הקיצוץ בפנסיה לא היה חוקי ועלול לעלות 40 מיליארד שקל

פסיקה של בית הדין לעבודה בבאר שבע עלולה לחייב את המדינה לשלם 40 מיליארד שקל למאות אלפי חוסכים בקרנות הפנסיה הוותיקות.

בית הדין פסק אתמול כי קיצוץ שבוצע בעבר בכספם של החוסכים בקרנות הוותיקות שבהסדר נעשה בניגוד לחוק. אף שהפסיקה ניתנה לגבי הכספים של תובע יחיד, היא מהווה פתח לתביעות נוספות ואף לתביעה ייצוגיות.

פסק הדין של השופט צבי פרנקל ניתן בעקבות תביעה שהגיש ארז עברי, פנסיונר של חברת נמלי ישראל. עברי, שחסך באחת משמונה הקרנות הוותיקות שבהסדר, דרש להגדיל את קצבת הפנסיה שלו בטענה כי קיצוץ שאושר על ידי המדינה לאחר שהלאימה את קרנות הפנסיה אושר באופן לא חוקי. בכוונת הקרנות הוותיקות לערער על ההחלטה.

הקרנות הוותיקות הוקמו בשנות ה־50 על ידי ההסתדרות ונוהלו על ידה. הקרנות התחייבו להעניק לחוסכים בהן קצבת פנסיה חודשית על בסיס מנגנון צבירת זכויות לפי ותק ועד 70% מהשכר האחרון שלהם לפני פרישה. הקרנות, שנוהלו באופן כושל, נקלעו לגירעונות בין היתר משום שלא לקחו בחשבון את המשמעות של התארכות תוחלת החיים על תשלומי הפנסיה. למרות התראות רבות על מצבן הבעייתי, שעלו כבר בשנות ה־60, ההסתדרות לא נקטה צעדים להבראתן.

ב־1995 אחת הקרנות הוותיקות עמדה בסכנה של אי־יכולת תשלום קצבאות הפנסיה. בעקבות זאת הוקמה ועדה ממשלתית בראשות מנכ"ל משרד האוצר דאז אהרון פוגל והקרנות נסגרו בפני מצטרפים חדשים. בנוסף הוחלט על ביצוע תוכנית הבראה, פיקוח הדוק ושוטף על פעילות הקרנות, הגבלת התפתחות השכר המבוטח של העמיתים לצורכי פנסיה והעברת עובדים חדשים לקרנות פנסיה חדשות. אלא שמהלכים אלו לא הספיקו כדי לאזן את מצבן של הקרנות וב־2003 החליטה המדינה להלאים אותן.

במסגרת ההלאמה, הפחיתה המדינה סכום של 40 מיליארד שקל מכספי החוסכים כדי לכסות חלק מהגירעון, שעמד אז על 120 מיליארד שקל. את ה־80 מיליארד שקל הנוספים מימנה המדינה.

כעת קבע השופט פרנקל כי החלטת המדינה לקצץ בכספי החוסכים נעשתה בניגוד לחוק. לפי הפסיקה, יש לבטל את ההחלטה שפגעה בתנאי החיסכון של העמיתים, שכן חוק להגנת השקעות הציבור שנחקק ב־1984 קובע כי חקיקה שפוגעת בחוסכים חייבת להתקבל ברוב של לפחות 61 חברי כנסת. לעומת זאת, החוק שנידון בתביעה התקבל ברוב של 39 חברי כנסת בלבד.

לטענת עברי, לא היה בסמכות הממשלה או שר האוצר דאז בנימין נתניהו לאשר את הפגיעה הזו בכספי החוסכים, שכן היא עומדת בניגוד להוראות החוק להגנה על השקעות הציבור. לעומת זאת, נציגי המדינה טענו כי לא מדובר בפגיעה בחוסכים וכי הלאמת הקרנות הצילה את החסכונות. לטענתם, אם המדינה לא היתה מלאימה את הקרנות, העמיתים היו מאבדים את חסכונותיהם.

פער של 7,000 שקל בחודש

התובע עברי פרש לגמלאות ב־2011, אז שכרו החודשי עמד על 37,100 שקל. לטענתו, הקצבה המגיעה לו עומדת על כ־26 אלף שקל, 70% מאותו שכר, ואילו בפועל שולמה לו קצבה של כ־19 אלף שקל בחודש - סכום הנמוך בכ־26% מזה המגיע לו. עברי דרש מהקרנות הוותיקות להשלים רטרואקטיבית את הפער, שעומד על כ־7,000 שקל בחודש מאז 2011. במצטבר מדובר על סכום של כחצי מיליון שקל. בנוסף דרש עברי להגדיל את הקצבה החודשית שלו מעתה ואילך בהתאם.

רשות שוק ההון, בראשות המפקחת דורית סלינגר, טענה שאין מקום לבטל את החקיקה, מאחר שהממשלה סייעה לקרנות להתמודד עם גירעונות. "עקב הגירעון האקטוארי נדרשו הקרנות לבצע הפחתות בזכויות העמיתים, הפנסיונרים והשארים בגובה יתרת הגרעון. לו היו הקרנות מבצעות בהתאם להוראות הדין איזון אקטוארי מלא זכויות העמיתים היו מופחתות באופן דרמטי... כלל לא מדובר בהפקעת זכויות אלא למעשה במתן תקציבי ענק ועל כן החוק להגנת השקעות הציבור בישראל בכלל לא חל", טענה סלינגר.

עוד לטענת הפיקוח, המהווה את נציגת המדינה בעניין זה, זכויות החוסכים בקרנות הוותיקות כלל לא נפגעו, אלא המדינה הצילה אותן והגדילה את הזכויות שלהן בהשוואה למצב שבו המדינה לא היתה מתערבת בכלל. לכן, נטען, לא היה צורך להעביר את החוק ברוב של חברי הכנסת.

ההגנה של סלינגר קרסה

פרנקל, כאמור, דחה את הטענה וקבע: "על בתי המשפט ובתי הדין לכבד את רצונה והוראותיה של הכנסת ולפעול בהתאם לחוקים שהיא מחוקקת. גם על הרשות המבצעת לכבד את הוראותיה של הכנסת ולא לפעול בניגוד להן, גם אם אין דעתה נוחה מהוראה של הכנסת".

בפסיקה, השופט הסביר כי הוא אינו מקל ראש בצורך לסייע לקרנות הפנסיה להתמודד עם גירעונות, אך על הממשלה היה להקפיד על הוראות החוק ולדאוג שהחוק יתקבל ברוב של חברי הכנסת.

גם הכנסת הגישה את עמדתה לתביעה והצטרפה לעמדה של סלינגר. גם במקרה זה פרנקל דחה את הטענות ופסק: "פירוש כזה מרוקן את חוק ההגנה מתוכן. "כל שינוי לרעה בתנאים שנקבעו בזכויות עמיתים מחייב התייחסות מפורשת של הכנסת לכך בדרך של חקיקה מתאימה של רוב חברי הכנסת. כך לא נעשה בעניינו".