ענף הנדל"ן חיוני למשק? כדאי שהמדינה תתייחס בהתאם

ענף הנדל"ן הישראלי הוגדר על-ידי הממשלה כענף חיוני למשק והוא הוחרג מהתקנות לשעת חירום הכוללות הגבלות רבות - ברקע משבר הקורונה, והעבודה בו אמורה היתה להימשך כרגיל.

בהחרגה נכללו עבודות הבנייה והפיתוח של שכונות מגורים ותשתיות, סלילת כבישים, הקמת תשתיות מים וביוב, תשתיות אנרגיה, מחצבות ומפעלי בטון, ייצור של חומרי גמר ומוצרי גמר לבנייה, שירותי ניהול ופיקוח על הבנייה, שירותי מדידה ומכוני בקרה, מעבדות מאושרות, מפעלים ויבואנים ועוד.

פועלי בניין באתר בנייה צילום: צביקה טישלר

המדינה הכריזה שאין היא רוצה לפגוע בהמשך תנופת הבנייה בישראל, משרד הבינוי והשיכון אף אמר כי "המהלך מהווה אמירה ברורה של המדינה לחשיבות שוק הנדל"ן בכלכלה הישראלית המהווה מנוע כלכלי מרכזי במשק". ההכרזה היתה כבר לפני כמעט שבועיים שבהם הענף אמור היה לעבוד במתכונת מלאה – אך המציאות רחוקה שנות אור מכך.

צריך אמנם לומר ביושר, שאנחנו חלק מממשבר גלובאלי שפקד את העולם כולו ואין עדיין את הכלים ומלוא הפתרונות להתמודד איתו, ובהחלט דרוש זמן ואורך רוח כדי ללמוד, להפנים ולהתארגן למציאות החדשה. אך צריך להבין שאם הפעולות לא יעשו במהרה, יגרמו נזקים לא פשוטים.

נכון להיום ענף הנדל"ן עובד באופן חלקי בלבד, במקרה הטוב. חוץ מפועלי הבניין שנשארו בישראל ונמצאו להם פתרונות לינה, בינתיים, הענף לא ממש זכה לעזרה משמעותית מהמדינה. בימים האחרונים ננקטו עוד צעדים במטרה לסייע – כמו הקלה על התשלומים של רוכשי הדירות ודחייה של חודש בלבד בתשלומי הוצאות הפיתוח לרמ"י – אבל הם ממש לא מספיקים כדי לאפשר עבודה תקינה של הענף.

הבעיות הגדולות קשורות לשני מרכיבים מאוד חשובים לשוק הנדל"ן הישראלי, והן גורמות לירידה בהתחלות הבנייה, לעיכובים בפרויקטי בנייה רבים ולאיחורים במסירת הדירות לרוכשים, ולהמשך עבודה תקין של כלל הענף.

הבעיה הראשונה היא חוסר תפקוד של הוועדות המקומיות שמונע הנפקת היתרי בנייה וקידום תוכניות שכבר נמצאות על שולחן הוועדות. מינהל התכנון כבר התאים את עצמו לימי הקורונה והורה לוועדות התכנון המחוזיות והארציות לאפשר דיונים וירטאוליים תחת הגבלות משרד הבריאות ובהתאם לקריטריונים מסוימים של תקינות הדיונים. המינהל "המליץ" לוועדות המקומיות לעשות את אותו הדבר, אך הדבר לא קורה ועולה שוב הסוגיה של מי באמת קובע – השלטון המרכזי או השלטון המקומי. אנחנו שפעילים בשוק יודעים את התשובה.

הבעיה השנייה קשורה לחוסר תפקוד מחלקות אחרות בעיריות שמנפיקות את טפסי 4 (טפסי אכלוס) לפרויקטים שכבר קיבלו היתר והבנייה בהם לקראת סיום ומסירת הדירות קרובה. נראה כי חוסר בכוח אדם בעיריות, כמו גם היעדר נהלים והוראה "מלמעלה", מונעת את ההנפקה של טפסי 4 וגם זה מהווה גורים מעכב מרכזי ביותר בעבודה.

המדינה צריכה דבר ראשון לחייב את הרשויות המקומיות להתחיל לעבוד, בכפוף להגבלות משרד הבריאות כמובן, ולא לעכב את הנפקת ההיתרים והאישורים. היא צריכה גם להכריז כי עובדי מערכת הרישוי והפקחים בענף הבנייה הם גם עובדים חיוניים למשק כי הם חלק בלתי נפרד מהענף. המדינה צריכה גם להקפיא את מניין הימים ולוחות הזמנים שבחוק התכנון והבנייה – ולדחות את המועדים המחייבים גם למבקשי האישורים וגם לרשויות ולבודקי התוכניות, כי אם לאו, ויהיו איחורים בעמידה בזמנים – תוכניות רבות יוקפאו ועבודה של שנים תרד לטמיון.

ובסוף, המדינה צריכה גם להכניס את היד עמוק לכיס ולסייע לאלה שמפעילים את שוק הנדל"ן – הקבלנים והיזמים – ולפצות אותנו על אובדן ההכנסות בתקופה זו בגין הגורמים לעיל שאינם תלויים בנו, וכן על הפגיעה הכלכלית העתידית שצפויה לבוא אם משבר הקורונה ילווה אותנו לתקופה ארוכה.

אם אנחנו ענף חיוני שחשיבותו למשק ולכלכלה הישראלית גבוהה – כדאי מאוד שהמדינה תתייחס אלינו בהתאם ולא רק תצא בהכרזות. עם דיבורים אי אפשר ללכת למכולת.

הכותבת היא מנכ"לית ראדקו התחדשות עירונית מקבוצת רפאלי