ישראל בדרך לעשור אבוד נוסף, אבל עדיין יש מה לעשות

התפרצות נגיף הקורונה והשבתת הכלכלה ממשיכות להוביל את ישראל אל עבר הלא נודע, אולם כמה מהמאקרו־כלכלנים הבכירים במדינה כבר מזהירים: אנו בדרך לעוד עשור אבוד, כמו זה שהכה בישראל לאחר מלחמת יום הכיפורים וגרר את המדינה למיתון כבד ומתמשך.

כל אותם כלכלנים מצביעים על שלל הבדלים בין התקופה שלפני מלחמת יום הכיפורים להיום, אולם כולם מסכימים שהמשק ניצב בפני סכנה דומה. אלא שאותם כלכלנים גם משרטטים דרך להימנע ממיתון כזה: רפרומות מבניות עמוקות, מניעת טעויות במדיניות הכלכלית והפסקת הפופוליזם כפי שראינו אותו בשנה האחרונה.

נתניהו צילום: צילום מסך

לדברי הכלכלנים, אם הממשלה שהקימו ראש הממשלה בנימין נתניהו וממלא מקומו בני גנץ לא תנצל את משבר הקורונה שהצדיק את קיומה, ותעביר רפורמות מבניות במשק, היא תחרוץ את גורלו. בין היתר, הם מצביעים על הצורך לבצע שינויים עמוקים במערכות המס, השכר והתמריצים, תוך שמירה קפדנית על הגירעון המבני. לדבריהם, הממשלה החדשה חייבת לשנות כיוון מהקו הכלכלי שאפיין את הממשלה היוצאת, שבה חילקו נתניהו ושר האוצר משה כחלון כספים בלי לשמור על המסגרת התקציבית. לדבריהם, הרפורמות שיבוצעו בתקופה הקרובה ישפיעו באופן מכריע על העתיד הכלכלי של ישראל לחמש ואפילו עשר השנים הקרובות - וכך גם החלטות הרסניות כמו חלוקת כספים והעלאת קצבאות בעת הזו.

"אם הסגר יימשך הרבה זמן, בעיות כלכליות קצרות טווח שקיימות כעת עלולות להפוך לארוכות טווח. זה עלול להתפתח לתקופה ארוכה של השתכרות נמוכה, שתביא ליתר זהירות בצריכה וירידה בביקושים של צריכה פרטית. אנשים יהיו זהירים יותר. ענפים יותר רגישים הקשורים לתרבות הפנאי — טיולים, קונצרטים, קולנוע, תיאטרון, ספורט, ארוחות מחוץ לבית - עלולים להיפגע גם אחרי הסגר כי החששות של אנשים מהידבקות לא ייעלמו ביום אחד. הפעילות והצריכה יירדו, השכר יישחק וההכנסה תיפגע. אם זה יימשך זמן ארוך, הצריכה תרד עוד יותר. אם חלק גדול מהמושבתים יהפכו למובטלים, זה יהיה עוד יותר חריף".

את הדברים האלה אומר פרופ' אבי בן בסט, שכיהן כמנכ"ל משרד האוצר בעבר והיה מעורב באינספור רפורמות מבניות במשק הישראלי. בן בסט סבור כי בתרחיש כזה, יהיה צורך במדיניות ממשלתית של תמריצים כלכליים שיבואו לידי ביטוי בעלייה בהוצאה הממשלתית. "פה יש בעיה גדולה מאוד: כבר עכשיו הגירעון גדול מאוד והקורונה כבר גורמת לירידה בהכנסות המדינה ממסים, דבר שעלול להגדיל עוד יותר את הגירעון והחוב. ככל שזה יימשך, גם הגירעון והחוב יגדלו. בתנאים כאלו הרבה יותר קשה לייצר תמריצים פיסקאליים. לכן, יש הזדמנות לבצע רפורמות שיכולות להקל מאוד בביצוע מדיניות. אלה גם תמריצים לעסקים וגם תיקון עיוותים: במס, בבנקאות, בחשמל, בנמלים, בתעופה. אלו רפורמות שנכונות גם ללא קורונה, אבל הן ממש הכרחיות אם אנו רוצים להוציא את המשק במהירות מהמשבר", מפציר בן בסט.

