"גם כשהכל יסתיים, האקדמיה כבר לא תיראה כמו פעם"

פרופ' גיא הרפז, דיקן הסטודנטים באוניברסיטה העברית ויו"ר פורום הדיקנים, פורום של 60 דיקני סטודנטים בארץ, שאמון על רווחת הסטודנטים שהתרסקה בשנת הלימודים האקדמית בצל הקורונה, ("כואב הלב, זה בין עצוב לטראגי") ומשוכנע שהחזרה לשגרת הלימודים בקמפוס תהיה מתקדמת וטובה יותר מבחינת הסטודנט.

לדבריו: "אני מקווה לחזור לקמפוס אחרי פסח, הסטודנטים זקוקים לזה בדחיפות. כשנחזור זה כבר לא יוכל להיות לעולם הישן, הלימודים יצטרכו להיות כמה שיותר היברידיים".

סטודנטים באוניברסיטה העברית לפני הקורונה. תמונת ארכיון צילום: גיא אסיאג

מה על חווית הלימודים הסטודנטיאלית שנמחקה השנה? יש סטודנטים שסיימו שנת לימודים בלי לראות אף מרצה או סטודנט.

"אני למעשה קצין הרווחה והעובד הסוציאלי של האוניברסיטה, והאמת צריכה להאמר: כל הדבש והסילאן שניגר מהחיים בקמפוס אמיתית לא מתקייים בזמן הקורונה. זה בין עצוב לטרגי, במיוחד לסטודנטים שהתחילו את הלימודים שלהם השנה ולא חוו שום דבר אחר. הפגיעה הכלכלית, חברתית, נפשית ואקדמית היא קשה למרות המאמץ שלנו לצמצם אותה. יש המון נפגעי קורונה, הפגיעה חברתית רגשית כלכלית אקדמית. כואב הלב".

איך הקושי ישפיע על היכולת לשרוד באקדמיה?

"למידה מרחוק בזום מגלמת פוטציאל של דרווינזם אקדמי: החזק שורד והחלש נחלש עוד יותר או נושר. מי שהגיע לשנה הזאת עם מיומנות למידה פחות קשה לו. אבל יש המון קבוצות סטודנטים שכל אחת בנפרד קטנה אבל יחד הן מסה אדירה של סטודנטים שמאוד מתקשים. למשל, סטודנטים חרדים בפרט כאלה שעזבו את העולם החרדי בלי לימודי ליבה וסוחבים העדר תמיכה כלכלית ומשפחתית ומצוקות רגשיות. עוד קבוצה שסובלת מאוד היא ערביי מזרח ירושלים שבאים בדרך כלל ממשפחות חלשות, גדולות, עברית חלשה, הגיעו מרקע שלא טיפח חשיבה ביקורתית, הם מן דור חלוץ שחובר לישראליות אז יש גם קושי פוליטי. בהכללה גורפת - אלה 2 קבוצות הסטודנטים הכי מאותגרות בתקופת הקורונה".

איך מעבירים אותם את התקופה הזאת?

"מנסים להחזיק אותם עם הציפורניים. זה מאבק אדיר שדורש סיוע נפשי וכלכלי מאסיבי. טירגטנו את הקבוצות המתקשות ושפכנו עליהן המון שעות חניכה פרטניות חינמיות. למשל הקצנו 42,000 שעות חניכה פרטנית חינמית בעיקר לסטודנטים משנה א' עם דגש על הקבוצות היותר חלשות, 8,000 שעות חניכה לבעלי לקויות למידה, 8,000 לבעלי לקויות ראיה. לא צמצמנו את שיעור הנשירה ביחס לשנה שעברה אבל מנענו את הגידול שלה. אנחנו מקווים אחרי פסח לחזור לקמפוסים, הסטודנטים זקוקים לזה בדחיפות".

פרופ' גיא הרפז צילום: דגלס גתרי האוניברסיטה העברית

"בטאבו נגד הרצאות מוקלטות: הקורונה אילצה את כולנו ליישר קו"

סטודנטים טוענים שלמרות החוויה הסטודנטיאלית הקשה, הקורסים המוקלטים בזום דווקא שדרגו את היכולת להתמודד עם חומר עיוני מורכב.

