כץ מחלק למובטלים צ'ופרים

רק נזק יכולה לגרום הודעת שר האוצר ישראל כץ השבוע כי יאריך את תשלום דמי האטבלה למובטלי הקורונה גם אחרי יוני. בסופו של דבר, יש עוד חצי שנה ולא היה שום ענן עשן שהיה צריך לפזר.

לא רק שהמובטלים אינם במצב של חוסר ודאות מיידי, הוודאות הגדולה השוררת עם הידיעה שהקצבאות ישולמו לפחות עד סוף יוני מעודדת את האבטלה. לכן נראה שאת המניעים להודעת השר יש לחפש בפוליטיקה ובבחירות המתקרבות, ולאו דווקא בדאגה מרחיקת ראות לציבור.

שר האוצר ישראל כץ. הבטחת בחירות שמעודדת מובטלים להישאר בבית צילום מסך: לע"מ

ראשית, יש להביא בחשבון שלא מדובר בסמכות של כץ, אלא בתיקון לחוק הביטוח הלאומי. תיקון החוק ביולי, קבע שזכאי דמי האבטלה מתחילת 2020, ימשיכו לקבל את הקצבה עד סוף יוני 2021 או עד ששיעור האבטלה - לפי חישוב מצומצם של הביטוח הלאומי) - ירד ל־7.5%, הראשון ביניהם.

השר מבטיח, לשכתו ממהרת לצנן את את הדברים

כץ הבהיר שלשום שהוא מתכוון להאריך את תשלום דמי האבטלה עד שהאבטלה תגיע ל־7.5%, גם אם זה יקרה אחרי חודש יוני. אלא שלשכתו מיהרה לצנן את ההתלהבות. בהודעה שמסרה, נאמר שיש סבירות גבוהה ששיעור האבטלה יגיע בכל מקרה ל־7.5% לפני סוף יוני. רק "במידה ויהיה צורך, יאותרו המקורות המתאימים ותובא החקיקה הנדרשת".

מה שאפשר ללמוד מהתגובה הזו, הוא שאם יועבר תיקון לחוק, זה לא יקרה עכשיו, אלא לקראת יוני, כשיתברר עד כמה תרמו החיסונים להורדת האבטלה. לכן זו הבטחה שקשה לסמוך עליה משתי סיבות. הראשונה היא שיש סיכוי סביר שזה יהיה אחרי הבחירות, וכלל לא בטוח שכץ יהיה עדיין שר האוצר. השנייה היא שבכל זאת מדובר בהבטחת בחירות. אחרי הבחירות סביר להניח שגם כץ יהיה הרבה פחות נלהב להשביע את רצון המובטלים והרבה יותר נחוש לצמצם את מספרם.

הפחתה של דמי אבטלה תתמרץ חיפוש עבודה

מצד אחד, השר כץ צודק - אין ספק שלא ניתן להשאיר המוני מובטלים לאחר יוני 2021 בלי כל פרנסה. מצד שני, ספק אם הגיוני לעשות זאת בלי להפעיל עליהם איזשהו לחץ לחפש עבודה.

היום קובע החוק כי כאשר יגיע שיעור האבטלה ל־10%, ירדו דמי האבטלה של המובטלים הוותיקים (אלה שעברו את תקופת הזכאות המקורית לדמי האבטלה) ל־90%. קביעת מדרגות נוספות של הפחתת דמי אבטלה, עשויה ליצור תמריץ לאותם מובטלים לחפש עבודה.

יש לפחות שתי קבוצות שדמי האבטלה הממושכים מעודדים אותן להישאר בבית או לעבוד בשחור. אחת היא הסטודנטים שמקבלים דמי אבטלה בשיעור קרוב לשכרם המקורי, ויכולים להשקיע הרבה יותר בלימודים. אפשר לומר שהקורונה יצרה לראשונה מצב שבו המדינה מחלקת להמוני סטודנטים מלגות קיום. זו אולי זילות של דמי האבטלה, אבל גם סוג של השקעה בהון אנושי.

הקבוצה השנייה שהדבר יעודד אותה להישאר עמוק בתוך האבטלה היא זו של בעלי משכורות נמוכות וכישורים נמוכים, שמעדיפים להישאר בבית. לעיתים תורמת לכך גם העובדה שהנסיעות לעבודה או המסגרות לילדים, עולים יותר מהפער בין השכר הפוטנציאלי לדמי האבטלה.

כך נוצר מצב שמצד אחד הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) מדווחת על בעיה קשה של היצע משרות במשק, שעומד על כ־60 אלף בלבד.

מצד שני, מעסיקים מדווחים כבר כעת על קשיים בגיוס עובדים או החזרת עובדים מחל"ת. הצהרת הכוונות של שר האוצר כץ בוודאי לא תסייע להחזיר עובדים מאותה חופשה ללא תשלום.

צריך לדאוג למובטלים גם אחרי ביטול דמי האבטלה

ואם כבר חושבים על העתיד של דמי האבטלה, יש עוד כמה שאלות קשות. אחת מהן היא למשל, מה בדיוק יעשו 7.5% המובטלים אחרי שיבוטלו דמי האבטלה שלהם. חלקם הגדול לא זכאים להבטחת הכנסה, שגם כך אינה מספיקה לקיום מינימלי. כך שיכול להיות שהפתרון הנכון צריך להיות בכלל מדורג: למשל, כשנגיע ל־7.5% אבטלה, יש להוריד את דמי האבטלה למובטלים הוותיקים ל־50%, ולבטל אותם כליל רק כשנגיע לרף של 6% אבטלה.

כמו כן, עולה שאלה נוספת. הפתרון המאוד יעיל אך בעייתי שהמדינה מצאה לעלויות המעסיקים בתקופת הקורונה, היה לממן הוצאת מאות אלפי עובדים לחופשה ללא תשלום. הזמן עבר ויש לא מעט אנשים שנמצאים בחל"ת כבר תשעה חודשים.

אפשר אולי להבין את זה בענפי הבידור והתיירות הסגורים. הרבה פחות בענפים אחרים. נראה שהמעסיקים משתמשים בהסדר החל"ת כדי לדחות את הוצאות הפיטורים של עובדים שאין להם כוונה להחזיר.

אחרי הסגר השלישי, יהיה צריך לחשוב על הגבלת משך הזמן של חל"ת, לפחות בחלק מהענפים, כי חל"ת של שנה או שנה וחצי הוא בעצם פיטורים.