורן פרוינד

כשבעל שליטה רוצה להגיע לאחזקה של יותר מ־45%, עליו לבצע הצעת רכש ל־5% ממניות החברה לפחות. אסור לו לרכוש מניות בבורסה ללא הצעה כזו. ההסכם בין שיכון ובינוי ובין משפחת דיין וקרן אפולו מעלה אותם יחד לאחזקה של יותר מ־45% - ולכן שני הצדדים מחויבים לבצע הצעת רכש מוצלחת של לפחות 5% ממניות החברה כדי שההסכם ייכנס לתוקף.

בנוסף, יש אי־ודאות משפטית: האם על החברות לבצע הצעת רכש חלקית מקבילה גם למניות החברה־הבת בגרמניה. לכן, תנאי נוסף ליישום ההסכם הוא קבלת חוות דעת מהרגולטור שלפיה הצעת רכש כזו לא נדרשת.

תנאי נוסף לקיום ההסכם הוא שלא יידרש אישור מהממונה על הגבלים עסקיים באירופה לשינוי השליטה בחברה. סביר שאם שני התנאים האחרונים לקיום ההסכם יתמלאו, שיכון ובינוי, משפחת דיין וקרן אפולו יגישו הצעת רכש חלקית ל־5% ממניות איי.די.או.

המשקיעים עומדים כעת בפני כמה תרחישים אפשריים. בתרחיש החיובי עבורם, התנאים המתלים להסכם יתמלאו ותתבצע הצעת רכש חלקית למניות איי.די.או במחיר נדיב - שיידרש כדי שההצעה תתקבל. אז הם יוכלו למכור חלק מאחזקתם במחיר טוב. תרחיש חיובי נוסף הוא שמאבק השליטה יתחדש לאור כישלון עמידה בתנאים המתלים. התרחיש השלילי מבחינת המשקיעים הוא נסיגה אפשרית של אחד הצדדים, שישאירו את השליטה בידי הצד האחר ויממשו בהדרגה את אחזקתם.

מיקי דיין. התנאים טרם התמלאו צילום: אור יניב

מתחילת השנה עלתה מניית איי.די.או פרופרטיז ב־7.5%. החברה נסחרת בגרמניה, ובעוד היורו התחזק מול השקל ב־4%, המניה עלתה ב־0.5% בלבד. שילוב זה הגדיל את הדיסקאונט שבו נסחרת מניית איי.די.או בכ־11%. שווי מניות איי.די.או פרופרטיז שבידי איי.די.או טיפס ל־3.31 מיליארד שקל. בנוסף, לחברה־האם יש אחזקה ישירה בנדל"ן בשווי 50 מיליון שקל ומנגד יש לה עודף התחייבויות של 734 מיליון שקל. לכן, השווי הנכסי נקי שלה מסתכם ב־2.62 מיליארד שקל. מסכום זה יש להפחית עשרות מיליוני שקלים עבור עלויות הניהול של החברה, שעומדות על כ־7 מיליון שקל בשנה.

מימוש מניות איי.די.או פרופרטיז יגרור תשלום מס מהותי של איי.די.או, אם כי מימוש כזה לא מתוכנן בעתיד הקרוב.

חרף ההסתייגויות הללו, הפער בין שווי הנכסים של איי.די.או לבין שווי השוק שלה, 1.85 מיליארד שקל, הוא גבוה. פער זה יוצר הזדמנות למשקיעים שרוכשים מניית איי.די.או ובפועל רוכשים באמצעותה את איי.די.או פרופרטיז בהנחה מסוימת. השקעה זו מקפלת בתוכה סיכון לא מבוטל - ירידת ערך אפשרית של החברה־הבת.

אורי טל טנא

שיכון ובינוי פרסמו בדקה ה־90 והודו: הדו"חות לא מבוקרים כראוי

צמד המילים "חולשה מהותית" הוצמד לדו"חות שיכון ובינוי לשנת 2017, בעקבות חקירת המשטרה בפרשת השוחד לכאורה שביצעו בכירים בחברה־הנכדה SBI באפריקה. חולשה מהותית, לפי הגדרת רשות ני"ע, היא ליקוי או צירוף ליקויים בבקרה פנימית על דיווח כספי, עד כדי אפשרות סבירה כי הצגה מוטעית מהותית בדו"חות לא תימנע או תתגלה במועד. זו כנראה סיבה עיקרית לכך שבחברת התשתיות והנדל"ן של שרי אריסון בחרו לפרסם את הדו"חות שעות ספורות לפני כניסת חג הפסח, בעוד הציבור עסוק בהכנות אחרונות לליל הסדר.

