הליכוד בלי מסכות: לא סימבולי. מסוכן

אפשר להכביר מילים על הסימבוליקה של התצלום של בנימין נתניהו בכניסה לבית המשפט אתמול. המסכות שהקורונה מאלצת לחבוש יוצרות שכבה סמלית עודפת לכל פריים. מיד קופץ לעין שרק נתניהו, נטול המסכה, רשאי לדבר. כל השאר סותמים את הפה. ואת האף. סימבולי.

והנה גדי יברקן במסכה שחורה. והנה אמיר אוחנה במסכה שאינה משתמשת באוזניים. והנה אלי כהן עדיין דחוק מאחור, הרחק מחבורת המקובלים. והנה המבטים חמורי הסבר שכמו לקוחים מצילום קבוצתי של היחידה לאבטחת אישים. הסמליות נידפת מכל פינה.

נאום נתניהו צילום: יונתן זינדל/פלאש90

אבל אין שום דבר סימבולי בתצלום. מה שמתרחש בו הוא קונקרטי להחריד. יש בו ראש ממשלה נאשם בשוחד, שבמשך 15 דקות, בנאום כתוב מראש ומוקרא מהדף, מסית נגד כל מערכות החוק והסדר של המדינה שבראשה הוא עומד.

איש לא יצא נקי מתחת פיו שהוסרה ממנו המסכה: מפכ”ל המשטרה, מפקד יחידה 433, פרקליט המדינה, הפרקליטות עצמה, היועץ המשפטי לממשלה, מבקר המדינה והתקשורת. רובם ככולם מוזכרים בשמותיהם המלאים. לא כאיזה אויב סמלי, אלא כאנשים קונקרטיים. נתניהו מצביע על בני אדם מזוהים שקמו עליו להפילו ותפרו לו תיקים, ואין ברירה אלא להילחם בהם. הוא, והאנשים במסכות לצדו, ו”מיליון ושלוש מאות וחמישים אלף בוחריי”.

איום מפורש יותר מזה לא יכול להיות. זה אינו דיבור מרומז, בטח לא סימבולי. נתניהו מעולם לא סימן מטרות באופן יותר ישיר וקונקרטי ונטול מסכות.