ביהמ"ש מוטט את שיטת ה"לא ידעתי" של בני שטיינמץ

11 עדים שלא הופיעו לדיונים במשפט בשוויץ, הניסיון להרחיק את עצמו מבעלות ומעורבות בפעילות קבוצת הכרייה BSGR בגינאה, קו ההגנה הנוקשה ששלל ידיעה והיכרות עם המעורבים או העברות הכספים, והטענות לרדיפה מצדו של המיליארדר ג'ורג' סורוס, לא עזרו.

שלושה שופטי בית המשפט הפלילי בז'נבה הרשיעו בסוף השבוע את איש העסקים הישראלי בני שטיינמץ (65) בעבירות של מתן שוחד ומרמה מול הבנקים בהיקף של למעלה מ־10 מיליון דולר. זאת כדי להשתלט במהלך 2006 על מכרות עפרות הברזל מהגדולים בעולם בסימאנדו שבגינאה, בשווי 5 מיליארד דולר. זכויות שהיו בחזקת המתחרה של BSGR – ריו טינטו.

השופטים הטילו על שטיינמץ, שהואשם בשוויץ מכיוון שהתגורר בז'נבה בתקופה הרלוונטית לאירועים ובמקביל מחזיק גם באזרחות צרפתית, עונש חמור של 5 שנות מאסר בפועל. כמו כן הוטל עליו קנס, שהוא בעצם חילוט נכסים בבנקים בשוויץ, בהיקף של 50 מיליון פרנק (כ־180 מיליון שקל).

שטיינמץ הודיע שיערער על ההחלטה לערכאה גבוהה יותר בז'נבה, המקבילה לבית משפט מחוזי בישראל. עד לסיום ההליכים צפויים עוד חודשים ארוכים, כך שבשלב זה שטיינמץ יוכל לנהל את משפטי ההמשך כשהוא נמצא בוילה המפוארת שלו בישוב היוקרתי ארסוף.

לא רק "יועץ" או "שגריר"

זהו גזר דין דרמטי. ברמה האישית, אחד מאנשי העסקים האמידים בישראל ובעולם נשלח לכלא לחמש שנים על עבירות שחיתות חמורות. לא הועילו בשלב זה מיטב עורכי הדין, והכסף הרב שהושקע בתהליך. אבל מעבר לסיפור האנושי, המסר שהעביר בית המשפט בשוויץ הוא ששיטת שטיינמץ קרסה. איש העסקים הקפיד להרחיק עצמו במשך שנים מכל אירוע שנגע לחברות שלו, באמצעות שרשור של חברות וקרנות פרטיות, ושימוש בחוקים בינלאומיים, שאפשרו לו להסתתר מאחוריהן. לא היתה פעם אחת ששלוחיו פספסו מלהדגיש בתגובות לתקשורת שהחברה הענקית חובקת העולם, הנושאת את ראשי התיבות של שמו, אינה בבעלותו.

הריחוק הזה היה אמור להשיג שתי מטרות. הראשונה, תכנון מס אגרסיבי שאפשר תשלום מס אפסי בישראל. השנייה, שביום הדין לא יוכלו לקשר את שטיינמץ לחוזים מפוקפקים במדינות עולם שלישי. בעוד שהמטרה הראשונה הושגה, תכנוני המס הצליחו מעל המשוער – כפי שהתברר למשל מדו"ח של חברת מעלות לפני 13 שנה, במסגרתו התברר ש־BSGR כמעט ולא שילמה מסים בישראל – המטרה השנייה נכשלה בגדול.

