ביהמ"ש מאותת לתאגידים: אל תנצלו לרעה פאניקה של צרכנים

נראה שאין תזמון מוצלח יותר - עם התגברות הבהלה מנגיף הקורונה שהובילה להיסטריית קניות מזון בלתי מוצדקת וחסרת היגיון - לפסק הדין הדרמטי שפרסם בסוף השבוע המחוזי מרכז בנושא הייצוגית נגד תנובה. השופטת אסתר שטמר פסקה כי תנובה ניצלה את יציאת הקוטג' מפיקוח מחירים, וחייבה אותה להשיב לצרכנים את הרווח הלא הוגן ממכירת קוטג' בגביעי 250 גרם 9% ו־5% בתקופה שבין 1 בינואר 2009 עד 30 ביוני 2011. על פי הערכות הסכום הסופי יעמוד על 30-20 מיליון שקל, סכום שיחתך מהרווח הנקי של תנובה.

פסק הדין ניתן כמעט תשע שנים אחרי שהוגשה הייצוגית נגד תנובה, בסמוך לפרוץ המחאה החברתית של קיץ 2011. בתביעה נטען כי תאגיד המזון ניצל את כוחו המונופוליסטי להעלאת מחירי הקוטג'.

פסק הדין, בן 42 העמודים, נשאר חסוי בשלב זה בשל סודות מסחריים לכאורה של תנובה שנחשפים בו. הנימוקים והמספרים יישארו חסויים עד שתנובה תודיע לבית המשפט אילו נתונים ומידע ברצונה להשחיר, ובת המשפט יכריע בבקשה. לאחר מכן אולי ייחשפו הנימוקים לקבלת התביעה, לסכום הפיצוי הסופי ולמנגנון השבת הכספים.

גם ללא הנתונים המספריים, השורה התחתונה של פסק הדין מעבירה שלושה מסרים ברורים וחשובים מאוד לימים אלה.

קוטג' של תנובה צילום: חיים צח

אחד הביטויים המובהקים לחזירות ולשחצנות של הכוחות החזקים במשק בשנים האחרונות היה למשל עדותו של מספר 2 בקוקה קולה ישראל, יואב נחשון, במסגרת תביעה ייצוגית נגד מחיר מופרז של מי ששולטת ביותר מ־80% מהשוק: "בשוק הקולה אין מחיר לא הוגן, עובדה שקונים".

את הטענה שאם מישהו מוכן לשלם על משהו אז אי אפשר לטעון שמדובר במחיר מופרז ניפץ עכשיו בית המשפט. בהינתן מבחנים מסוימים, שיתבררו בהמשך, לא יתאפשר עוד להתחבא מאחורי הטענה שיש לתת לשוק החופשי לעשות את שלו.

2. מסר חריף נשלח גם לרשות התחרות, בראשות מיכל הלפרין, שגילתה עד היום רפיון מטריד בכל הקשור למאבק במחירים מופרזים. הרשות בחרה במודע בשנים האחרונות לא להכניס את היד לאש בנושא שהוא אולי הבוער מכל מבחינת הצרכנים: הטלת קנסות על תאגידים שמפקיעים מחירים. הרשות נמנעה מכך, אף שהחוק מאפשר לה כיום להטיל קנסות של עד 100 מיליון שקל על תאגיד שיפר את הוראות חוק התחרות.

מה כן עשתה הרשות? נמלטה לאזור הנוחות שלה. בחרה להסתתר מאחורי הטענה האקדמית שקביעת מחיר מופרז היא סוגיה כלכלית תיאורטית מורכבת, שנמצאת בתחום האפור ולא בהכרח תעמוד במבחן המציאות או המבחן המשפטי. או במילים פשוטות: לא עשתה כלום.

אייל מליס, מנכ"ל תנובה, ומיכל הלפרין, הממונה על התחרות. מסר חריף מבית המשפט צילום: אוראל כהן, שלו שלום

הלפרין סירסה למשל את גילוי הדעת שפרסם קודמה, פרופ' דיוויד גילה, שבו הציע מבחנים לקביעת מחיר מופרז כמו הגנת "נמל מבטחים". התחייבות לפיה תאגיד שהפער בין עלות הייצור למחיר המכירה לקמעונאי יעמוד על 20% יהיה מוגן מצעדי אכיפה. וכשיש אי ודאות, בדיוק כמו במשבר הקורונה, החזקים תמיד עשויים לנצל את כוחם על חשבון החלשים.

עוד היה אפשר לחיות עם תפיסת העולם של הלפרין, אם הרשות היתה בכל זאת פועלת למצוא לפחות מקרה אחד ויחיד של גביית מחיר מופרז. זה הרי תמים למדי לטעון שאין שום תאגיד בישראל שמנצל את כוחו כמונופול לגבות מחיר מופרז.

הרשות היתה חייבת "להתלבש" על מקרה מובהק, ולהילחם בו עד הסוף. אבל כאמור היא החליטה שבזה היא לא מתעסקת. זאת אגב אף שבית המשפט העליון קבע, בערעור שהגישה למשל תנובה במסגרת תיק הקוטג', שעילת המחיר המופרז קיימת גם קיימת לפי חוק התחרות, וחובה על הרגולטור לפעול בנושא.

זהו מצב בעייתי מאוד וממש לא רצוי מבחינת הציבור. לרגולטור יש הסמכות, הכוח, הידע והמשאבים להגן על האינטרס הציבורי. זה נחמד מאוד שיש כמה "משוגעים" שמוכנים לקחת את הסיכון ולהשקיע זמן וכסף, תוך הימור שביהמ"ש יפסוק להם בסוף שכר טרחה הוגן תמורת המאמץ, אבל ככה זה לא אמור לעבוד. בנושאים עקרוניים הציבור צריך לסמוך על השלטון וזרועותיו, לא על יוזמה פרטית.