לדבריו, "כל רפורמה מבנית היא קשה, אבל קל יותר לבצע רפורמות כאלה בעתות משבר, אז כוחם של האינטרסנטים פוחת והתירוצים שלהם פחות משכנעים. משברים מייצרים החמרה בבעיות הקיימות, ובהתאם הצורך לרפורמות מתחדד". אלא שבן בסט מזהיר: "אסור להתפרע עם הגירעון. מובן מאליו שיש צורך בהגדלת תקציב הבריאות, אבל בצורה יעילה ובדרך נבונה. אסור לשפוך את הכסף בצורה לא יעילה".

דז'ה וו לחורף

יורם גבאי, מי שכיהן כממונה על הכנסות המדינה במשרד האוצר והעביר במשך 20 שנה קורס על ההיסטוריה הכלכלית של ישראל, מכוון לאותה נקודה: "אם הדבר הזה יימשך עוד שנה וחצי־שנתיים - וזה בהחלט יכול לקרות - ייתכן שייווצרו קווי דמיון לעשור האבוד". גבאי מזהיר: "אם ההאטה תימשך והממשלה תנסה להגן על המשק באמצעות הגדלת הגירעון והחוב תוך שבנק ישראל רוכש אג"ח ממשלתיות - זה ייכשל. באיזשהו שלב הריביות יעלו, בטח אם יגייסו בחו"ל, שם הריביות יגלמו את היקף המיתון האמיתי. ואם זה יקרה, תצטרך להעלות מסים כדי לממן גירעון ואז אתה נכנס לתקופה של האטה ממשוכת".

לא כמו איטליה ויוון

לדברי גבאי, כדי למנוע את המצב הזה צריך לנקוט שתי פעולות. הראשונה: "לחיות לצד הקורונה, אבל באמת. לפתוח את המשק ל־90% פעילות, לצד צעדים ומגבלות קשים למניעת הידבקות. זה אומר לפתוח הכל, לרבות מסעדות ובתי קפה, ולא להתרגש אם מדי פעם העקומה בורחת. אני אומר את זה אף שאני כבר בקבוצת סיכון. לא לפחד".

לצד זאת, גבאי מציע "לבצע הפחתת גירעון באמצעות רפורמות מבניות, ביטול הטבות מסים וקיצוץ בשכר ובהטבות במגזר הציבורי". גבאי גם מפציר: "חייבים להיזהר שהגירעון התקציבי לא יברח. טענתי נגד מנכ"ל משרד האוצר כי המשרד הגיע בזמן גאות לגירעון מבני של 4% תמ"ג, במקום לגירעון של 2% תמ"ג, וזה כבר מכביד עלינו ב־28 מיליארד שקל. עכשיו קיבלתי לחשבון שלי 500 שקל (בעקבות החלטת נתניהו להעניק תוספת של 500 שקל לקשישים — א"פ). זה כל כך לא רלבנטי... אם נמשיך ככה נהיה כמו איטליה ויוון, שאחרי המשבר ב־2008 נקלעו לעשור אבוד של גירעון ענק, צמיחה נמוכה ואבטלה גבוהה".

פרופ' מומי דהן, מבכירי המאקרו־כלכלנים בישראל, מצביע על עשרות נקודות הבדל בין התקופה שלפני מלחמת יום הכיפורים והיום. ובכל זאת, הוא מזהיר מפני "סכנה לדמיון בתחום הבא: בשני האירועים הלחץ על קובעי המדיניות לעשות טעויות הוא ענק והתפתחות המשק תלויה במידה רבה בתגובתם. בעשור האבוד מנהיגי ישראל בחרו להתעלם מהפער המתרחב בין העלייה בהוצאות להכנסות. מדי פעם הם עסקו בהונאה עצמית שערערה עוד יותר את היסודות של המשק.

זה התבטא בחוויה הטראומטית של היפר־אינפלציה, שהיתה עלולה להוביל לפשיטת רגל כלכלית אלמלא הסיוע האמריקאי ותוכנית הייצוב של 1985. גם בקורונה יש חשש שקובעי המדיניות יתפתו לחשוב שהם יכולים לאיין את הנזק הכלכלי, כאשר בפועל הם יכולים רק לחלק את הנזק בצורה הוגנת יותר. התפתות לצעדים שיקשו על התאוששות מהירה, כמו הגדלה מיותרת של קצבת ילדים (צעד שאותו נקט נתניהו לפני כמה ימים — א"פ) או נדיבות מופרכת בסיוע להצלת המגזר העסקי, עלולה לשחזר נזקים המזכירים את העשור האבוד".

