תנו למחיר למשתכן למות

הממשלה הצביעה היום (א') בעד הצעת החלטה של שרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא־ביטון להאריך את תוכנית מחיר למשתכן עד ל־2021. המונח החלטה עושה חסד עם מה שקרה בישיבת הממשלה הזו, שמאפיין את התנהלות ממשלת המעבר בשנה האחרונה. החלטה היא הליך שבו מפעילים שיקול דעת כדי לבחור בין כמה אפשרויות, לאחר הקדשת מחשבה כלשהי. בפני הממשלה לא הונחה שום אלטרנטיבה ואף אחד לא חשב לבחון כזו. בעצם, הממשלה החליטה לא להחליט על שום דבר.

מחיר למשתכן, שהושקה לפני חמש שנים, היתה אמורה להיות תוכנית ביניים שנועדה לבלום את הזינוק במחירי הדיור, עד שהשוק יתייצב. על הדרך, היא היתה אמורה לייצר למפלגת כולנו של משה כחלון בסיס אלקטורלי איתן.

מחיר למשתכן הצליחה להוציא כמה עשרות אלפי זוגות צעירים ממעגל הביקוש לדירות. אבל בזמן שניתן לו, כחלון לא השכיל או לא הצליח לפתור את הבעיה המרכזית שממנה סובל שוק הדיור: היצע נמוך של דירות באזור המרכז לעומת ביקוש עצום. רוב הדירות שנמכרות במחיר למשתכן נמצאות בפריפריה, שבה הביקוש נמוך.

שר האוצר משה כחלון במסגרת סיור באופקים צילום: ענר גרין

בשנה האחרונה, מכרזים של רשות מקרקעי ישראל בפריפריה נכשלים, פשוט משום שקבלנים לא מאמינים בסחורה הזו. הם יודעים שאיש לא יקנה דירה בנגב או בגליל, באזורים שאין בהם הצעות עבודה רציניות ושהדרך למקומות העבודה שמשלמים שכר הוגן ארוכה ומייגעת.

מצד שני, המדינה לא מצליחה לייצר מספיק דירות במרכז המדינה, בגלל תשתיות רעועות והיעדר מערכת ציבורית יעילה להסעת המונים. בעקבות זאת, כל פרויקט בנייה במרכז מעורר התנגדויות מצד תושבים וראשי ערים, שמבינים שכל דירה חדשה היא לפחות עוד מכונית אחת בפקק.

הממשלה תצליח לספק דירות במחיר הוגן רק כשקצב הקמת התשתיות ידביק או לפחות יתקרב לעלייה בביקוש לדירות. את זה אפשר להשיג רק בתוכנית ארוכת טווח, כזו שמבוססת על החלטות אמיצות ואמיתיות.