"אין ספק שלהקלטות ושליטה בזמן - יש יתרונות. כשנחזור לקמפוס נצטרך לגבות את ההוראה המסורתית באמצעים דיגיטליים כולל הקלטות, כדי לשלב את הטוב של העולם הישן עם הטוב של היום. כך שכשנחזור – זה לא יהיה לגמרי לעולם הישן. המשך עבודה עם הקלטה של הרצאות היא דוגמא טובה לזה. אני לא אקרא לזה להתקדם, כי לא כל מה שטכנולוגי הוא קידמה כפי שלא כל מה שהיה פעם הוא תקופת אבן.

"המדינה מתמרצת להרחיב את היצע הקורסים הדיגיטלי ובמובן הזה אני בטוח שלא נחזור שוב לנקודת ההתחלה. חשוב שהליבה תהיה לימודים פרונטליים אבל אני מאמין שמעתה יהיה מקום לכיתות היברידיות ושיהיה שימוש במפגש פרונטלי וגם מצולם להמשך הדרך. עוד אפשרות היא להקליט מבוא שבו סטודנטים צופים מבעוד מועד ואז לקיים דיון על בסיס קיים המבוא שכל אחד צפה בו בזמן שלו. יחידת ההוראה שלנו שוברת את הראש על איך לשלב מרכיבים דיגיטלים בהוראה של היום שאחרי הקורונה. אם נחזור מיד אחרי פסח ללמד בקמפוס – זה יהיה כמה שיותר היברידי כי הנחת העבודה שלא כולם ירצו לחזור לקמפוס. זה מצריך תקציבים, כיתות מתאימות, אבל זה תהליך שהתחיל".

בתקופת הקורונה התעוררה מחאת מרצים סביב זכויות יוצרים על הרצאות מוקלטות.

"מה שהיה טאבו אצל חלק מהמרצים אילץ את כולנו ליישר קו. הקורונה אילצה מרצים להתגבר על חששות. ברור לי שביום שאחרי אצטרך בעצמי להעמיד הקלטות שלי לרשות הסטודנטים, גם אצלי זה שבר קונספט, או קבעון מסויים. הסטודנטים התחייבו לעשות שימוש בהקלטות רק לצרכי לימוד שלהם ולא להפיץ הרצאות הלאה. אם היו הפרות נרחבות היינו שומעים על זה. אחת האופציות היא להוריד הרצאות מוקלטות מהפלטפורמה שנגישה לסטודנטים בסוף הקורס".

האוניברסיטה העברית צילום: ויקיפדיה

נדמה שהקורונה הפכה את כולם לאוניברסיטה הפתוחה. איזה ערך מוסף נשאר לאוניברסיטה העברית להציע?

"מהשנה הראשונה לקורונה אמרתי: אסור שנהיה האוניברסיטה הפתוחה ב' כי אנחנו ממלאים צרכים אחרים. יש לנו מעורבות חברתית, תרומה לקהילה, תאים סטודנטיאליים שמרבית ההנהגה הפוליטית יצאה מהם, יש לנו מרכז קרירה - זה דברים שונים, וזה לא מס שפתיים. אני באמת חושב שהאוניברסיטה הפתוחה מצוינת במה שהיא עושה וממלאה יעד חשוב עבור מי שלא רוצים ללמוד במוסדות רגילים, אבל הזמר צריך לזמר והנגר לנגר. להם יש מיומנויות ולנו יש מיומנויות. אחד לא צריך לחכות את השני, כי כל אחד טוב יותר במה שהוא עושה. מעבר לכך שבעזרה לסטודנטים בזום – אנחנו צריכים להיות הטובים ביותר שאפשר".

הקורונה אילצה ביצוע בחינות מהבית. שימוש של אוניברסיטאות ומכללות בתוכנות פולשניות להשתלטות מרחוק על המחשב למניעת גלישה ולצילום הסטודנט - יוצרם משבר אמון?

"אי אפשר להתיחס לכולם כרמאים אבל, מה לעשות, הסטודנטים שלנו הם לא סטודנטים מקיימברידג'. אין ברירה אלא לנקוט באמצעים מידתיים כדי לנטר ניסיונות העתקה. מעתיקים הם לא הרוב, אבל גם לא מיעוט מבוטל. זה רק מיטיב עם הרוב הישר".