בית המשפט בז'נבה לא קנה את תזת הלא ידעתי, לא שמעתי, זה לא אני, של שטיינמץ. שטיינמץ הוא לא רק "יועץ" או "שגריר" בקבוצת הכרייה BSGR מהגדולות בעולם, כמו שהעיד במשפט. הוא הדבר האמיתי. "שטיינמץ פגש את ראשי המדינה והשרים, הוא נכח בכל משא ומתן חשוב של הקבוצה, הוא היה מעורב מאוד באסטרטגיה, במודל העסקי, בהיבטים הפיננסיים, והוא היה מיודע ומעורב בסכסוכים", נכתב בגזר הדין על חלקו של שטיינמץ בחוזי הכרייה בגינאה. "יש לו סמכות בקבלת החלטות והוא תופס תפקיד של מנהל בפועל". הטענה של שטיינמץ כי בעלת השליטה ב־BSGR היא בכלל קרן בלאדה שמאוגדת כנאמנות זרה ששטיינמץ רק הנהנה בה נראית כמו ניסיון חיוור להסתיר את המציאות. גם העובדה כי כל החברות בקבוצת הכרייה והמסחר במחצבים וביהלומים ב־BSGR, כמו גם המטוס והיאכטה שבהם עושה שימוש שטיינמץ, רשומים תחת חברות הקבוצה במקלטי מס שונים ברחבי העולם, לא עשו את העבודה.

חיזוק לעמדת משטרת ישראל

בישראל מוכר בעיקר הקשר של שטיינמץ לאג"ח של חברת הנדל"ן המניב הבורסאית לשעבר סקורפיו, וכן אחזקותיו במגדל המילניום בתל אביב. נכסים בשווי כולל של 113 מיליון שקל שביחד עם הווילה שלו בארסוף, שמוערכת ב־160 מיליון שקל, נחשפו במסגרת חקירת המשטרה בישראל נגדו. אלא שגם המשטרה בישראל לא מאמינה שהשווי הנכסי של שטיינמץ הוא פחות מ־300 מיליון שקל. "שטיינמץ מחזיק נכסים בנאמנות ובשרשור ואינו רשום כבעליהם", כתבה בעבר המשטרה לבית המשפט, במסגרת בקשה להקפאת נכסים לצורך חילוט עתידי.

גזר הדין השוויצרי נותן חיזוק לעמדת המשטרה בישראל בדיוק בנקודה זו. נקבע בו ששטיינמץ היה מעורב בישיבות דירקטוריון של BSGR, נכח בפגישות סביב עסקת גינאה ובאישורי התשלומים. כלומר שנהג בחברה במה שמקובל להגדיר בישראל "מנהג בעלים", והרישום על שמם של אחרים הוא פורמלי בלבד. מה שעשוי לשמש ראיה טובה גם עבור רשות המסים בישראל, שמנהלת עם שטיינמץ מאבק ארוך שנים לחייב אותו במס על ההכנסות בנאמנויות הזרות.

על פי כתב האישום שבו הורשע, פרי חקירה של כמעט 6 שנים של התביעה בז'נבה, שטיינמץ העביר בין השנים 2006–2011 את כספי השוחד לממאדי טורה, אשתו הרביעית של נשיא גינאה לשעבר לאנסה קונטה שנפטר. זאת באמצעות שורה של אנשי קש וחברות קש, ובמטרה שתשפיע על השלטון להעביר את הזכויות מריו טינטו ל־BSGR. ההתקשרות הוסוותה בחוזי ייעוץ פיקטיביים, כשמי ששימשה לפי גזר הדין "מסך הסוואה" בין טורה ל־BSGR, היתה חברת פנטלר שבבעלות איש העסקים הצרפתי פרדריק סליניס, ואנשי העסקים הישראלים מיכאל נוי ואבי לב־רן.

התביעה בשוויץ הצליחה לשרטט את נתיבי העברות כספים של 8.6 מיליון דולר דרך שורת בנקים בעולם. אלה יצאו מחשבונות BSGR, עברו דרך פנטלר וחשבונות נוספים הקשורים לסליניס, נוי או לב־רן, ונחתו בחשבונות של טורה או מקורביה. חלק מהכספים נפרטו למזומן. במקביל, סכום נוסף של 2 מיליון דולר הועבר לטורה או מקורביה על פי העדויות במזומן ובמעטפות, חלקם באמצעות נשיא BSGR אשר אבידן.

