יציאה מאבטלה? לציבור הישראלי אין עניין בהכשרות מקצועיות

הגדלת תקציבי ההכשרות המקצועיות הופיעה בתוכניות של משרד האוצר וראש הממשלה עוד בחודש מרץ עם חבילת הסיוע הראשונה.

אלא שמלבד הצהרות, צוותים וועדות לא התבצעה הרבה עשייה בפועל. מה שמפתיע לאור נתוני האבטלה הגבוהים והעובדה שגם כך העובד הישראלי נמצא בתחתית מדד הפריון ב-OECD ובכישורים הבסיסיים.

סקר חדש שעשה המכון הישראלי לדמוקרטיה בנוגע לעמדות הציבור בנושא הכשרות מקצועיות בתקופת המשבר ומתפרסם כאן לראשונה, חושף את מקור הבעיה שמחייב טיפול בסיסי הרבה יותר מהצהרות בהן הסתפקו עד כה משרדי הממשלה.

לא מעוניינים בהכשרה מקצועית

מהממצאים שנותחו על ידי דפנה אבירם ניצן וירדן קידר עולה כי 33% מכלל האוכלוסייה לא מעוניינים לקחת חלק בהכשרה מקצועית קצרה (3-6 חודשים) במימון ממשלתי מתוך העונים לסקר שאינם עובדים. 19% דיווחו כי אינם מעוניינים כלל בהכשרה כזו.

צוות בינמשרדי שעובד היום על פתרונות לשוק העבודה, פרסם המלצות שקיימות כבר זמן רב בנוגע להכשרות בדגש על מתן המושכות למעסיקים עצמם. כפי שאמר שר האוצר ישראל כץ בראיון ל"כלכליסט" שלשום "אני מדבר על תוכנית שתפעל ישירות מול המעסיקים,תשלם להם עבור הכשרות בתנאי שיתחייבו להעסיק את מי שיכשירו במשך שנה".

יצירת מעורבות של מעסיקים בהכשרות מבטיחה כמובן ביקוש, שכן מעסיקים לא ישקיעו משאבים בהכשרות שאין להם צורך בהן.

באיזה תנאים תהיו מוכנים לעבור הכשרה מקצועית?

אלא שכאשר מסתכלים על תוצאות הסקר, לא בטוח בכלל שיש קשר בין מה שכץ מדמיין ונרקם במסדרונות הממשלה לבין מה שהציבור העובדים מוכן לעשות.

בחינת התנאים שיביאו ישראלים לבצע הכשרות במימון המדינה מעלה כי רק עבור מחצית מהם התחייבות לקבל עבודה אחרי ההכשרה מהווה תנאי. אפשרות הבחירה של תחום ההכשרה היתה תנאי הכרחי עבור 56% מהנשאלים בסקר, מה שמשקף במידה רבה את הפער בין הכלים שרוכשים הישראלים בעשורים האחרונים (כמו למשל ההצפה בלימודי המשפטים), לצד המחסור הרב שנרשם בעבודות טכנולוגיות- הן בתעשיה והן בהייטק.

דפנה אבירם ניצן, מנהלת מרכז ממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה צילום: יח"צ

כמובן שהשכלה שנרכשת לשם השכלה באקדמיה היא עניין אחר שאינו קשור לממצאים, אך גם כאשר מדובר על מסלולי הכשרות לשם רכישת מקצוע ישנו פער בין היצע העובדים לביקוש.

היכולת לדחוף את העובדים למקומות בהם ישנו מחסור מסתמן ככשל הסברתי של הממשלה שמתקשה לנווט את שוק התעסוקה. כשל גדול יותר עוסק בכישורים של העובדים, ומתכתב ישירות עם הפריון הנמוך של העובד הישראלי.

כאמור, הרצון של הציבור הישראלי לעבור הכשרות די נמוך. שיעור המעוניינים לקחת חלק בהכשרה מקצועית קצרה במימון ממשלתי עומד על כ- 55% עד גילאי 54. בקבוצת הגיל 55 עד 64 יורד משקלם ל- 46%, ובגילאי 65+ יורד עוד יותר עד ל- 27%. הפער מן הסתם נובע מהאופק של הקריירה העתידית.

כאשר בוחנים את הסיבות לחוסר הרצון, נראה כי שם טמונה הבעיה, אמנם 13% לא התייחסו לחוסר האמון שלהם בהכשרות ממשלתיות - חוסר אמון שנרכש בעמל רב על ידי המדינה שכשלה בנושא בשנים האחרונות ובטח סביב ההתמודדות עם משבר הקורונה.