שרי אריסון צילום: יח"צ

"בשל השפעת החולשה המהותית שזוהתה, הדירקטוריון וההנהלה הגיעו למסקנה כי הבקרה הפנימית על הדיווח הכספי ועל הגילוי בתאגיד אינה אפקטיבית", נכתב בדו"חות. ובמילים פשוטות אומרים בשיכון ובינוי שהמידע בדו"חות לא מבוקר כמו שצריך. לא מן הנמנע כי החברה תיאלץ לבצע צעד מביש של תיקון הדו"חות לאחור, אם יתגלו טעויות מהותית.

הרווח הנקי של שיכון ובינוי צנח ב־60% ל־230 מיליון שקל. אולם, התוצאות האלו לא הושפעו מחקירת המשטרה - שהפכה גלויה רק החל בפברואר האחרון, לאחר תקופת הדו"ח. עיני הציבור מוכוונות בעיקר להתייחסות לפרשת השחיתות, מתוך רצון להבין עד כמה זו תשפיע לא רק בהיבט הכלכלי, אלא גם הניהולי.

"זוהתה חולשה מהותית ברכיב הביקורת בארגון", ציינו בהנהלה. "זו נובעת מכך שהעובדים מוגבלים במתן מידע לגבי תהליכי בקרה בקבוצה, מכך שבוצעו תשלומי מזומן ללא אסמכתאות מעבר לתשלומי קופה קטנה, ומכך שפנייה רשמית לביקורת של מחלקת ה־INTEGRITY של הבנק העולמי לא נידונה בדירקטוריונים של החברות".

שיכון ובינוי פרסמה גם הודעה לגבי פיקדון לא מבוטל של 250 מיליון שקל בקרן החילוט בניהול האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים, שנאלצה להפקיד כסכום תפוס. "ללא החלטה שיפוטית אחרת, ואם וככל שלא יוגש כתב אישום בתום שישה חודשים ממתן החלטת בית המשפט בנדון (עד 24 באוגוסט), הסכום התפוס אמור להיות מוחזר".

מוקדם להספיד את האימפריה של אריסון, אולם מכאן והלאה, חובת ההוכחה היא עליה ועל מנהליה.

אורן פרוינד

תביעות של 1.4 מיליון שקל חושפת את מלחמות האגו בחיתום של לידר

שנה וחצי מאז רכשו עמית ורדי, רנן כהן אורגד, אלון גלזר ושי בן יקר את פעילות החיתום והברוקראז' של לידר שוקי הון מבעלי המניות תמורת 25 מיליון שקל, ונראה כי הסכסוך בין הצדדים רחוק מלהסתיים. מהדו"חות הכספיים שפרסמה לידר שוקי הון בשמה החדש "אטראו", נחשפה מסכת של תביעות משפטיות הדדיות והליך בוררות שמתקיים בין מנהלי חברת החיתום - שפרשו ממנה ורכשו אותה - לבין בעלי המניות הקודמים שלה, לידר השקעות, שבבעלות יורשי המיליארדר דן דוד ובראשה עומד היו"ר הדומיננטי צחי אפלויג.

מימין צחי אפלויג יו"ר לידר השקעות ורנן כהן אורגד צילומים: תומי הרפז, אוראל כהן

סכום התביעות הנמוך, 1.4 מיליון שקל, מלמד עד כמה יצרי הקרב בין שני הצדדים, שכל אחד מהם משתכר מיליוני שקלים בשנה ואינו מוכן לשלם ולו שקל מיותר לצד השני. הצדדים מוכנים לממן עורכי דין והליך בוררות יקר, שיכול לעלות על סכום התביעה.

