בכירי המנהלים מציגים: היעלמותה של הבושה
המשבר לא הפריע למאה מקבלי השכר הגבוה בחברות הציבוריות ב־2009 לגרוף שכר בעלות של 680 אלף שקל בחודש בממוצע. ברוכים הבאים לצד האפל של השיטה הקפיטליסטית
מה משותף לאהרון ליכטנשטיין, חיים אביגל, מרדכי כבירי ופיני צרפתי? ראשית, סביר שמנכ"לים אלה של חברות ציבוריות אינם מוכרים לציבור הרחב. שנית, כולם מרוויחים יותר ממיליון שקל בשנה; ושלישית, החברות שהם עומדים בראשן רשמו הפסד מצרפי של 160 מיליון שקל.
ומה משותף לחיים רומנו, דני וקנין ואיליק רוז'נסקי? כולם שייכים (או היו שייכים) למועדון המנהלים הנוצץ של תל אביב, לפחות לפי ההצהרות בתקשורת וטבלאות השכר. באשר לביצועים, לפחות בשנה האחרונה - המצב נוצץ פחות. אל על תחת רומנו הפסידה ב־2009 כ־76 מיליון דולר בעוד הוא משך שכר בעלות של 8.2 מיליון שקל. מנופים של וקנין הפסידה 58 מיליון שקל, מה שלא הפריע לו ליהנות משכר בעלות של 7.3 מיליון שקל, ואילו דלק נדל"ן תחת רוז'נסקי הפסידה אשתקד 1.1 מיליארד שקל בעוד הוא "מתענג" על שכר בעלות של 2.9 מיליון שקל. עם האופציות זה אפילו הרבה יותר.
לכל שאלה תשובה
מה שבלט מכל בשנה החולפת הוא היעלמותה של הבושה. החברה מפסידה? זה נקודתי - היו"ר עשה גם הרבה דברים חיוביים השנה. המנכ"ל מושך מיליונים אבל מפטר עובדים? זו השיטה הקפיטליסטית. אנו מדורגים גבוה בטבלת מקבלי השכר? לא נורא, אנו גאים בשיטות התגמול הנדיבות שלנו. לכל שאלה יש תשובה מוכנה ומסוגננת מראש על ידי מיטב היחצ"נים ומכבסי המילים.
חיים רומנו, החברה הפסידה, הוא הרוויח הון עתק צילום: עמית שעל ויש גם כמובן הוויתור על הבונוסים שגרם לראשי החברות לקחת רק כמה מיליונים ספורים הביתה במקום עשרות. להצדיע. השיא הגיע כששמענו על מנכ"לים שעלות שכרם הסתכמה במיליוני שקלים בודדים. אלה נאלצו להתנצל או להגיד שאינם מרגישים מקופחים.
אין מה לדאוג, יש אשמים. לא אחת, בשיחות שערכנו עם המנכ"לים בעונת השכר הנוכחית, האצבע המאשימה הופנתה אלינו, לתקשורת. "מאז שהתחלתם לפרסם את רשימות השכר, הוא רק עולה כל הזמן", הם אמרו לנו. אין ספק שלפרסום השכר חלק בחגיגה, אבל הוא כנראה החלק השולי ביותר. עיקר הזינוק בשכר הבכירים נובע משילוב נדיר של שיטה רקובה, חזירות וחוצפה.
גם השף נהנה
המפקח על הבנקים קבע כללי מתאר לתגמול שפוי יותר במערכת הבנקאות באמצעות הבונוסים (אם כי הותיר את עניין האופציות פרוץ). לחברות הציבוריות הבשורה עדיין לא הגיעה, ועד שלא יושלט בהן סדר רגולטורי כנראה שנמשיך לראות ברשימת מקבלי השכר הגבוה יותר מדי מנהלים שמקבלים הרבה מדי כסף על פחות מדי ביצועים.
ועכשיו לרשימה: במקום הראשון ברשימת מקבלי השכר הגבוה בחברות הציבוריות ב־2009 זוכה דוד אבנר, מנכ"ל פרטנר, שעד כה שכרו היה מוסתר עמוק בדו"חות פרטנר שכן כחברה ישראלית שנסחרת בארה"ב היא אינה מחויבת לחשוף את הסכמי העסקתו.
