החילוץ של היום הוא הכלכלה הבריאה של מחר

טבע הדברים, העיתונות ברחבי העולם החלה לערוך השוואות בין גודל והיקפי חבילות הסיוע שהממשלות השונות מציעות לכלכלות לנוכח האסון הכלכלי-החברתי שהתפרצות הקורונה הנחיתה על העולם כולו.

כשעורכים השוואה כזו, חשוב להבדיל בין סוגי סיוע. יש סיוע מוניטארי, כמו רכישת אג"ח ממשלתיות. סיוע כזה מאוד נפוץ בכל העולם, ורוב הבנקים המרכזיים החלו להציע אותו. אתמול, למשל, הכריז נגיד בנק ישראל אמיר ירון על רכישות אג"ח ממשלתיות בהיקף של 50 מיליארד שקל, לצורך הזרמת נזילות למערכת. זה סיוע חיוני, אך הוא לא יגיע ישירות למאות אלפי המובטלים הישראלים החדשים. סיוע זה מיועד יותר לאפשר לממשלות להוציא כספים ובעיקר יבטיח כי שוק ההון ימשיך לתפקד וימנע זינוק הרסני של הריביות במשק.

הנגיד ירון צילום: אלכס קולומויסקי

ארגון הבנקים המרכזיים בעולם (BIS), קרן המטבע העולמית וה-OECD ממליצים באופן חד משמעי לא להסס לנקוט במהלך הזה. ישנם כמה בנקים מרכזים, כמו האמריקאי והיפני, שכבר קפצו שלב והחלו ברכישות אגרות חוב קונצרניות.

סוג שני של סיוע ניתן באמצעות ערבויות. גם בו ממשלת ישראל נוקטת, אך לא מספיק. כיום מספקת הממשלה לעסקים קטנים ובינוניים רשת ביטחון באמצעות ערבויות בהיקף של 8 מיליארד שקל. זה חשוב, אך רחוק מאוד מלהספיק. יש צורך בשימוש הרבה יותר נרחב בערבויות - גם לבנקים וגם לחברות כרטיסי אשראי. הפאניקה כבר עושה את שלה ומקפיצה את עלות הסיכונים לשמיים. משבר הקורונה אינו משבר כלכלי – לא ריאלי ולא פיננסי - אלא משבר בריאותי. זהו אסון טבע שהקפיא את המשקים והחריב באופן זמני את הכלכלות ואת תפקודן. האשראי לא זז כי הגופים שמקצים אותו לא בטוחים שהלווים יהיו יכולים להחזיר את הכסף.

יש לישראל מסגרת ערבויות של 17-20 מיליארד שקל שאיננה מנוצלת. זה סכום עתק וזה הזמן להשתמש בו. אם יש צורך ביותר, זה הזמן להרחיב את המסגרת. לראייה, גרמניה החליטה על שימוש בערבויות של 400 מיליארד יורו, לצד 100 מיליארד יורו במענקים ישירים, להזרמת הון ישיר וערבות לאג"ח קונצרני של חברות במצוקה.

אחרי שני שלבים אלה, מגיע השלב השלישי, הכי בעייתי, מורכב ומאתגר, יום הדין וחלום הבלהות של כל אגפי התקציבים בכל רחבי הגלובוס: הסיוע הישיר. לזכותם של אגף תקציבים ושל משרד האוצר הישראלי בכללותו ייאמר כי הם כבר הפתיעו: היוזמה להעניק דמי אבטלה ל-560,084 ישראלים שיצאו בכפייה לחל"ת היא צעד בכיוון הזה, לצד התוספות הענקיות המתוכננות למערכת הבריאות, הנאמדות ב-15-20 מיליארד שקל. אם המשבר יתארך, תשלום דמי אבטלה יצטרכו להתארך גם כן. כל עוד אזרחים שומרי חוק לא יכולים לצאת מביתם ולהתפרנס בהוראת השלטון, אותו שלטון שחייב לדאוג להם.

הפיל שבחדר 

האתגרים האלה כפולים ומכופלים במקרה הנוכחי, שכן מדובר במשבר דינמי, שמתפתח ומשתנה ללא הרף: הסגר מתהדק, חג הפסח מתקרב וכבר ברור לכולם שזה לא משברון קצר של כמה שבועות. לכן, מוכרחים לדבר על הפיל שבחדר: העצמאים. באוצר מאוד מפחדים, ובצדק, להתחיל לשלוח צ'קים בדואר. זה מהלך נועז שבאמצעותו המדינה עלולה לעשות את הבל-ייעשה: לייעד כספי מסים מהציבור לעסק כושל שלקח סיכונים מיותרים, או כזה שלא מגיע לו סיוע כלל וכלל. אלא שאלה לא ימים כתיקונם ולא יהיה מנוס. אם דברים ימשיכו במסלול הנוכחי, במוקדם או במאוחר משרד האוצר ייאלץ להכריז על חילוץ לעצמאים. המדינה לא יכולה להפקיר אזרחים ולהשאיר אותם בלי כסף למזון.

לפי הלמ"ס יש 283.3 אלף משקי בית שבראשם עומד עצמאי. אם יינתן מענק של 6,000 שקל לכל משק בית כזה, מדובר בכ-1.7 מיליארד שקל בחודש. אם הסגר יימשך 3 חודשים, העלות תגיע לכ-5 מיליארד שקל, שהם כ-0.35% תמ"ג. זה סכום שהאוצר והציבור בהחלט יכולים לעמוד בו. בסדרי הגודל של המגה-אירוע שמתהווה לנגד עינינו, זה נראה אפילו כמו סכום ננסי.

כשמתמודדים עם אירועים לא קונבנציונליים, מסוכן מאוד להמשיך להשתמש בכלים יום-יומיים. מסקנה ברורה שנשמעת ברחבי העולם בימים אלה היא כי קצב התאוששות הכלכלה יהיה תלוי מאוד במדיניות שינקטו הממשלות בשבועות הקרובים. הנגיד היטיב להזכיר את המסקנה הזאת במסיבת העיתונאים שקיים היום. אם הממשלה תנסה לחסוך ותפספס, נתעורר כולנו ביום שאחרי הקורונה למשק מרוסק, לעסקים בקריסה, לחברה שבורה ולאזרחים מיואשים.