בכירי אקדמיה והייטק ליועמ"ש: "חקור את נתניהו על המרדה"

"הנדון: בקשה לפתיחת חקירה פלילית נגד בנימין נתניהו בחשד לביצוע עבירת מעשה המרדה". זו כותרת המכתב שנשלח בשבוע שעבר ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. חתומים עליו הפרופסורים חתן פרס ישראל במדעי המחשב דוד הראל, רבקה כרמי, לשעבר נשיאת אוניברסיטת בן גוריון ואהוד שפירא ממציא המחשב הביולוגי ויזם ההייטק אורני פטרושקה, ממייסדי כרומטיס. הארבעה נמנים על קבוצת בכירי המשק, האקדמיה והביטחון שעתרה למנוע את הטלת הרכבת הממשלה על ח"כ בנימין נתניהו. 

הרקע לבקשה שניסחה עו"ד דפנה הולץ־לכנר הוא נאום נתניהו ב־24 במאי השנה בפתיחת משפטו, שתוכנו, לטענת המכתב, קולע במדויק להגדרת ההמרדה בסעיף 133 לחוק העונשין.  

הנאום של נתניהו בפתיחת משפטו צילום: יונתן זינדל/פלאש90

הרקורד המקצועי והאישי המרשים של הפונים והמוניטין המקצועי של פרקליטתם מקשים לקטלג את הפנייה במחלקת האבסורד וההזיה. ובכל זאת, עולה השאלה האם מדובר באקט מחאה יחצ"ני או במהלך משפטי בעל היתכנות. "אנו בתקופה חשוכה", אומרת הולץ־לכנר, "שבה ראש הממשלה עושה שימוש בלשונו ובכל אמצעיו השלטוניים כדי להשתלח ולהמריד את הציבור נגד מערכת המשפט. בכך הוא פוגע לכאורה באופן קשה ביותר במשטר הדמוקרטי". היא מותחת קו ישיר בין הדיבור למעשים - לאיומים על השופטים ענת ברון ועוזי פוגלמן, לקריאה לכלוא את העיתונאי רביב דרוקר, לתקיפה שממנה ניצל ברגע האחרון הפרשן אמנון אברמוביץ.

נאום עמוס שנאה

הסיכוי שמנדלבליט יורה על חקירה קלוש. גם עתירות שנראו הגיוניות יותר נדחות או דלות סיכוי. למשל, למנוע מהנאשם להרכיב ממשלה, או לחקור את מעורבות נתניהו בפרשת הצוללות. אם כך, למה לא להניח על השולחן גם את האופציה של המרדה? במיוחד, כשדברי נתניהו בפתח משפטו מתאימים ככפפה ליד לנוסח סעיף ההמרדה: "להביא לידי שנאה, בוז או אי־נאמנות למדינה או לרשויות השלטון או המשפט שלה שהוקמו כדין". ואכן, הנאום היה עמוס בביטויי שנאה ובוז לרשויות האכיפה: "גורמים במשטרה ובפרקליטות חברו יחד לעיתוני השמאל כדי לתפור לי תיקים הזויים... החקירות זוהמו ונתפרו מהרגע הראשון... גורמים במשטרה, בפרקליטות ובתקשורת מנסים לבצע הפיכה שלטונית בניגוד לרצון העם".

בנאום גם הוזכרו שמות: המפכ"ל רוני אלשיך, שי ניצן, רביב דרוקר. נדמה שאם היה צריך לנסח היום את עבירת ההמרדה, דברי נתניהו יכלו לשמש מודל, דוגמה והשראה למחוקקים. 

המפכ"ל לשעבר אלשיך. נתניהו נקב בשמו בנאום שנשא צילום: אלכס קולומויסקי

נתניהו ותומכיו טוענים כמובן לחופש ביטוי וביקורת, לזכות להצביע על מחדלים. נניח לרגע את חוסר הכבוד והיעדר הסובלנות שלהם כלפי מבקרי השליט — יש אכן בעיה מובנית בהגדרת הביטוי: מתי זה שיח לגיטימי ומתי השיח הוא פלילי של הסתה והמרדה. המבחן הוא לרוב הסתברותי: מה ההסתברות או הסיכוי שהדיבורים יביאו להסתה ולהמרדה.