בני שטיינמץ צילום: בלומברג

כדי להסוות את הוצאות הכספים מול הבנקים, גם נעשה שימוש לפי גזר הדין באיש העסקים הישראלי עופר קרז'נר, שגריר הכבוד של אוקראינה בישראל. האחרון חתם למשל על חוזה ייעוץ פיקטיבי מול חברה של היועץ האסטרטגי טל זילברשטיין, בגובה 750 אלף דולר, כדי להצדיק את הוצאת הכספים מול הבנקים. הכספים המשיכו לפי כתב האישום מחברה של קרז'נר, שהיה בפועל איש קש בלבד, אל סילינס ומשם לטורה. הישראלים שהוזכרו בכתב האישום בשוויץ – אבידן, נוי, לב־רן וזילברשטיין – נחקרו כחשודים בישראל על ידי היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) על עבירות שוחד, מרמה והלבנת הון, בחקירה המקבילה שמתקיימת בארץ בפרשה. חקירה שבבסיסה מערכת עובדות כמעט זהה לזו שמוצגת בכתב האישום בשוויץ. אבידן, נוי, לב־רן, ובנוסף גם קרז'נר, זומנו להעיד במשפט בשוויץ אולם לא הגיעו אליו. לפחות לגבי נוי וקרז'נר נמסר שזה בשל "נסיבות רפואיות".

גזר הדין של הרכב השופטים בז'נבה בראשות הנשיאה אלכסנדרה באנה, כך דיווח העיתונאית העצמאית אנייס פבר שסיקרה את המשפט מהאולם בז'נבה עבור מספר כלי תקשורת, בהם "כלכליסט", היה נחרץ. "בתחילת שנת 2005 פרדריק סילינס ורועי אורון (נשיא BSGR לשעבר, ת.ג וא.פ) היו הראשונים שהניחו את התשתית. ניתוח ההתכתבויות שלהם ממחיש את הכוונות הראשוניות, ומדובר בסימאנדו, כך שכבר מאז שנת 2005 BSGR כיוונה להשתלט על גוש 1 ו־2 של חברת הכרייה ריו טינטו בגינאה. זה היה היעד".

"מישיבת דירקטוריון אסטרטגית (של BSGR) באי גרנזי בסוף אוגוסט 2007", נכתב בגזר הדין, "עולה כי שטיינמץ היה מודע לכל הפרויקטים של הקבוצה. על פי המודל העסקי דובר על יציאה מהפרויקט (של ריו טינטו) לפני תחילת הפעילות שם (של BSGR), מכיוון שמדובר בפעילות עם סיכון גבוה מאוד. זאת על אף שהאסטרטגיה של BSGR היתה בכלל לגוון ולפתח עסקים במדינות פחות מסוכנות. שטיינמץ ציין כי חוזקותיה של BSGR טמונות בתעשייה ובממסד הפוליטי".

השופטים צללו לראיות – תכתובות, עדויות והעברות כספים לטורה ומקורביה. הם הדגישו את ההתאמה בין בקשות התשלום של ממאדי טורה לסכומים ששולמו בפועל, בהתבסס על הרישומים החשבונאיים שנמצאו בביתו של מיכאל נוי. מדובר ב־5.5 מיליון דולר במקרה זה.

אחת הטענות המשפטיות של שטיינמץ, היתה שטורה כלל לא היתה אשת נשיא גינאה – אלא מאהבת – ולכן לא היתה עובדת ציבור ואי אפשר לשחד אותה. שטיינמץ גם טען בעדותו שראה את טורה רק פעם אחת בחייו. על פי עדותו במשפט זה היה במהלך פגישה עם הנשיא לשעבר לאנסנה קונטה. "בצל עץ הבאובב של ארמון האומות בקונאקרי, בירת גינאה", התפייט שטיינמץ. "אמרו לי שבין הנשים, מאחור, בחצר, היתה המאהבת של קונטה, ממאדי טורה", הוסיף. "זו היתה הפעם היחידה שראיתי אותה, אבל מעולם לא דיברתי איתה". בית המשפט דחה את הטענה. הוא התייחס אל טורה כאשתו הרביעית של לנסאנה קונטה ולא פילגשו.

