פרשת השוחד בשיכון ובינוי: אריסון ופלד צריכות לשלם את המחיר

תמלילי החקירה וחלק מהראיות בפרשת השוחד בשיכון ובינוי שנחשפו אתמול (ה') לראשונה ב"כלכליסט", מספרים סיפור יוצא דופן בממדיו בשוק ההון הישראלי.

באחת מהחברות הציבוריות הרווחיות והיציבות בתחום התשתיות והנדל"ן , הכנסות של 6.5 מיליארד שקל, ורווח תפעולי של 1.08 מיליארד שקל ב-2019, התנהל במשך יותר מעשור מנגנון מושחת ומשחית של תשלומים בהיקף פנטסטי, 16-18 מיליון דולר מדי שנה, לשרים ועובדי ציבור באפריקה, אירופה ומרכז אמריקה. 2%-3% מהכסף היו במוזמן. התמורה שהופקה מהשוחד שווה לכ-1 מיליארד שקל. לקרוא ולא להאמין.

שרי אריסון צילום: אוראל כהן

הכל מתועד. על השולחן. קופונים ושוברים לתשלומי שוחד, קופת מזומנים, הנהלת חשבונות כפולה. משלמים כדי לזכות במכרז, משלמים כדי להגדיל תשלומים, משלמים כדי להפחית מס, משלמים כדי לשחרר עיכובים ביורוקרטיים, משלמים כי, כך טוענים בכירי שיכון ובינוי, זאת אפריקה. וכך עובדים שם. אז תנו לנו לעשות כסף בשקט, לשלם משכורות גבוהות, לחלק בונוסים ודיבידנדים – כי ככה זה עובד. ולעזאזל החוק ששונה כבר לפני שני עשורים וקבע במפורש שתשלום שוחד במדינה זרה, כמוהו כתשלום שוחד בישראל.

המשטרה ורשות ני"ע, יאמר לזכותן, חקרו את החברה מלמטה למעלה. ממנהלים ועובדים בסניפים במדינות הזרות, דרך הדירקטורים והמנהלים ועד לבעלת השליטה ויד ימינה. כל האבנים נהפכו פה. ולא סתם. כי צבר הראיות, לפי תיק החקירה וגורמים המעורבים בחקירה, הוא אדיר. הקלטות, מסמכים, תרשומות – והכל מזמן אמת. זה ממש לא תיק שיקום וייפול על עד אחד, נניח החשב בקניה שי סקף שמתיק החקירה עולה שלא היה בהכרח שה תמים.

אבל מה יקרה עם הגורמים בראש בפירמידה? נניח עם שרי אריסון, בעלת השליטה, ואפרת פלד, יד ימינה. שתיים שישבו בחדרי החקירה וטענו שלא היה להן מושג מה מתרחש, אבל הראיות לא בהכרח תומכות בזה. לבקש שישלמו שוחד הן כנראה לא ביקשו. לדעת, או שהיו צריכות לדעת, על המנגנון – בהחלט כן. מנכ"ל וסמנכ"לית לשעבר שהתפטרו, העידו ששיתפו אותן בזה. הן ישבו בישיבות מתעודות שבהן דיברו באופן ישיר או משתמע על תשלומים בעיתיים. יש גבול להיתממות.

תהיה אשר תהיה החלטת הפרקליטות, שלה שמורה ההכרעה המקצועית גם אם היא לא בהכרח מושלמת, דבר אחד בטוח: למשקיעי שיכון ובינוי אסור לעבור על זה בשתיקה. כמעט 20% ממניות החברה הן בידי המשקיעים המוסדיים (מנורה, כלל, הפניקס ואקסלנס), אלה שמנהלים את החסכונות הפנסיונים של עם ישראל. עוד 33% הם בידי הציבור. זה התפקיד שלהם לבוא חשבון עם כיסם של האחראים.

זה מצריך קודם כל לשנות גישה. מחקר מכונן של רשות ני"ע שפורסם ב-2019 מלמד עד כמה מדובר בדבר שאינו מובן מאליו.

הגופים המוסדיים לא הגישו לבית המשפט בין 2011-2017 אפילו תביעה נגזרת אחת, שבמסגרתה הם דרשו להיכנס בנעלי החברה ולדרוש השבה לקופת החברה של בונוסים ודיבידנדים שקיבלו מנהלים, דירקטורים או בעלי השליטה.

אבל הרגע הזה הגיע. בין אם בכירי שיכון ובינוי, כגון אריסון ופלד, ימלטו מכתב אישום ובין אם לא – הגיע הזמן לדרוש מהם להשיב לחברה כספים שהושגו על בסיס התנהלות מושחתת ועקומה.