הטענה: המנהלים ניפחו הפרשות עבור בונוסים

הסכסוך החל כשאפלויג, יו"ר לידר השקעות, הגיש תביעה נגד מנהלי החיתום והברוקראז' - ורדי, כהן אורגד, גלזר ובן יקר. לטענתו, המנהלים ניפחו את ההפרשות שלהם בדו"חות הרבעון השלישי של 2016 עבור הבונוסים שקיבלו, קצת לפני שבוצעה עסקת הרכישה באוקטובר 2016. למנהלים נודע באישון ליל כי לידר שוקי הון (אטראו) עתידה למכור את החברה־הנכדה לידר הנפקות לבית ההשקעות ווליו בייס (Value Base) של עידו נויברגר וויקטור שמריך. לפיכך הם הגיבו במהלך נגדי: בצעד מפתיע המנהלים התפטרו ופוצצו את העסקה. לבעלי המניות לא נותרה ברירה אלא למכור להם את החברה. באוקטובר 2016 רכשו את השליטה (80%) בחברה תמורת 23.5 מיליון שקל. 10 מיליון שקל מתוכם שולמו במזומן, בנוסף להלוואת מוכר של 13.5 מיליון שקל, שמשולמת עד היום. יתרת המניות (20%) נותרה בידי הבנק הבינלאומי.

לטענת אפלויג, ההון העצמי של לידר שוקי הון, שעל בסיסו בוצעה העסקה וניתנה ההלוואה, צריך להיות גבוה יותר ב־1.4 מיליון שקל - וכפועל יוצא גם התמורה בעסקה.

חתום על הדו"ח שלפיו נעשתה העסקה

מנהלי החיתום לא נותרו חייבים והגישו תביעת נגד בטענה כי לא רק שההון העצמי אינו גבוה ב־1.4 מיליון שקל - הוא צריך להיות נמוך ב־1.74 מיליון שקל בגלל הפרשה נוספת, שהיתה צריכה להתבצע בעקבות דמי הודעה מוקדמת לעובדים.

אחת הטענות המרכזיות של מנהלי החיתום נוגעת לעובדה כי אפלויג הוא זה שחתום כיו"ר על הדו"חות הכספיים של לידר שוקי הון (אטראו) מחודש ספטמבר 2016 - הדו"ח שעל בסיסו נעשתה העסקה; וכעת הוא עצמו טוען כי ההון העצמי של חברת החיתום צריך היה להיות גבוה יותר.

היום פעילות החיתום והברוקראז' של לידר היא חברה פרטית לכל דבר, שאינה קשורה ללידר שוקי הון. הפעילות היחידה שנותרה בלידר שוקי הון (אטראו), חברה ציבורית שנסחרת בשווי של 596 מיליון שקל, היא אחזקה של 50% בבית ההשקעות ילין לפידות. המנכ"ל של אטראו הוא ליאור בן ארצי.

אטראו נשלטת (45%) על ידי לידר השקעות, חברה ציבורית שנסחרת בשווי 202 מיליון שקל. למעט האחזקה הזו היא מחזיקה גם בפעילות תעשייה, בין היתר ב־50% מחברת המתכות פינקלשטיין וב־30% מחברת גמל שריד, העוסקת בהשחזה, חיתוך וליטוש. בתחום הנדל"ן מחזיקה לידר השקעות בקרקעות בקרואטיה.

שני הצדדים בחרו שלא להגיב.

אורן פרוינד

הדו"חות של אלטשולר מראים כמה יקר להשאיר את העמיתים בקופות הגמל

אלטשולר שחם סיים את שנת 2017 בראש טבלת התשואות בקופות הגמל ועם גיוסים של מיליארדים לקופות ולקרנות ההשתלמות. אולם, את השורה התחתונה סיכם בית ההשקעות בירידה של 15%, עם רווח נקי המיוחס לבעלי המניות של 45.5 מיליון שקל — כך עולה מהדו"חות הכספיים לשנה החולפת שהגיעו לידי "כלכליסט".

עיקר הירידה ברווח טמונה בהתכווצות ההכנסות מדמי ניהול בקרנות נאמנות. אלה הסתכמו ב־207.8 מיליון שקל, עלייה של 13% לעומת 2016, תודות למיזוג עם חברת קרנות הנאמנות של מנורה מבטחים.  

אלטשולר שחם מחזיק בחברת הגמל הגדולה בישראל, לאחר שעקפה לאחרונה את חברת הגמל של פסגות. ההכנסות של חברת הגמל והפנסיה, שמנוהלת על ידי יאיר לוינשטיין, זינקו ב־20.5% והגיעו ל־378.9 מיליון שקל. אולם, הרווח הנקי שלה הצטמק ב־23% ל־18.1 מיליון שקל בעקבות זינוק בהוצאות. אלה רשמו עלייה חדה של 30% לעומת 2016 והסתכמו ב־348.6 מיליון שקל.

