משפט שדה: השר והחוקרים עברו על החוק

1. עדות פסולה?

המשפט הישראלי אינו חד־משמעי לגבי הודאה שנמסרה תחת אלימות

יש הסכמה על פסלותו וחומרתו של תרגיל החקירה שהופעל על ניר חפץ, וישנם שני הסברים לשאלת המניע. הראשון הוא שלא מדובר במשהו מיוחד. תרגילים מסוג זה נעשים כל הזמן, והדיון הסוער מתעורר רק כשמדובר בנחקר מפורסם. בגישה הזו אוחז למשל אבי חימי, ראש לשכת עורכי הדין. ההסבר השני הוא השיטות היצירתיות שהביא עמו מהשב"כ המפכ"ל היוצא רוני אלשיך. אלשיך, כך נדמה, התייחס לשחיתות השלטונית כמו לטרור, פרט חשוב שנתניהו שכח לברר איתו לפני שמינה אותו.

המשפט מנסה להגדיר את גבולות הכוח שמותר להפעיל בחקירות ומתלבט בשאלה מה עושים עם התוצרים שהתקבלו במקרים שבהם נחצה הגבול. ברור שלציבור אין מושג מה קורה ברוב המכריע של החקירות, ואלה שמתלוננים על העניין בסיפורי חפץ צריכים דווקא לברך על ההזדמנות לברר שאלות אלה מהסיבה הפשוטה שמחר עלול כל אחד מאיתנו וגם קרוביו או מקורביו, להתגלגל לחקירה משטרתית כחשודים או כמועמדים לעד מדינה.

ההיסטוריה של המשפט הישראלי זימנה בשנות השבעים מחלוקת בין שתי גישות, לנוכח ריבוי המקרים שבהם הוכו נחקרים בחדרי חקירות. גישת השופט חיים כהן שמה דגש על מהימנות ההודאה והעדות. כך ש"גם אם הופעלו אמצעי חקירה פסולים באופן קיצוני, עדיין יש להידרש לשאלה האם במקרה הקונקרטי שללו אמצעי החקירה את רצונו החופשי של הנחקר".

עד המדינה ניר חפץ ושר המשפטים אמיר אוחנה צילום: יואב דודקביץ', עמית שעל

ככל שהתשובה לשאלה זו היא חיובית, תיפסל ההודאה מחשש להיותה הודאת שווא. לעומתו סבר השופט משה לנדוי ש"אמצעי חקירה פסולים כגון אלימות פיזית, איומים בשימוש באלימות, פיתוי והשאה שאינם הוגנים, או הפעלת לחצים פסיכולוגיים אסורים על הנחקר, שוללים, מניה וביה, את קבילות הודאתו".

המחלוקת הוכרעה בגישת ביניים של השופט אליעזר גולדברג שלפיה יש לבחון, מבחינה עובדתית, האם היה באמצעי הפסול כדי לשלול את רצונו הטוב והחופשי של הנחקר בזמן בו מסר את ההודאה.

גישה זה כוננה בהמשך את “הלכת יששכרוב” שבה הכניסה השופטת דורית ביניש לדיון את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שחיזק את זכויות הנחקרים. אבל לא עד ליישום מלא של כלל “פירות העץ המורעל” האמריקאי, שפוסל כל ראיה שהושגה תוך הפרת חוק. כלל הפסילה הישראלי אינו חד־משמעי, ובמקרה של חפץ אנו עדים לוויכוח האם יש לפסול את עדותו או להסתפק בהענשת החוקרים, במידה שסרחו, אבל להכשיר את העדות.

התשובה לשאלת מהימנות עדות חפץ תלויה לחלוטין בזהות המשיב

בוויכוח הזה התשובות באות מהפוזיציה, וליתר דיוק משתי פוזיציות. בפוזיציה הפוליטית, אם אתה בצד של נתניהו, ברור שיש לפסול את העדות. אם אתה נגד, ברור שיש להכשירה.

