עכשיו, כשמשרד האוצר דרוש באמת - הוא לא שם

המשימה הראשונה של הממשלה כאשר החלה המגיפה הייתה להאט את התפשטות המגפה שגרם נגיף הקורונה. למשרד האוצר היה בשלב הראשון תפקיד מוגבל בלבד, מכיוון שהאילוצים הם בעיקרם אפידימילוגיים. האוצר אמור היה לתת את התמריצים הכספיים למערכת הבריאות, כדי שהיא תוכל לייצר בדיקות, להתחקות אחרי תוואי הדבקה, ולהפעיל מחלקות מיוחדות בבתי החולים, ולהציל חיים. מבחינתו של משרד האוצר, במונחים מקרו-כלכליים, ההוצאות חיוניות, קיומית, והיקרות אלו, לא היו גדולות ממש.

מחלקת קורונה בשיבא שנפתחה מחדש צילום: שאול גולן

המשימה השנייה של האוצר הייתה לתת סיוע (disaster relief) לאנשים ולעסקים שנמצאו בהסגר הממושך. ההפסדים הכלכליים הם עצומים. לחלק גדול ממשקי הבית לא היו עתודות מזומנים אפילו לפני האסון הזה. לעסקים קטנים ובינוניים רבים, אין מספיק כסף כדי לשרוד יותר מכמה חודשים ללא סיוע. האתגר של האוצר בשלב זה היה להשיג את האיזון הטוב ביותר בין מהירות פעולה ומיקוד בנזקקים לסיוע.

המשימה השלישית של האוצר הייתה לתמוך בביקוש המצרפי, כך שהמשק לא יכנס למיתון. במיתון רגיל, תמיכה בביקוש המצרפי היא העדיפות העליונה עבור המדיניות פיסקלית. זהו אינו מיתון רגיל. במרבית מחזורי העסקים שידענו בעבר היה בנק ישראל "שחקן ראשי" . הוא העלה ריבית במצבי גאות ואינפלציה, והוריד ריבית במצבי שפל כלכלי ופס אינפלציה. אבל בשנים האחרונות נותר בנק ישראל עם ארגז כלים מוגבל. הריבית היא בגבול התחתון שלה, ריבית אפס. לא ניתן להוריד את הריבית כדי להגדיל את הביקוש המצרפי ולהיאבק במיתון. המיתון צפוי להתארך לשנה הבאה, כל עוד לא ימצא חיסון נגד הקורונה.

על הפרק הוא הדיון בתקציב עם נקודת סיום בסוף דצמבר 2020, שיאושר בכנסת בספטמבר 2020 (מה שקרוי "תקציב חד-שנתי"), או תקציב מדינה עם נקודת סיום בסוף דצמבר 2021, שיאושר בכנסת בספטמבר 2020 (מה שקרוי "תקציב דו-שנתי"). בטווח התקציב, "תקציב דו-שנתי", הצעדים הפיסקאלים הנדרשים הם הורדת שיעורי המע"מ, הארכת התוקף של תשלומי ביטוח הלאומי מוגדלים, והפחתת מיסים על עבודה.

ההזדמנות שנוצרה היא רבת משמעות: מחיר ההון להשקעות בתשתית הוא נמוך. היכולת של קובעי מדיניות להפנות רבים ממבקשי עבודה לפרויקטים של השקעות היא גדולה. האם משרד האוצר מסוגל לעשות מהפך חשיבה בעקבות מצב האבטלה וקריסת העסקים כדי להגביר את ההשקעות בתשתית מערכת הבריאות, בכבישים, בחינוך ובמחקר? מתרחש נגד עינינו לא פחות מאשר מחדל מדיניות שיסיג אותנו לאחור בעתיד הלא רחוק!

אסף רזין הוא פרופסור אמריטוס לכלכלה באוניברסיטת תל אביב ומחבר הספר Israel and the World Economy: The Power of Globalization, MIT Press (2018)