נדרשת נבצרות נתניהו בזמן עריכת הבחירות

ההנחה הראשונה הייתה שכראש ממשלה, הנאשם יימנע מניגוד עניינים. הכרת בג"ץ בעצם כשירותו של נתניהו לכהן הותנתה בכך שבתפקידו הוא לא ינהג בניגוד עניינים והוא לא יתערב במנגנוני אכיפת החוק.

מאז, הנאשם מפר באופן מתמיד ובוטה את התנאי. מיד אחרי מתן פסק הדין בבג"ץ, הוא עמד כראש ממשלה, מוקף על ידי שרי ממשלתו, על מדרגות בית המשפט המחוזי והאשים את המשטרה והפרקליטות בתפירת תיק נגדו. הנאשם ניצל את הסמלים העליונים של השלטון בישראל על מנת להשמיץ ולהשחית את שמם של עובדי הציבור המופקדים על שלטון החוק של המדינה. הוא התנכל לגורמי אכיפת החוק, למשטרה ולראשי הפרקליטות והסית נגדם, בעצמו או מטעמו, ובייחוד נגד התובעת בתיק שלו, נגד היועמ"ש, וגם נגד עדי התביעה.

הוא גם דאג למינויהם.ן של בעלי זיקה למשרות שמשפיעות ישירות על מנגנוני אכיפת החוק וניהול המשפט נגד ראש הממשלה. הוא גם סירב, באופן מופגן, עד עצם היום הזה, לקבל על עצמו הסדר ניגוד עניינים כפי שהתחייב (באמצעות עורכי דינו) בבית המשפט - עד כדי כך הגיעו הדברים שהיועמ"ש הצרף לעותרים בעתירה התלויה ועומדת נגדו בעניין ניגוד העניינים.

רה"מ בנימין נתניהו צילום: אלכס גמבורג

ההנחה השנייה שביססה את אי ההתערבות של בג”ץ הייתה שאין זה אחד המקרים הקיצוניים והנדירים שמצדיקים הפעלת סמכות ההתערבות שלו למנוע מינוי ראש ממשלה על ידי הכנסת. יש שורה ארוכה של תוצאות למינוי של ראש הממשלה שמעלות את הרף של קיצוניות נדירה. ביניהם אפשר למנות אי העברת תקציב על מנת להימנע מהרוטציה בהסכם הקואליציוני ומנגד ניהול מדיניות כלכלית משיקולים פוליטיים תוך עיקור הדרג המקצועי במשרד האוצר; ניהול מדיניות האכיפה, הסגרים, והכניסה והיציאה מישראל בזמן הקורונה על פי שיקולים פוליטיים ללא שקיפות ואף חסויים לשלושים שנה; קביעת תנאי ההסכם עם איחוד האמירויות וככל הנראה מתן היתר לספק לו את ה-35F, בא ההנחה הראשונה הייתה שכראש ממשלה, הנאשם יימנע מניגוד עניינים. הכרת בג"ץ בעצם כשירותו של נתניהו לכהן הותנתה בכך שבתפקידו הוא לא ינהג בניגוד עניינים והוא לא יתערב במנגנוני אכיפת החוק.

מאז, הנאשם מפר באופן מתמיד ובוטה את התנאי. מיד אחרי מתן פסק הדין בבג"ץ, הוא עמד כראש ממשלה, מוקף על ידי שרי ממשלתו, על מדרגות בית המשפט המחוזי והאשים את המשטרה והפרקליטות בתפירת תיק נגדו. הנאשם ניצל את הסמלים העליונים של השלטון בישראל על מנת להשמיץ ולהשחית את שמם של עובדי הציבור המופקדים על שלטון החוק של המדינה. הוא התנכל לגורמי אכיפת החוק, למשטרה ולראשי הפרקליטות והסית נגדם, בעצמו או מטעמו, ובייחוד נגד התובעת בתיק שלו, נגד היועמ"ש, וגם נגד עדי התביעה. הוא גם דאג למינויהם.ן של בעלי זיקה למשרות שמשפיעות ישירות על מנגנוני אכיפת החוק וניהול המשפט נגד ראש הממשלה. הוא גם סירב, באופן מופגן, עד עצם היום הזה, לקבל על עצמו הסדר ניגוד עניינים כפי שהתחייב (באמצעות עורכי דינו) בבית המשפט - עד כדי כך הגיעו הדברים שהיוע"המ הצרף לעותרים בעתירה התלויה ועומדת נגדו בעניין ניגוד העניינים.

