המונופולים יחכו: "מראית העין הציבורית מחייבת תקופת צינון ראויה ליאיר אילת"

הכלכלן הראשי ומ"מ הממונה על התחרות לשעבר, יאיר אילת, יוכל להתחיל לעבוד בפירמת הייעוץ הבינלאומי קומפס לקסון (CL) שמייעצת למונופולים במשק רק בתום תקופת הצינון המלאה המחויבת בחוק – שנה.

כך החליט בשבוע שעבר בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כוועדה למתן היתרים לפי חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה). משמעות ההחלטה היא דחיית בקשתו של אילת לקיצור תקופת הצינון שלו משנה לחצי שנה, כך שהוא יוכל להתחיל לעבוד ב־CL באמצע חודש פברואר 2021.

יאיר אילת צילום: עמית שעל

CL היתה מעורבת בייצוג המונופולים קוקה־קולה ישראל (החברה המרכזית למשקאות) וחברת החשמל במסגרת הליכי חקירה ואכיפה שהתנהלו נגדם ברשות. יאיר אילת, מספר 2 ברשות, היה חלק מהצוות שטיפל בשני התיקים שהסתיימו בקביעה שהחברות ניצלו לרעה את כוחן המונופוליסטי כדי לפגוע בתחרות. בנוסף טיפלה LC גם בחברת סימנס, נמל אשדוד, פתאל ומיזוג של חברות מלט לבן. אילת, כאמור, ביקש לקצר את תקופת הצינון לשישה חודשים, אך נציבות שירות המדינה התנגדה לכך.

"אילת נשא בתפקיד מרכזי ומשפיע השפעה רחבה מאוד על כלל המשק בישראל בתחומים שבהם עסק, בעיקר בתחום ההחלטות הנוגעות להסדרים כובלים, מיזוג חברות, מונופולין וקבוצות ריכוז", נכתב בהחלטת הוועדה שבראשה עומד השופט בדימוס משה יועד הכהן וחברים בה עוה"ד דוד משען ואהוד הלוי.

"להחלטות אלו בהן היה מעורב, אם כיועץ ואם כמחליט, השלכה כלכלית רחבה מאוד על כלל המשק בישראל ובהיקפים גדולים. לאור זאת, מראית העין הציבורית ושמירת אמון הציבור בשירות הציבורי ובמשרתיו מחייבות קביעת תקופת צינון ראויה, שתפיג את החשש מפגיעה באותה מראית ותשמור על האמון בשירות הציבור".

"הפן השני של הוראת הצינון", נכתב בהחלטה, "נועד למנוע חשש לניצול השפעתו של הפורש במקום עבודתו הקודם, לאחר הפרישה, לקידום ענייניו של הגוף שאליו בכוונתו לעבור — גם אם המבנה התאגידי של אותו גוף מורכב מזרועות שונות אשר פועלות במקומות שונים בעולם. לפיכך, אין בניסיון לאבחן בין פעילות החברה בארה"ב לפעילות סניפיה באירופה ובישראל בכדי לבטל את החשש לפגיעה באמון הציבור בשירות הציבורי כתוצאה מקיצור תקופת הצינון המבוקש. בענייננו חשש זה אף גובר לנוכח העובדה כי גם לאחר פרישתו הרשמית של המבקש מהרשות, הוא המשיך לייעץ לה מכוח הסכם שנחתם עמו, אף כי ללא שכר".

"אנו ערים לקושי שמדיניות זו יוצרת בפני פורשים בדרגות בכירות", סיכמו חברי הוועדה, "אולם חזקה על מי שהגיע לתפקידים מהסוג האמור שעשה כן מרצון מלא ומתוך ידיעה של המגבלה שקובע החוק. לטעמנו, מדובר באיזון ראוי בין הזכות לחופש העיסוק לבין הרצון להבטיח את טוהר המידות בשירות הציבורי ואת השמירה של אמון הציבור בשירות. לפיכך, עובד ציבור הפונה בסיום עבודתו לגוף פרטי או ציבורי שבו הוא מעוניין לעבוד אמור ליידע את אותו גוף כי תחילת עבודתו כפופה להחלטת הוועדה, אך אינו יכול להניח מראש מהי תקופת הצינון שתקבע הוועדה בעניינו".