מימין: פרופ' אבי בן בסט, פרופ' ריקרדו האוסמן, פרופ' מישל סטרבצ'ינסקי ויורם גבאי צילומים: עמית שעל, אלכס קולומויסקי, עמית שאבי, Martha

דהן, שנחשב לתומך נלהב בהגדלת ההוצאה הממשלתית ביחס לתוצר, סבור כי זו העת להרשות גירעון תקציבי גדול "שפירושו מסים עתידיים והטלת חלק מהנטל של הקורונה על הדורות הבאים". עם זאת, הוא מתריע כי חייבים לקבוע בחקיקה מתווה ברור להפחתת הגירעון, על מנת להבטיח שהגירעון הגדול יהיה זמני ומוגבל לתקופת הקורונה. "אני מציע לקבוע גם סנקציה נשכנית - כמו פיזור הכנסת - אם לא עומדים בחוק".

בדומה לגבאי, גם דהן מזהיר מפני מימון הגירעון התקציבי באמצעות הדפסת כסף: "שנים רבות נדרשו כדי לחסום את המסלול המסוכן הזה. לישראל יש ניסיון רע עם הדפסת כסף, ואין טעם לחזור עליו". דהן גם מתנגד למתן מענקים כספיים לעסקים או לחברות, אלא במקרים קיצוניים ורק בתמורה למניות - הצעה שאליה הצטרף גם בן בסט. "החשש הגדול ביותר הוא שהממשלה תספק הנשמה מלאכותית לעסקים שאולי איבדו את ההצדקה הכלכלית לקיומם. לממשלה אין דרך לדעת אילו עסקים בעלי הצדקה כלכלית ולכן מוטב שתרחיק את ידה מהחלטה כזו".

"הממשלה מפצה עסקים. זו טעות חמורה"

"זה משבר מאוד עמוק והוא עלול להיות גם מאוד ממושך", מסביר ירום אריאב, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר ומי שמונה לאחרונה לחבר בצוות המייעץ למועצה לביטחון לאומי במשבר. אריאב, שמבקש להדגיש כי דבריו נאמרים בשמו ולא מייצגים את עמדת הצוות, נוטה לאמץ וטה לאמץ את התרחיש של סגירת הפעילות הכלכלית לסירוגין בעתיד הקרוב.

"יש ירידה חדה במסים לצד הגדלת ההוצאה עבור דמי אבטלה ותקציב הבריאות. אלה מחייבים הגדלה של ההוצאה הממשלתית באופן יזום", אמר. "אך כל הזמן צריך להסתכל בעין השנייה על יכולת המימון של הממשלה, על הגירעון המתפתח ולאן הוא הולך. על בסיס זה, חייבים ליצור כללים פיסקאליים ברורים שמתאימים לעידן הזה. אסור לעשות את ההרחבה הזו בלי גבולות ברורים, אחרת עלולים להגיע לאזורים לא סימפטיים. יש כבר גורם אחד שמשחק לרעתנו: גירעון מבני של 4% תמ"ג והעמקת ההאטה בכלכלה העולמית, שתפגע בביקושים המקומיים".

אריאב, שבתפקידו כמנכ"ל משרד האוצר היה האחרון שניסה באמת לבטל את הפטור ממיסוי על קרנות השתלמות, סיכם וקבע: "זו הזדמנות פז לרפורמות במשק הישראלי שממתינות כבר יותר מדי זמן. רפורמות במס ובשוק העבודה, שהמכנה המשותף שלהן הוא הגדלת הפריון".

פרופ' עומר מואב, מרצה לכלכלה ולשעבר יועץ לשר האוצר יובל שטייניץ, אופטימי יותר וסבור שאין חשש לעשור אבוד. לטענתו, משבר הקורונה הוא זמני, והמשק יחזור לקדמותו ואף במהרה. עם זאת, הוא שותף לאזהרות של עמיתיו. "רק שהממשלה לא תעשה טעויות גדולות, למשל ליצור גירעון גדול מדי, כי זה ממש מפריע ליציאה ממיתון", אומר מואב, שנחשב לאחד הכלכלנים הכי ימניים וניאו־ליברליים בישראל. "אם אתה מגדיל את ההוצאה הממשלתית באופן בלתי מבוקר ונותן לאנשים כסף, אז אתה מייצר ביקושים. אבל האזרחים לא מטומטמים, הם יודעים שאם יהיה גירעון ענק אז בעתיד יעלו מסים והם כבר עכשיו מצמצמים צריכה. לא פחות חמור, המגזר העסקי עוצר השקעות".

