אחרי הבחירות, הגיע הזמן לשלב את הערבים בכלכלה

במבט חפוז על תוצאות סיבוב הבחירות השלישי נראה כי מעט מאוד השתנה בהשוואה לבחירות לכנסת ה־22. אלא שזו מסקנה שגויה, שכן הבחירות לכנסת ה־23 נתנו חותם לתופעה שמתעצמת בהתמדה מזה 15 שנה: אזרחי ישראל הערבים נכנסים למשחק הפוליטי.

אם ב־2006 הרשימות הערביות כולן יחד הגיעו ל־10 מנדטים, ב־2020 חל זינוק חד של 50%, וכוחם עלה ל־15 מנדטים. בדומה לכנסת ה־22, הרשימה המשותפת היא הכוח השלישי בגודלו במערכת הפוליטית.

בחירות 2020 איימן עודה, הרשימה המשותפת צילום: AP

מנקודת מבט כלכלית־משקית זו בשורה של ממש, בהתחשב בכך שהחברה הערבית מהווה חמישית (21%) מאוכלוסיית המדינה, ושעד כה הם שמרו על ריחוק מהמדינה ומהפוליטיקה - מה שבא כמובן לידי ביטוי בנתוני המאקרו־כלכלים. זו בשורה חשובה למשק הישראלי, שנמצא בעיצומו של תהליך האטה ומשתוקק למנועי צמיחה חדשים. יהיה מעניין לראות האם הדחיפה שנתנה הרשימה המשותפת לכניסת אזרחים מהחברה הערבית למגרש הפוליטי, תלווה בדחיפה נוספת של חברה זו למשק, לתעשייה, לתעסוקה ולחיים הכלכלים הרשמיים של מדינת ישראל.

ישראל מעוניינת להגדיל את עוצמתה הכלכלית, נתון שבא לידי ביטוי באמצעות העלאת התוצר הגולמי לנפש (תמ"ג). שילובה של חמישית מאוכלוסיית המדינה במשחק הכלכלי תאפשר לישראל להגיע לעשירייה הראשונה של מדינות ה־OECD.

זינוק בהשתתפות בתעסוקה, בעיקר בקרב נשים

האינטגרציה של החברה הערבית היא תהליך בן עשור לפחות. ההיבט הבולט ביותר, בו נרשמה מהפכה של ממש, הוא התעסוקה. לפי נתונים של החוקרת ניצה קסיר, ב־2005 שיעור האבטלה בקרב אזרחים ערבים (בני 25־64) עמד על 10%, ואילו בסוף 2019 הוא כבר עמד על פחות מ־3%; בקרב נשים, הנתונים מרשימים לא פחות: מאבטלה של כ־14% בקרב נשים מהחברה הערבית ב־2005, לרמה של כ־4.3% בלבד ב־2019.

השיפורים המרשימים ביותר, הן בתעסוקה והן בהשכלה, נרשמו אצל הנשים הערביות צילום: נשים מבשלות דיאלוג

אלא שלפי המחקר הכלכלי, הבעיה המטרידה יותר אינה האבטלה אלא שיעור ההשתתפות. בהקשר הזה הנתונים מרשימים עוד יותר: משיעור השתתפות של 49% בשנת 2005 לרמה של 59% ב־2018, כאשר בקרב נשים מדובר בעלייה משמעותית יותר, של 17 נקודות אחוז: מ־23% בלבד ב־2005, לרמה של כ־40% ב־2018.

הנתונים באים לידי ביטוי בין היתר בנתוני לשכת התעסוקה, שם נרשמו ב־15 השנים האחרונות ירידות חדות בתביעות, לרבות הבטחת הכנסה. כלל התביעות של בני החברה הערבית לשירות התעסוקה פחתו בארבע השנים האחרונות מ־35.3 אלף תביעות בממוצע בחודש ב־2015, ל־25.3 אלף תביעות בממוצע בחודש ב־2019 - צניחה חדה של 28%. בקרב נשים בלבד הירידה חדה עומדת על 32%: מיותר מ־40 אלף תביעות בממוצע לחודש ב־2015 לכ־27.5 אלף תביעות בלבד ב־2019.

התופעה המרתקת ביותר היא השתלבות הנשים מהחברה הערבית בתוכניות הממשלה להגברת התעסוקה. תוצאות תוכנית הדגל של שירות התעסוקה, הפועלת מ־2014, הובילה לעלייה של 25% בשיעור התעסוקה בקרב כלל המשתתפים - וזינוק חד של 82% בתעסוקת נשים מהחברה הערבית: פי 3 יותר מהממוצע הארצי.

ד"ר אחמד טיבי. כוח פוליטי צילום: אלכס קולומויסקי

זינוק מרשים בשיעור הנשים הערביות בעלות תואר

למהפך של החברה הערבית בתחום התעסוקה יש סיבה: מהפך בתחום החינוך. לפי דו"ח של מרכז טאוב, שיעור הילדים בני ה־4 מהחברה הערבית שנשלחים למוסדות לחינוך הרך זינק בין השנים 2015-2000 מ־59% ל־93%.

גם לגבי השכלה תיכונית (גילאי 17-14) המספרים מרשימים: מ־63% בלבד בתחילת שנות ה־2000 לרמה של 93% בשנת 2015. המהפכה חלה בעיקר בקרב נשים, ששיעורן בהשכלה התיכונית עלה מ־59% ל־94% תוך 15 שנה.

מחקרה של קסיר מגלה כי מספר שנות הלימוד של כלל החברה הערבית עלה מ־9 שנות לימוד בממוצע ב־1997, ל־11.8 שנות לימוד בממוצע ב־2017. הזכאות לבגרות זינקה מ־29% בתחילת שנות ה־2000 לרמה של כ־49% ב־2017.

המגמה משתקפת גם במשקל האזרחים מהחברה הערבית בעלי תואר אקדמי: אם ב־2002 שיעורם עמד על כ־9.4%, בשנת 2017 הוא הגיע ל־20%. גם כאן נתוני הנשים מרשימים יותר: משיעור של 7% ב־2002 ל־21% ב־2017.

שיעור האקדמאים אמנם גבוה יותר בקרב יהודים; שיעור העוני בקרב החברה הערבית עדיין גבוה מאד - עם זאת המגמה הכללית חיובית. אם היא תמשך, כל המשק הישראלי יכול להרוויח - ובענק.