אולם 84% מהנשאלים הסבירו כי הסיבה לכך היא שהכשרתם מספיקה או שאין להם צורך בהכשרה. אפשר היה לחשוב שמדובר בנתון חיובי המדבר על רמתם הגבוהה של העובדים בארץ - בין אם אלו שמחפשי עבודה ובין אם אלו שעובדים כרגע - אלא שבפועל הוא כמובן מנותק מהמציאות.

לפי דוח הPIAAC (שמתבסס על נתוני הלמ"ס מ-2014-5) של ה-OECD ממוצע הציונים בישראל נמוך הן באוריינות הקריאה הן באוריינות המתמטית והן פתרון בעיות בסביבה מתוקשבת. כשהמגזר החרדי והמגזר הערבי מטים את הממוצע כלפי מטה.

מחקר של בנק ישראל מהשנה שעברה מצא כי הפער בפריון (שנמדד על ידי תוצר לשעת עבודה) בין ישראל לממוצע ב-OECD עמד על 31%.

הדבר מעיד במידה רבה על חוסר מודעות של העובד הישראלי, כאמור זה שמחפש עבודה וגם זה שעובד כרגע עם תפוקה נמוכה ממה שהיה יכול לגבי הכישורים שלו.

גם במכון הישראלי לדמוקרטיה סבורים כי "הדבר מרמז על צורך בהסברה, לגבי הנחיצות של העשרה והכשרה מקצועית כאמצעי להעלאת פריון העבודה לצד שיפור רמת השכר ואפשרויות הקידום".

מידת הנכונות להשתתף בהכשרה מקצועית קצרה

לנתוני הסקר יש משמעות נוספת. בעוד שנכון לעשות הכשרות מקצועיות באמצעות המעסיקים עצמם, הרי שהכשרות לכישורים כלליים - כמו קורסי טכנולוגים עבור תוכנות בסיסיות, אנגלית או כל דבר אחר, אינם בראש סדר מעיניהם של המעסיקים, שם דווקא יכול להיות הערך המוסף של המדינה, בנוסף למימון ההכשרות עבור המעסיקים.

מעסיק פחות ייטה להשקיע כסף כדי ללמד את העובדים שלו אנגלית או אקסל אלא יעדיף להתמקד בכלים ובצרכים המיידיים של העסק שלו. הכשרות מקיפות ובסדרי גודל גדולים יחסית מצד המדינה יוכלו לתת מענה לצורך הזה. הבעיה כאמור שהצורך הזה לא מספיק ברור לישראלי הממוצע.

דפנה אבירם ניצן, מנהלת מרכז ממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה אמרה ל"כלכליסט" על רקע הדירוג הנמוך יחסית של סט המיומנות של העובד הישראלי בסקר המיומנויות העולמי (דוח PIAAC) כי "העובדה שחלק ניכר מהמשיבים מעוניינים לעבור הכשרות בכישורים כלליים מהווה הזדמנות גדולה, עבור גורמי הממשל האמונים על התחום, להוביל מהלך גדול של פתיחת קורסים לכישורי היסוד אשר חלקם הגדול יכולים להתבצע אונליין, ובכך להביא לשדרוג יכולות ההון האנושי בישראל דווקא בתקופה זו".

אבירם ניצן התייחסה לדירוג הנמוך של מעורבות מצד המעסיקים כתנאי להשתתפות בהכשרות: "באירופה מעורבות המעסיקים בהכשרות המקצועיות היא הנורמה המקובלת, המעוגנת במנגנונים מובנים. המעסיקים לוקחים חלק מרכזי בגיבוש תחומי הלימוד ובהכשרת העובדים, לרבות התמחויות במקומות העבודה תוך כדי ההכשרה המקצועית".

לדברי אבירם ניצן מעורבות זו מקטינה את חוסר ההתאמה (mismatch) בשוק העבודה, ומסייעת להעלאת פריון העבודה ולשיפור סט כישורי היסוד של העובדים, שהינו נמוך יחסית בישראל בהשוואה לעולם המפותח, כפי שבא לידי ביטוי במדד PIAAC של ארגון ה- OECD".

לדבריה, "הנתונים מעידים על צורך דחוף בהסברה, שכן מעורבות מצד המעסיקים יכולה להבטיח רלוונטיות והתאמת תחומי הלימוד לצרכי שוק העבודה".