ראיית הזהב

מי שהיה לפי גזר הדין איש הקשר עם טורה היה סילינס, בעל השליטה לשעבר בחברת פנטלר, ששימשה לפי כתב האישום השוויצרי כצינור להעברת כספי השוחד. אחת מראיות הזהב של התביעה היתה קלטת שיחה שלו עם טורה. מדובר בהקלטה חשאית שביצעה טורה בהנחיית חוקרי ה־FBI בבית קפה בנמל התעופה ג'קסונוויל פלורידה ב־2013. סילינס הגיע לפגישה במטרה לשכנע את טורה להשמיד את החוזים שחתם מולה, הבטיח לה כספים נוספים ואמר שההוראות "מגיעות מלמעלה". ההקלטה הסתיימה במלים "קום, שים ידיים מאחורי הגב".

סילינס הורשע במסגרת הסדר טיעון בארה"ב בניסיון לשבש הליך חקירה של חבר מושבעים גדול, ונגזרו עליו שנתיים מאסר. הוא גורש מארה"ב לאחר ששוחרר. בשוויץ הוא רשם עכשיו הרשעה נוספת, והוטל עליו עונש נוסף של 3.5 שנות מאסר וקנס של 5.5 מיליון פרנק שוויצרי.

מי שעוד לקחה חלק במנגנון השוחד, היתה האזרחית הבלגית סנדרה מרלוני הורמנס, בכירה לשעבר בקבוצת הכרייה BSGR שהיתה אחרית על הצד התפעולי של העברות הכספים. הורמנס, שנגזרו עליה שנתיים מאסר על תנאי וקנס של 50 אלף פרנק שוויצרי, הקימה לפי גזר הדין את מבנה החברות הדרוש לעסקאות המושחתות. ישראלי נוסף בשם יוסף תכלת, כך נכתב, דאג לטשטש כל עקבות בחשבונות. "הורמנס לא יכלה שלא להיות מודעת לתפקיד הסתרים של יוסף תכלת", נכתב בגזר הדין.

המהלך הצליח. BSGR קיבלה אישורי כרייה באחד האזורים העשירים בעולם בעפרות ברזל, בהשקעה של 160 מיליון דולר, בתוספת התשלום "מתחת לשולחן" לטורה שמשכה בחוטים בגינאה. כל זה מבלי שהיו אז לחברה את האמצעים ליישום הפרויקט – כך גזר הדין. "גינאה לא הרוויחה מהפרויקט, אבל שטיינמץ הרוויח ממנו", חתמו השופטים על הכרעת הדין.

מעל ראשו של שטיינמץ, נזכיר, מרחף גזר דין נוסף של 5 שנות מאסר שניתן לאחרונה ברומניה. שטיינמץ הורשע ביחד עם טל זילברשטיין בפרשת שחיתות הקשורה לקרקעות במדינה. השניים הגישו ערעור לבית המשפט העליון בבירה בוקרשט. שטיינמץ לא מתכוון לוותר בלי קרב. מלבד עורכי הדין רונן רוזנבלום ונתי שמחוני שמייצגים אותו בישראל בפרשה הגינאית, הוא פנה לאחרונה גם לעו"ד איתן מעוז, המתמחה במשפט פלילי בינלאומי, כדי לחזק את שורות ההגנה. זאת בעקבות הערכה שאם הערעורים שיגיש ברומניה ובשוויץ על גזרי הדין יידחו, הוא עשוי להתמודד עם בקשות הסגרה לצורך ריצוי העונשים.

מטעמו של שטיינמץ נמסר: "פסק הדין מנוגד לחלוטין לכללי הדין הבינלאומי, הוא אינו סופי וככזה אגיש ערעור עליו באופן מיידי. ההחלטה אינה משקפת את הדברים שנחשפו במהלך ששת ימי הדיונים: אין ולא היה הסכם או מעשה של שחיתות. במקרה זה ישנם רק עדים ששיקרו ושוחדו, עדים ששילמו להם בגין שקר, שלא הגיבו לזימונם לבית המשפט ולא ניתן היה לחקור אותם בחקירה צולבת. אני מגנה ומוחה על עשור שנים של מניפולציות ושקרים, חקירה שנערכה תוך הפרת זכויות ההגנה על ידי התובע מסקוטו. אני מגנה גם ובעיקר את מעשיו והשפעתו של ג'ורג' סורוס שפועל באופן מושחת וסירבתי לניסיונו לסחוט אותי. אני נחוש להמשיך ולהוכיח את חפותי ונשאר איתן ובטוח לחלוטין שהצדק ייצא לאור".