ההוצאות גדלו בכמה אפיקים: הוצאות שיווק, עמלות לסוכנים והוצאות עבור שכר, בין היתר בשל כוח אדם גדול שגויס כדי להתמודד עם מסת הכספים שנכנסה לחברה. שכר העבודה הסתכם ב־95.7 מיליון שקל, זינוק של 63% לעומת 2016. הוצאות הפרסום והשיווק, כולל עמלות למשווקים, הסתכמו ב־161.5 מיליון שקל, עלייה של 30%.בנוסף הכריז בית ההשקעות בדו"חותיו הכספיים על חלוקת דיבידנד של 9 מיליון שקל.

ובזמן שבאלטשולר מתקשים לתרגם תוצאות חזקות לשורה התחתונה, בילין לפידות, שדווקא סגר שנה חלשה, מסכמים את 2017 עם רווח שיא של 140 מיליון שקל - זינוק של 50% לעומת 2016. התוצאות של ילין מתפרסמות דרך אטראו הציבורית (לשעבר לידר שוקי הון) המחזיקה ב־50% ממנו. בית ההשקעות הוביל בתשואות בגמל ובהשתלמות, אך אם החולשה בתשואות תימשך, הפדיונות הקלים בינתיים שעמם הוא מתמודד עלולים להתגבר.

רחלי בינדמן 

הפעילויות ה"לא מהותיות" של כנפיים רווחיות מאוד

מניית כנפיים חבוטה בגלל אל על, שדיווחה על רווחיות נמוכה מאוד ב־2017, ובגלל גלובל כנפיים, שרשמה הפסד נקי של 900 אלף דולר. אך לחברה שני נכסים מוכרים פחות, שרשומים במאזן כלא מהותיים, ועדיין מייצרים לה רווח נקי יפה מאוד.

כנפיים מחזיקה ב־100% מכנפי תחזוקה, שמעניקה שירותי תחזוקה לחיל האוויר כקבלנית משנה של התעשייה האווירית. הנכס השני הוא 50% בחברת QAS, שנותנת שירותי קרקע לחברות תעופה בנתב"ג, ובנוסף היא שותפה עם מלונות דן בהפעלת טרקליני נוסעים.

טרקלין בנתב"ג. שת"פ עם מלונות דן צילום: דניאל לילה

מעיון בתקנה 13 בדו"ח השנתי עולה כי בשנה החולפת עמד הרווח של QAS על 5.87 מיליון דולר (כנפיים זכאית ל־50%) וזה של כנפי תחזוקה על 3.27 מיליון דולר — כששתי החברות מציגות עלייה לעומת 2016.

כנפיים מחזיקה ב־35.3% ממניות אל על, ששווי השוק שלהן הוא 204 מיליון שקל וב־65.8% ממניות גלובל כנפיים ששווי השוק שלהן הוא 159 מיליון שקל. מנגד, לחברה (סולו) עודף התחייבויות פיננסיות של 130 מיליון שקל. לכן, השווי של נכסיה הסחירים הוא 233 מיליון שקל. לכך יש להוסיף את שווי הפעילות של כנפי תחזוקה ו־QAS.

התרומה של שתי החברות הללו לרווח של כנפיים בשנה החולפת היתה 6.2 מיליון דולר (כ־22 מיליון שקל). למרות היציבות היחסית של רווחיות שתי הפעילויות בעבר, החיסרון שלהן הוא התלות בגורם יחיד — כנפי תחזוקה תלויה בחיל האוויר ו־QAS בנתב"ג. לכן צריך לתמחר אותן לפי מכפילי רווח נמוכים יחסית.

אם נבחר לשתיהן מכפיל רווח נמוך מאוד של 5, הרי שערכן יהיה 110 מיליון שקל. אם נהיה שמרנים פחות ונבחר להן מכפיל רווח 10, אז ערכן יקפוץ ל־220 מיליון שקל, ולדעתנו הבחירה הנכונה צריכה להיות בתוך הטווח הזה. בכל מקרה, הערך שנובע לכנפיים משתי פעילויות "לא מהותיות" אלה (כך בלשון הדו"חות) הוא מהותי יחסית לשווי השוק של כנפיים, שעומד על 258 מיליון שקל.