עד שראש הממשלה יצחק רבין נרצח התווכחו האם חופש הביטוי וההפגנה מגינים על ההסתה נגדו של רבנים, פוליטיקאים ומפגינים. וגם אחרי הרצח נמשך הוויכוח - האם יש קשר סיבתי בין אלה לרצח. הערכת פוטנציאל הסכנה היא תמיד ספקולטיבית והשתקת הביטוי מוחשית ומיידית. העליון לדורותיו היה זה שהרחיב כמעט עד אינסוף את גבולות חופש הביטוי. ועכשיו, למרבה האירוניה, הוא ושופטיו מאוימים בידי החופש הזה ובידי מי? ראש הממשלה ותומכיו בפוליטיקה, ברחוב ובמיוחד ברשתות החברתיות, בהשראת בנו.

חבילת איום כוללת

ההסתברות לסכנה לא נלמדת רק מתוכן הפרסום, נכתב באחד מפסקי הדין "לעתים יש חשיבות לאווירה הציבורית שבה נעשה מעשה הפרסום, מקום הפרסום ומועדו, וכן מיהו הציבור אשר נחשף לפרסום. כל אלה יכולים ללמד על ההסתברות שהפרסום יהווה המרדה". הולץ־לכנר מפרטת את נסיבות הנאום שמצביעות על פוטנציאל ההמרדה: מעמדו הרם של הנואם, השפעתו הכבירה על בוחריו ותומכיו, הזמן ומקום הנאום, דקות טרם כניסתו לאולם בית המשפט. וגם השימוש בכלים ובסמלים ממלכתיים ושלטוניים. לא רק את ה"פודיום" הרשמי הקבוע גרר עמו לבית המשפט אלא גם את בכירי שריו שהקיפו אותו כתפאורה אנושית תומכת. "בכך ביצע נתניהו עבירה פלילית של מעשה המרדה", כותבת הולץ־לכנר למנדלבליט, "הפגיעה חסרת התקדים שנגרמה במעשים אלו למערכת אכיפת החוק ולרשויות המשפט של מדינת ישראל, ברמת הסתברות שעשויה להגיע לכדי קרובה לוודאית, במובן המשפטי של המלה".

עו"ד דפנה הולץ-לכנר. "נתניהו עושה שימוש בכל אמצעיו השלטוניים כדי להמריד נגד מערכת המשפט" צילום: אוראל כהן

הסתה לרצח והמרדה מבטאות איומים משני סוגים: על אנשים ועל מבנה המשטר. בעבר סירב היועמ"ש להעמיד לדין את הרב עובדיה יוסף שאמר: "ארור יוסי שריד, צריך לעקור אותו מהעולם". ולימים סרבו היועץ ובג"ץ להעמיד לדין את הרבנים, מחברי "תורת המלך", שמפרט את ההיתרים שיש ליהודים להרוג בערבים. בפרשה אחרת, נחלקו שופטי העליון בשאלה האם עבירת ההמרדה נועדה להגן על יציבות המשטר בלבד או גם על ערכיו הדמוקרטיים. נדמה שנתניהו ונגזרותיו במשפחה, במפלגה, בהפגנות הרחוב, מציעים חבילת איום כוללת: על שופטים, פרקליטים ועיתונאים, על מבנה המשטר (בעיקר יציבות מערכת המשפט) וגם על ערכיו הדמוקרטיים.

כנספח לפנייה מצורפת חוות דעת של מומחית לרשתות חברתיות שמדגימה מתוך אתרים תומכי נתניהו את עוצמת השטנה כלפי מבקריו. מככבים שם שופטי בית המשפט העליון, מנדלבליט, ניצן וליאת בן ארי, דרוקר, אברמוביץ ורינה מצליח. "מופץ סרטון", נכתב בפנייה, "בו כתוב שסופו של היועץ המשפטי לממשלה 'יהיה ככתוב: ויתלו את המן על עץ גבוה' וסרטון אחר בו נראית תמונתו של כבוד השופט חנן מלצר מהבהבת ומתחלפת בתמונה של גולגולת". וכל אלה מגבשים את עבירת ההמרדה לכאורה. "תוצאות מוחשיות, ברורות ומעשיות לבוז, לחוסר הנאמנות ולפגיעה הקשה שגרמו מעשי ההמרדה של נתניהו לאמון הציבור ברשויות המשפט, עד כדי סכנת חיים של ממש, ניתן למצוא באיומים הנוראיים והמסוכנים מאין כמותם, המופנים, בימים אלו ממש, באופן ישיר וחסר כל מעצורים כלפי שופטי ושופטות בית המשפט העליון. איומים שהובילו לכך שלשופטים הוצמדו שומרי ראש מטעם השב"כ", נכתב בפנייה למנדלבליט.