חיפש מלוכה בוושינגטון ומצא אתונות בירושלים

1. היועץ המשפטי לא המתין, אפילו לא לפגישה ההיסטורית (השנייה תוך יממה) של נתניהו עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. הוא כנראה צבר כל כך הרבה עצבים על הנאשם, עד שנגמרה לו הסבלנות לסחרחורת הספינים. ומי יודע, אולי רצה להקדים אפשרות ששר המשפטים אמיר אוחנה ינחית עליו ממלא מקום לפרקליט המדינה שינסה לעכב. אם בסביבת נתניהו קיוו שהגשת כתב האישום תידחה כל עוד הנאשם עסוק בהזדמנות ההיסטוריות לישועת עם ישראל, פתח היועץ את ההזדמנות לכך שהקראת כתב האישום בבית המשפט המחוזי בירושלים תהיה אפילו לפני הבחירות. הקראת כתב האישום מתקיימת בדרך כלל כשבועיים־שלושה לאחר הגשתו, ואז נזכה לשתי תמונות "מנצחות" בתעמולת הבחירות: נתניהו עם טראמפ בבית הלבן ומנגד נתניהו על הספסל בבית המשפט המחוזי.

נתניהו ומנדלבליט צילום: יאיר שגיא, עמית שאבי

הכדור התגלגל היום במהירות. מהכנסת ליועץ המשפטי ומהיועץ לבית המשפט המחוזי. כל שלושת הרשויות - המחוקקת, המבצעת והשופטת - נטלו חלק במשחק המסירות הזה. עכשיו תורו של נשיא המחוזי אהרון פרקש לקבוע הרכב שיקבע מועד להקראה ובהמשך לפתיחת המשפט, בו נאשמים גם שאול אלוביץ' בעל השליטה לשעבר בבזק ורעייתו איריס, וארנון (נוני) מוזס מו"ל ידיעות אחרונות.

שני תרחישים מונחים על השולחן. הראשון, נתניהו ממשיך כראש ממשלה תוך ניהול המשפט שייפתח כנראה תוך ארבעה עד ששה חודשים. תרחיש זה מותנה בכך שנתניהו זוכה לגוש של 61 מנדטים או גוש שגודלו מונע מבני גנץ הקמת ממשלה. והוא תלוי גם בנשיא המדינה ובבג"ץ שיזדקקו שוב לשאלה שבירורה נדחה אבל היא תשוב לחיינו - האם ניתן להטיל על נאשם בפלילים את הרכבת הממשלה. והפעם נאשם במשרה מלאה. נתניהו נסע לוושינגטון לחפש מלוכה וחזר כששורת אתונות ממתינות לו בירושלים.

בתרחיש השני נתניהו יבקש עסקה כדי להשתחרר מהמשפט תמורת ירידה מהבמה. הסיפור האמריקאי ישרת אותו בהגדלת תג המחיר. למנדלבליט נוספו כעת כאבי ראש נוספים בדמות פוטנציאל החלת החוק בשטחים (לא סיפוח, אלא החלת ריבונות) שנתניהו עלול ליזום, ומי יודע מה עוד בכוחו של הנאשם לעולל ולחולל במסגרת ה"יאללה בלגן" ו"תמות נפשי עם פלשתים" (ופלשתינאים ושמאלנים).

משפט או עסקה, זו השאלה שתתברר בהמשך לצד השאלה כיצד יוכרעו הבחירות. בכל מקרה, שורת המשברים והאתגרים החוקתיים ימשיכו להיערם על סדר יומה של הדמוקרטיה הישראלית השחוחה. לנתניהו יש סיבה טובה לרדת מהר ככל האפשר מהבימה הציבורית והיא מזעור הנזק למורשתו, לתדמיתו. משפט או עסקה, רק שיפסיק לגרור את המדינה למחוזות הזויים ומסוכנים רק כדי להציל את עורו. זו הדרך שמורה לו מנדלבליט באמצעות ההגשה המהירה של כתב האישום. ולאחר היועץ המשפטי, צריך לראות מה יורו לו היועצים המשפחתיים.