אורי טל־טנא

מחזיקי אקסטל שבעים ממרורים

שבועיים לאחר שגארי בארנט משך דיבידנד של 75 מיליון דולר והוציא את מחזיקי האג"ח בת"א מכליהם, אקסטל שבבעלותו הציגה שורת הסכמי הלוואות שאם יתממשו, יניבו תזרים של 166 מיליון דולר ויבטיחו את תשלום החוב עד סוף השנה. בשורה התחתונה עברה אקסטל מהפסד לרווח של 16.3 מיליון דולר ב־2017 בזכות עלייה במכירות ב־ONE 57, "מגדל המיליארדרים" בניו יורק.

אורן פרוינד

פרויקט ONE 57 צילום: אורן פרוינד

מניבים פחות, שווים יותר

הרווח התפעולי מהשכרת נכסים של איירפורט סיטי (NOI) התכווץ מ־613 מיליון שקל ב־2016 ל־581 מיליון שקל ב־2017. זאת בגלל ירידה בתפוסת הנכסים וקפיצה בהוצאות הניהול. למרות זאת, השמאים של איירפורט סיטי בחרו לשערך כלפי מעלה את שווי הנדל"ן להשקעה שלה ב־514 מיליון שקל. במילים אחרות, הנכסים מניבים פחות, אבל השמאים חושבים שהם שווים יותר.

אורי טל־טנא

מצדיעה לאמריקאים

שיעורי הרווחיות של דניה סיבוס, הזרוע ברומניה של אפריקה ישראל, חריגים במיוחד. בעוד שיעור הרווח הגולמי בישראל היה 3% , בפעילות מול גורמים חיצוניים הוא נסק ל־71%. לבוננזה אחראי בסיס הטילים האמריקאי שדניה בנתה ליד העיר דבסלו ברומניה. האמריקנים השקיעו מיליארד דולר בבסיס, שאמור להגן על אירופה מטילים. דניה ביצעה בו עבודות ב־150 מיליון דולר.

גולן חזני

הפספוס של רקח

רקח פספסה את יעדי הרווח ונאלצת לדלל אחזקות של בעלי המניות לטובת קרן פימי (42.6%) שבהנהלת ישי דוידי. הסכם ההשקעה של פימי מ־2015 כלל מנגנון שלפיו ככל שהחברה לא תעמוד ביעדי ה־EBITDA ל־2017-2015, לאחר פרסום דו"חות 2017 יוקצו לפימי מניות נוספות. משום שרקח לא עמדה ביעדיה, פימי זכאית להקצאה שתביא את אחזקתה ברקח ל־51.63%.

רחלי בינדמן

ישי דוידי מנכ"ל קרן פימי צילום: אוראל כהן

פעילות ההשקעות ההפסדית של משפחת שובל חתכה את הרווח שהניב בנק י-ם 

חברת יצוא שבשליטת (74.94%) משפחת שובל רשמה בשנה שחלפה צניחה של 50% ברווח הנקי שהסתכם ב-15.6 מיליון שקל. התוצאות הכספיות של יצוא, בעלת השליטה (86.23%) בבנק ירושלים, הושפעו הן מהתוצאות החלשות של הבנק והן מההפסד של פעילות ההשקעות של חברת האחזקות.

פעילות ההשקעות של יצוא, שכוללת בעיקר השקעות בענפי המלונאות, אמנם מהווה רק 0.1% מנכסי חברת האחזקות עצמה, אך היא חתכה את הרווח שהניב בנק ירושלים ליצוא ביותר מ-40% בשנה שחלפה.

בנק ירושלים סיכם את 2017 עם ירידה ניכרת של 33% ברווח הנקי שעמד על 37 מיליון שקל. התשואה על ההון עמדה על 4.5% לעומת 7% ב-2016.

הפער נובע גם מרווח של 21 מיליון שקל ממימוש אג"ח ב-2016; אך גם בנטרול שלו נרשמה ירידה של 16% ברווח הנקי - בעיקר עקב עלייה בהוצאות התפעוליות ובהוצאות להפסדי אשראי.

בעוד שתיק האשראי הקטן של הבנק שמסתכם ב-9.67 מיליארד שקל רשם עלייה של 0.9% ב-2017, הרי שהפסדי האשראי המיוחסים לו קפצו בכ-23%. כך, ההוצאות להפסדי אשראי לשנה שחלפה הסתכמו בכ-37 מיליון שקל לעומת כ-30 מיליון שקל שנה קודם לכן.