דו"חות סקיילקס, בעלת השליטה החדשה בפרטנר, חשפו אמנם את עלות שכרו לחודשיים בלבד (מאז רכישת השליטה) אולם בחישוב המרכיבים קיבל אבנר שכר בעלות שנתית של 19.8 מיליון שקל, שכללו בין השאר אופציות בהיקף של 9.5 מיליון שקל. כחלק מהסכם העסקתו, אבנר זוכה גם לשכר דירה חודשי של 29 אלף שקל עבור דירה בהרצליה שבה הוא שוהה במשך שבוע העבודה. אגב, שכרו אינו כולל מענק מכירה שמן שקיבל מבעלי השליטה הקודמים בפרטנר.
בשנת 2008, התמקם במקום הראשון ברשימת מקבלי התגמול שמעון מנחם, מנכ"ל חברת הנדל"ן סקורפיו, שזכה אז לעלות שכר שנתית של כ־73 מיליון שקל בגלל אופציות בשווי 71 מיליון שקל. השנה לא תמצאו אותו ברשימה, שכן האופציות של מנחם בסקורפיו יהיו שוות משהו אולי רק בגלגול הבא, בגלל מצבה של החברה. עבור משרה בהיקף של 70% הוא קיבל השנה שכר בעלות שנתית של 971 אלף שקל בלבד.
דוד אבנר. כמעט 20 מיליון שקל בשנה צילום: סיון פרג סף הכניסה לטבלת מאה מקבלי השכר הגבוה הוא 5 מיליון שקל בשנה. כל מנהלי המאה קיבלו יחדיו ב־2009 שכר בעלות שנתית של 810 מיליון שקל שהם 67 מיליון שקל בחודש, או יותר משני מיליון שקל ביום (כולל חופשות ושבתות). השכר השנתי הממוצע של מנהל ברשימת המאה הוא כ־8 מיליון שקל. עלות השכר הממוצעת של 25 מקבלי השכר הגבוה ביותר ירדה ב־10% בהשוואה ל־2008.
הרבה סיפורים לא נכנסו לרשימה. כמה, למשל, מרוויח מנכ"ל קניון בת־ים? דו"חות אשטרום נכסים חושפים כי עלות שכרו של אליעזר רם הסתכמה אשתקד ב־1.3 מיליון שקל. מנגד, דו"חות מלון רג'נסי ירושלים, שאליהם צירפו רואי החשבון הערת "עסק חי", חושפים את עלות שכרו של שף המלון יצחק בן שבת. זו היתה 391 אלף שקל לשנה, קצת יותר מעלות שכרו של ואסיל קובליאנסקי, מנהל אחזקה במלון שעלות שכרו היתה 382 אלף שקל. חברת התעופה כים־ניר חושפת כי דב פלג, טייס המסוקים הראשי, קיבל שכר בעלות שנתית של 515 אלף שקל, ודוד שביט, טייס המטוסים הראשי, זכה לשכר בעלות שנתית של 502 אלף שקל.
גם בחברת תיגבור מאגר כ"א מסתתר סיפור מעניין. שלושה בני משפחה משכו בחברה עלות שכר מצרפית של 3.9 מיליון שקל. הרווח של החברה הסתכם בקצת יותר מ־5 מיליון שקל.
שלום להסדרי החוב
דווקא המנהלים או בעלי השליטה של חברות שפנו למשקיעים לבקש את פריסת החוב יכולים לשכוח את הסדרי החוב, ואפילו בקלות. למשל, שרם פודים גרופ, החברה־האם של לידר שנמצאת בהסדר חוב, העניקה לכל אחד מבעלי השליטה, יצחק שרם ויאיר פודים, שכר בעלות של כ־2.4 מיליון שקל ב־2009.
גם באפריקה ישראל, שב־2009 מנהליה נאלצו לגשת לשולחן המו"מ עם מחזיקי האג"ח שלה, לא בחלו בתנאי המנהלים. חמשת מקבלי השכר הגבוה בחברה זכו לקבל עלות שכר מצרפית של 19.5 מיליון שקל, כאשר החברה הפסידה 673 מיליון שקל.
כתבות נוספות בנושא:
המנכ"לים של החברות במדד ת"א 25 מרוויחים 4,170 שקל בשעה בממוצע
לידיעת המנכ"לים: הכי משתלם לעבוד אצל סמי ועידן עופר
סמנכ"לי השיווק קיבלו עשירית מעלות השכר של המנכ"לים