ופן סודי ללא התייעצות ואישור של הדרגים הבטחונים והמודיעיניים המופקדים על כך, וללא מעורבות של שר החוץ או ראש הממשלה החליפי (דגם התנהלות שאפיין גם את ההיתר למכירת צוללות למצריים).

ההנחה השלישית של בג"ץ הייתה שמינויו של ראש הממשלה על ידי הכנסת מייצג את רצון הרוב הפרלמנטרי. זה היה שיקול בעל חשיבות מרכזית בהחלטת בג"ץ שלא למנוע את המינוי. שיקול זה התפוגג עם נפילת הממשלה ופיזור הכנסת. משמעות הנפילה, הנציגים הנבחרים של העם אמרו את דבריו נגד הממשלה הנוכחית בראשות נתניהו. מאותו רגע, חה"כ נתניהו מכהן כראש ממשלה לא מכוח רצון הרוב בכנסת אלא על פי הוראת חוק יסוד הממשלה שקובעות את ההסדר לצורך רציפות הממשלה.

כאשר מכהנת ממשלת מעבר, זו ממשלה שלא נהנית מאמון הכנסת ובמצב זה היא למעשה ללא מנדט מהעם. הפקדת הניהול של ממשלת מעבר (caretaker government) בידי אדם עם ניגוד העניינים מפר כל מבחן של סבירות. יש להוסיף שזוהי הפעם הרביעית בתוך שנתיים שחה"כ נתניהו ניגש לבחירות עם כל היתרונות של כהונה בתפקיד ראש הממשלה. תפקידו מעניק לו הזדמנויות ייחודיות להשפיע על תוצאות הבחירות כגון זמן אוויר בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונות, שאינו ניתן למועמדים אחרים המתמודדים בבחירות, והזדמנויות להציג הבטחות למתן הטבות מופלגות לעם בלי אחריות תקציבית או אישור של הגורמים המקצועיים במשרד האוצר. לא מתקבל על הדעת לאפשר לחבר כנסת הנאשם בפלילים לגשת לבחירות שוב ושוב בבגדי המלך.

יש להגיש עתירה לפתחו של בג"ץ בכדי שהוא יקבע כי נאשם בפלילים שפועל בניגוד עניינים בוטה איננו כשיר להחזיק במושכות המדינה בייחוד בתקופת הדמדומים בין פיזור הכנסת לבין הבחירות הבאות, כאשר בתקופה זו אין שום רוב הנותן מנדט לכהונתו. אמנם, יש הטוענים שכל הכרעה של בג"ץ, קבלה או דחייה של העתירה, יכולה להוביל את העותרים לניצחון פירוס פוליטי בקלפי: אם העתירה מתקבלת, עלולה להיווצר תגובת נגד להתערבות של בג"ץ ואם היא נידחת, זה יכול לשמש כמעין לגיטימציה למעמדו של הנאשם.

למרות זאת, אין לוותר על הפניה לבית המשפט המופקד על שלטון החוק, בדרישה שהוא יעמוד על כיבוד העקרונות שהוא בעצמו קבע כתנאי מינימאלי לשמירה על טוהר המידות והדמוקרטיה בישראל. אם תוגש עתירה כזו, ההליך בבג"ץ חייב להיות מזורז, אחרת, לאור הזמן הקצר עד הבחירות, justice delayed will be justice denied.

פרנסס רדאי היא נשיאת מרכז קונקורד ב-COLLMAN ופרופ' אמריטה למשפטים ובאוניברסיטה העברית