דעה
ישראל כץ, כוחנות איננה מדיניות
גם אם דרישת שר האוצר לקיצוצי שכר במגזר הציבורי בעת משבר הקורונה נכונה, אין צורך שיפגין כוחנות כלפי יו"ר ההסתדרות, אלא כדאי שיבחר בדרך שבה בחרו בעבר שרי אוצר מול ההסתדרות ויגיע עמו לפשרות שקטות
אין דרישה מוצדקת בימים אלו מזו של משרד האוצר לקצץ בשכר ובהטבות הפנסיוניות של עובדי מהמגזר הציבורי. הרי לא ייתכן שמשבר הקורונה הותיר כ-780 אלף ישראלים תובעי דמי אבטלה, 503 אלף מובטלים, עוד עשרות אלפי בעלי עסקים קטנים ובינוניים בפשיטת רגל כאשר גורלם הכלכלי לוט בערפל - ו-705 אלף עובדי מהגזר הציבורי והממשלתי לא שמעו בכלל על "הקורונה הכלכלית". יתרה מזו, חלק מ-3 מיליון עובדי המגזר הפרטי והמגזר השלישי שכן שמרו על מקום עבודתם, ספג קיצוץ שכר לעיתים משמעותי.
- ההסתדרות מצאה זמן נוח להשבתת המשק
- בעקבות האיומים של כץ: ההסתדרות הכריזה על סכסוך עבודה במגזר הציבורי
- השיבה לעבודה מתרחקת: המובטלים עוברים מחל"ת לפיטורים
נטל הסבל והעול שהמשבר הכלכלי הנחית על חלק מאזרחי ישראל חייב להיות מחולק באופן שוויוני יותר ולו בגלל סיבה אחת: לא מטעמי סולידריות וערבות הדדית, אלא בגלל שהמגזר הפרטי והשלישי הוא זה שמממן את המגזר הציבורי-ממשלתי. חוסר איזון בין שני חלקים אלה מאיים על המשק. ראינו מחזות כאלו ביוון בעיצומו של המשבר ב-2008 ובמשבר החוב 2010, כאשר ארגוני העובדים סירבו להתחלק בהשלכות המשבר.
מימין: יו”ר ההסתדרות ארנון בר דוד ושר האוצר ישראל כץ צילומים: אגף הדוברות בהסתדרות, אבי מועלם
זו לא הפעם הראשונה שבעיצומו של משבר כלכלי בישראל יו''ר הסתדרות ושר האוצר נכנסים לחדר ומגיעים לפשרות: זה קרה בין יו"ר ההסתדרות ישראל קיסר ויצחק מודעי ב-1984 וגם בין שר האוצר דאז בנימין נתניהו ועמיר פרץ. לכן, אין שום סיבה שלא יקרה הפעם גם בין ישראל כץ וארנון בר דוד. השניים יוכלו לרשום לעצמם הישג כמי שהצילו את המשק בעת משבר כה גדול, לפחות כמו קודמיהם.
זו בדיוק הסיבה שהתנהלותו של שר האוצר כץ איננה מובנת. למרות שהצדק עימו והציבור יתמוך בצעד הזה, הוא מתעקש להפגין ולהתנהל - גם הפעם – בכוחנות, אותה כוחנות שהפגין כלפי הממונה על התקציבים הפורש שאול מרידור, כלפי היועץ המשפטי של משרדו אסי מסינג וכלפי מנכ"לית המשרד קרן טרנר.
אלא שארנון בר דוד אינו פקיד והוא גם לא עובד אצל כץ. גישתו של כץ לא רק שאיננה ראויה, אלא שהיא לא חכמה ולא יעילה. באמצעות כוח ואיומים, הוא לא יביא את בר דוד לפשרות בשולחן המשא ומתן. כוחנות איננה מדיניות לבטח לא מנהיגות.
לגבי בר דוד, מדובר ביו''ר הסתדרות שנאלץ להתמודד עם הוועדים הכוחניים ביותר במשק שבוחנים אותו כל רגע. כץ מנהל מו"מ זה עשרות שנים והוא יודע שגם הוא חייב להביא לצד השני הישגים. אם בר דוד יגיע לפשרות תחת לחץ, איך יסתכלו עליו ראשי ועדי הנמלים, הרכבת, רשות שדות התעופה וחברת החשמל? כץ יודע שבר דוד חייב להגיע לפשרות ולקיצוצי שכר ופנסיות מתוך "עמדה של כוח". אם הוא יוציא אותו "קטן", בר דוד לא יתפשר - הרי הוא לא חייב. אם הוא ישפיל אותו - הוא יישאר קירח מכל הצדדים והתוצאה תהיה עגומה, בעיקר בשביל כץ ואזרחי המדינה: תהיה שביתה והוא לא ישיג מקור תקציבי לשלל התוכניות שהוא מתכנן.
כץ יצר לעצמו מצב אבסורדי: למרות שהצדק עמו, וגם ההיגיון, הוא מעורר רתיעה ואנטגוניזם. ההתנהלות הכוחנית שלו לא גורמת הזדהות, אלא דווקא מחזקת את בר דוד ומרחיקה אותו מהישג פוליטי שהוא זקוק לו אחרי התפטרויות מרידור, המשך האבטלה, העמקת המיתון והחשש מהורדת דירוג אשראי של ישראל. את הכוחנות הוא תמיד יוכל לשמור לסוף.