2. מי יהיו שופטיו של נתניהו? לשאלה הזו יש להקדים שאלה: האם נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים אהרון פרקש יציב את עצמו בראש ההרכב. אין חובה שכך יעשה, ודוגמאות העבר בשפיטת בכירים אינן אחידות. דווקא בירושלים יש מסורת של נשיאים שהציבו עצמם בראש ההרכב. יעקב צמח ישב בראש ההרכב במשפט אריה דרעי, ומוסיה ארד בראש ההרכב ששפט את אהוד אולמרט. בתל אביב לעומת זאת, בראש ההרכב ששפט את נשיא המדינה משה קצב הוצב ג'ורג' קרא ולא הנשיאה דבורה ברלינר. ואילו משפטו של אולמרט בתיק הולילנד התנהל בפני דן יחיד - השופט דוד רוזן.

ובכל זאת, משפט של ראש ממשלה מכהן הוא סיפור שמעולם לא היה כאן. הניסיון עם תומכי נתניהו לא מבטיח חיים קלים לשופטים, ולכן מצופה מהנשיא, כמנהיג השופטים והסמכות הבכירה בבית המשפט, להוביל את המשימה הזו. משימה שיכולה להתברר ככפויית טובה, אבל גם כמבטיחה בולטות וחיי נצח בהיסטוריה המשפטית.

בצדם של הנטל והאחריות בניהול משפט כזה, קיימת גם התהילה התקשורתית והציבורית, שיקול שמתקיים אצל חלק מהשופטים, אבל לא אצל הנשיא פרקש. הוא ייקרע בין הרצון להישאר בצל ומאחורי הקלעים לבין האחריות והמנהיגות שכרוכים בהובלת התיק הזה.

שני השופטים לצדו ייבחרו ככל הנראה מבין השופטים הפליליים ו/או הכלכליים. במחוזי עדיין מכהנים שניים משופטי אולמרט - רבקה פלדמן ומשה סובל ששקוע בתיק רונאל פישר. שופטים אפשריים נוספים הם יורם נועם, חני לומפ, רפי כרמל, כרמי מוסק, משה ברעם, רם וינוגרד ועודד שחם.

3. הדרמה היום נפתחה במליאת הכנסת, בדיון על הצעת הוועדה המסדרת בראשות ח"כ אבי ניסנקורן, לבחירת ועדת הכנסת שתדון בחסינות נתניהו וחיים כץ. ההצבעה הסתיימה ברוב של שישים נגד אפס מהסיבה הפשוטה שהקואליציה, גוש הימין, החרימה את ישיבת המליאה. כנראה שביחד עם הבקשה להסרת החסינות, שלח נתניהו מוושינגטון את הוראת ההחרמה ובהמשך את הסירוב לשלוח שר שייצג את הממשלה בכנסת, למרות הנדרש בתקנון ולמרות בקשת מנהל הישיבה ח"כ מאיר כהן מכחול־לבן.

הכותרות מטבע הדברים התמקדו במהלכי נתניהו, שהסיר את בקשת החסינות ובמנדלבליט שמיהר להגיש את כתב האישום. וכך נמלטה מתחת לרדאר חומרת ההחרמה. נכון שבמבנה הקונסטיטוציוני בישראל, הממשלה דורסת את הכנסת והרוב את המיעוט, אבל לא זכור שגם חרם מהסוג הזה כלול ברמיסה הזו. חרם שנגזר מהידיעה שהקואליציה תפסיד בהצבעה. חרם שנגזר מהתפיסה שמותר לשבור את הכללים כשהתוצאה לא מתאימה לראש הממשלה.

ח"כ יעל גרמן ציינה ובצדק את כללי המשחק הפרלמנטריים והדמוקרטיים לפיהם האופוזיציה מתייצבת תמיד להיאבק גם כשההפסדים צפויים ומובטחים מראש. לנזקי פרשת נתניהו אפשר בהחלט להוסיף את ההחרמה אתמול, שנוצרה מהמצב הייחודי שבו הממשלה נקלעה למיעוט בכנסת. לדובריה ונציגיה אין בעיה לוגית או מוסרית לשחק עם "רצון הרוב". כשנוח להם, הרוב הזה הוא תכלית והצדקת כל טירלול. כשלא נוח, הרוב הופך ללא לגיטימי. כי אנחנו לפני בחירות, והרוב הזה כולל ערבים.