גם מואב מתריע בפני פיצוי לא חכם של המגזר העסקי. "כדי לא להרוג את צד ההיצע, הממשלה מתחילה לפצות עסקים. זו טעות חמורה. הממשלה לא יודעת לנהל ברמת המיקרו, והיא לא תדע את מי לפצות. מה שאני כן יודע, וגם הממשלה יודעת, זה שהעזרה הזו תזניק את הגירעון ואת החוב - וזה בהחלט יכול ליצור עשור אבוד". בדומה לגבאי, גם מואב קורא לממשלה לפתוח את הסגר כמה שיותר מהר.

אז והיום

"אם אתה מתעקש להשוות את המיתון לאירוע דומה עבור ישראל, זה לא המשבר הפיננסי של 2008 אלא דווקא המיתון שהגיע בעקבות מלחמת יום הכיפורים", אמר ל"כלכליסט" פרופ' ריקרדו האוסמן, מנהל המרכז לפיתוח כלכלי בינלאומי באוניברסיטת הרווארד. "גם אז נוצר זעזוע בגזרת ההיצע: כל הגברים הלכו למילואים והייצור של ישראל התמוטט. המלחמה הכתיבה הקצנה בהוצאה הממשלתית על ביטחון, כדי להגדיל את מלאי הנשק ומחסני החירום. גם עכשיו הזעזוע הוא בעיקר בהיצע, וגם כאן יש צורך להכניס את היד עמוק לכיס".

מלחמת יום הכיפורים צילום: דוד רובינגר

מספיק להסתכל על הנתונים נכון לעכשיו, בנקודת זמן שבה ככל הנראה עוד לא הגענו לשיא המשבר, כדי להבין שקיים סיכון גדול למיתון כבד וממושך. האבטלה, כולל חל"ת, חצתה את ה־25% ולא ממש יורדת גם נוכח ההקלות שעליהן החליטה הממשלה עד כה; המיתון השנה בלבד צפוי להיות החמור ביותר אי פעם, עם ירידה של 5%‑6.3% בתמ"ג; התחזית לגירעון השנה נעה בין 10% תמ"ג עד ל־13% תמ"ג; והחוב עלול להתקרב לרמה של 70% תמ"ג לעומת 61% היום.

`לצד הדמיון בין אז להיום, כל הכלכלנים הבכירים שעמם שוחחנו הצביעו גם על הבדלים מהותיים ולא־מבוטלים בין התקופות. "העשור האבוד נוצר גם בעקבות איום ביטחוני שהביא להזנקת הוצאות הביטחון", הסביר דהן.

"אז העולם היה במשבר אנרגיה חמור. אבל מאז שנות השמונים אין בעיית אנרגיה בעולם. יש עודפים לעוד 50 שנה", הוסיף גבאי. "בעשור האבוד נקודת המוצא של המשק היתה בעייתית מאוד: עימות מול מספר רב של מדינות ערב, גירעון ממשלתי ברמה של כ־15% תוצר, גירעון גבוה בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, היפר־אינפלציה, רמת חוב ממשלתי מאוד גבוהה. בכל הנקודות האלה המצב היום הוא לאין ערוך יותר טוב", הוסיף פרופ מישל סטרבצ'ינסקי, מנהל חטיבת המחקר של בנק ישראל.

אריאב הזכיר כי כיום יש לישראל רזרבות מט"ח עצומות של 126 מיליארד דולר, המהווים 32% תמ"ג - דבר שלא היה אז. בן בסט מדגיש כי ב־1974 הבעיה היתה פער עצום וקבוע בין הוצאות להכנסות המדינה, על רקע הזינוק החד בהוצאות הביטחון וסירוב הממשלה לקצץ בהוצאות אזרחיות. עוד הוסיף כי בנק ישראל ניסה לפתור את הבעיה באמצעות הדפסת כסף, דבר שהביא להיפר־אינפלציה. לעומת זאת, במקרה של הקורונה ההשבתה אינה קשורה לסוגיה כלכלית, אלא נובעת רק מהאיום הבריאותי.