בהיבט של פעילות ההשקעות של חברת יצוא עצמה - זו הניבה ב-2017 הפסד של 16.2 מיליון שקל, בדומה להפסד ב-2016. פעילות ההשקעות של יצוא עומדת על 1.3 מיליון שקל בלבד נכון לסוף 2017 והיא כוללת כאמור השקעות ריאליות בענפי מלונאות המהוות בסה"כ רק 0.1% מנכסי חברת האחזקות עצמה. פעילות ההשקעות מניבה הכנסה שנתית של 72 אלף שקל ומנגד ההוצאות לשנה שחלפה שהן ברובן הוצאות מימון והוצאות ניהול שונות הסתכמו ביותר מ-16 מיליון שקל. לפיכך בשורה התחתונה פעילות ההשקעות רשמה בשנת 2017 הפסד של 16.2 מיליון שקל.  

רעות שפיגלמן

זלמן שובל צילום: נמרוד גליקמן

שלמה סיקסט מקימה חברת מימון שתעמיד אשראי לרוכשי כלי הרכב

אל חגיגת האשראי הצרכני מצטרפת גם חברת הליסינג שלמה סיקסט. מהדו"ח של חברת הליסינג לסיכום 2017 עולה כי החל מהשנה הקרובה היא צפויה להעמיד בעצמה מימון לרוכשי כלי הרכב. זאת בניגוד למצב כיום בו היא מעמידה אשראי באמצעות שותפות שיש לה עם חברת כרטיסי האשראי כאל (80% כאל ו-20% שלמה).

לשותפות יתרת תיק הלוואות של כ-392 מיליון שקל.

עוד עולה מהדו"ח של שלמה כי לצורך הפעילות החדשה הקימה שלמה לאחרונה את החברה הבת "דרך האשראי". החברה תעמיד אשראי ישירות לרוכשי הרכבים ותתמקד בהעמדת אשראי לרכבי יד 2 ובמסלול 0 ק"מ. שיתוף הפעולה עם כאל יימשך, ויתמקד רק באשראי לרכישת כלי רכב חדשים. "דרך האשראי" קיבלה לאחרונה מרשות שוק ההון אישור לעסוק במתן אשראי והיא יכולה להחזיק תיק הלוואות "מורחב" שיתרתו עולה על 25 מיליון שקל.

לצד הצטרפותה של שלמה לפעילות פיננסית לאשראי לרכבים, שתי שחקניות ליסינג בשוק כבר נכנסו לתחום הזה והיקף הפעילות שלהן בו צמח מאוד בשנתיים האחרונות. כך למשל, היקף ההלוואות שהעמידה חברת אלבר לרכישת רכבים קפץ ב-125% בשנתיים האחרונות, ובשנה שחלפה העמידה אלבר הלוואות בהיקף של 1.2 מיליארד שקל.

כיום, חברות הליסינג מציעות ברובן לרוכשי כלי הרכב אפיקי מימון שונים, אך לא מעמידות בעצמן את האשראי אלא דרך שיתופי פעולה או הפניה לגופי מימון שונים. לאלבר יש את חברת אלבר קרדיט המעמידה הלוואות בעיקר לרכישת רכבים מהחברה עצמה לתקופה ממוצעת של 3-5 שנים;  לקרסו יש את חברת אוטו קאש שירותי מימון המעמידה מימון לרכבים שהיא מייבאת ולרכבי יד 2.

החדירה של שחקניות הליסינג לתחום מגיעה בין היתר על רקע החקיקה החדשה המסדירה לראשונה באמצעות רשות שוק ההון המפקחת, את פעילותן הפיננסית של חברות אשראי חוץ בנקאיות, שכוללות גם חברות הליסינג. 

האינטרס של חברות הליסינג ויבואניות כלי הרכב שמבקשות בעצמן להחזיק בחברות מימון הוא ברור, משום שכך הן נהנות מעמלות ומריביות על הפעילות; אך הדבר לא בהכרח בריא למשקי הבית; זאת, על רקע הסיכון ההולך וגדל של האשראי הצרכני - בייחוד בקרב העשירונים הנמוכים. 

רעות שפיגלמן

מגרש של שלמה SIXT צילום: יריב כץ