אגב, לא מזמן גם החסינות היתה אבן יסוד בדמוקרטיה כפי שטען בלהט נתניהו בנאום בקשת החסינות שלו. והנה מסתבר שגם אבן היסוד הזו נעקרה והושלכה לפח כשהתברר שאין לה רוב בכנסת.

4. האם הכנסת הבאה תוכל להשיב את חסינות נתניהו? התשובה היא לא. לפחות לא לפי סעיף 4(ב) לחוק חסינות חברי הכנסת שקובע שחבר כנסת שחזר בו מן הבקשה לקבלת חסינות "רשאי היועץ המשפטי לממשלה להגיש את כתב האישום לבית המשפט, ודינו של חבר הכנסת, לכל הכרוך באותה אשמה, כדין כל אדם". כלומר, נתניהו הפך כעת ל"כל אדם" ונאשם לכל דבר. בשולי חוק החסינות מסתתר סעיף נוסף, 13(א), שקובע: "הכנסת רשאית, בהחלטה, לקבוע שלחבר הכנסת תהיה חסינות בפני דין פלילי לגבי האשמה שבכתב האישום כאמור בסעיף 4(א), וכי לא יועמד לדין בשל אותה אשמה בעת היותו חבר הכנסת... אך הכנסת לא תחליט החלטה כזאת אלא לפי הצעת ועדת הכנסת עקב בקשה שהובאה לפני הוועדה".

הוראה זו לא ממש ברורה והיא גם לא עולה בקנה אחד עם הערת השופט אהרן ברק בפרשת רפאל פנחסי שהכנסת לא רשאית לכונן מחדש חסינות למי שהחסינות כבר הוסרה ממנו. במיוחד כשהנאשם כבר הועמד לדין. גם לדעת מרבית הפרשנים אין דרך חזרה מספסל הנאשמים לחסינות.

נתניהו, לפי החוק, יכול לכהן כראש ממשלה עד הרשעה חלוטה, ויכול גם להיבחר לכנסת. ועכשיו צריך לראות אם תוצאות הבחירות ינחיתו אותו שוב בלשכת נשיא המדינה לקבלת המנדט להרכבת הממשלה.

הנשיא ריבלין צילום: עמית שעל

האם כנאשם הוא יקבל את המנדט? הסוגיה תתברר רק אם וכאשר יטיל עליו נשיא המדינה רובי ריבלין את המשימה. בג"ץ כשמחק את עתירת בכירי המשק והביטחון שהוגשה בידי עו"ד דפנה הולץ־לכנר הותיר את הדלת פתוחה. הוא גייס את קהלת המקראי לקביעה ש"לכל זמן ועת, לכל חפץ מתחת לשמיים". וזה כולל גם את חפץ ניר שזמנו יגיע. בכל מקרה, לאחר שהוסרה החסינות יוכל ריבלין לשקול לחומרת יתר גם את העובדה שכתב האישום כבר הוגש.

ייתכן שריבלין יהיה מעורב בעוד תסריט והוא בקשת חנינה. בפרשת קו 300 קבע בג"ץ שהנשיא מוסמך להעניק חנינה גם למי שטרם הורשע. נתניהו לצד ניהול משפט ועסקת טיעון יכול לבחור גם את האופציה הזו. חנינה כמו עסקה, דורשת הודאה בעיקרי כתב האישום. מיזעור הנזקים של נתניהו בשני תרחישים אלה יתבטא בהורדת סעיף השוחד, מה שיאפשר לו לרדת מהבמה עם הכתמים המינימליים.

5. מה שנשאר בינתיים זה לקבוע מי עשה בית ספר למי, מי גאון גדול יותר - נתניהו או גנץ. התחרות החלה במירוץ לטראמפ ונמשכה היום. תומכי נתניהו התענגו על התרגיל במשיכת בקשת החסינות שהותירה את גנץ ללא דיוני ועדת הכנסת ופינו את סדר היום לענייני ריבונות וסיפוח. ואז בא מנדלבליט וטרף את הקלפים עם הגשת כתב האישום. חד גדיא, ישראל 2020. רק נקווה שבסוף, לא אנחנו נהיה הגדי לזבח.