גם בפוזיציה המקצועית ישנם שני צדדים — תביעה מול סנגוריה. משה לדור ואורי קורב היו מהתובעים הבולטים והנחושים ביותר. והיום לדור סבור שאין לפסול את העדות ואילו קורב סבור שיש לפסול, כי עכשיו קורב הוא סנגור ואת הדברים שרואים מהצד הסנגוריאלי, לא רואים מהצד התביעתי.

לדיון הזה יש זווית מעניינת נוספת שהאיר עו"ד ז'ק חן, סנגורו של שאול אלוביץ’. לחן ממש לא משנה אם ישתמשו בעדות חפץ או לא. לטענתו, ממילא אין בה כדי לתמוך בהפללת נתניהו או אלוביץ'. חן אמר את הדברים באופן הנחרץ ביותר ביום רביעי בבוקר בראיונות לישי שנרב ואיילה חסון. הרשויות מיהרו להגיב, ומאז אנו עדים לשיטפון של מסרונים בין חפץ לאילן ישועה, מנכ"ל וואלה לשעבר. חן נותר בשלו, אבל האפיזודה הזו היא דוגמה נוספת לכך שתיקי נתניהו כבר מתנהלים בתקשורת, בשיח הציבורי עוד לפני שיש אפילו כתב אישום.

אלשיך. התייחס לשחיתות השלטונית כמו לטרור, פרט חשוב שנתניהו שכח לברר איתו לפני שמינה אותו צילום: עמית שעל

דוגמה נוספת קיבלנו בדיון שערך עודד בן עמי עם עמית סגל, גיא פלג ומשה נוסבאום. שם קיבלנו בהתאמה את גרסאות נתניהו, הפרקליטות והמשטרה. שם גם התוודענו גם למחלוקת משטרה־פרקליטות: המקורות של נוסבאום חושבים שתרגיל חפץ לגיטימי, ואילו מקורות פלג חלקו על עמדה זו. 

השוטרים בחקירת חפץ חצו גבול, אך כנראה לא יעמדו לדין משמעתי

ככל שמתבררים הפרטים, בסיוע שר המשפטים אמיר אוחנה והרשתות החברתיות, מתברר כי תרגיל חפץ פסול ומקורו בעבירה הפלילית הידועה כסחיטה באיומים. כלומר, אם לא תשתף פעולה, נהרוס, נזיק או נחריב.

בשיחה עם פרופ' אורן גזל־אייל, מומחה למשפט פלילי הוא מסביר כי, "המשטרה אינה מוסמכת לבצע עבירות, אבל במסגרת חקירה מותר לה לבצע פעולות שאם אנחנו נבצע, הן בהחלט יהיו פליליות".

מה מותר ומה אסור כאשר מאיימים על נחקר?

"ברור שאסור לאיים על נחקר בגרימת נזק. מותר 'לאיים' בסגנון 'כדאי לך לומר את האמת...', אבל לא לאיים במכוון שיאונה רע לפרטיותו, למשפחתו, לשמו הטוב".

מה על היועמ"ש לעשות עם תוצרי חקירה שהתבררה כפסולה?

"היועץ מגיש כתב אישום רק אם יש סיכוי סביר להרשעה. ולכן, אם להערכתו יש סיכוי שהעדות תיפסל בבית המשפט ותגרע מסיכויי ההרשעה, עליו להביא זאת בחשבון".

ומה עושים עם השוטרים בהנחה שחצו את גבול החקירה הלגיטימית?

"במקרים נדירים במיוחד הם מועברים לטיפול במח"ש, ועומדים לדין משמעתי. זה קורה כשמופעלת אלימות ממש, כמו במקרה שהטילו שתן על נחקר, אבל לא בתרגילי חקירה מהסוג שבהם מדובר כאן".

המסר של נתניהו לאוחנה שניתן לעבור על החוק הוא משחית

נתניהו הולך ומתברר כאחד מראשי הממשלה הגרועים ביותר שהיו כאן. נניח לרגע את המחלוקות סביב הכלכלה והביטחון ונתרכז בהיבט החברתי הפנימי. מעולם לא היה כאן ראש ממשלה שמחריב כך את המוסדות הדמוקרטיים, שמפלג, מסית ומשסה את שבטי ישראל זה בזה, שמנחיל תרבות שלטון מסוכנת והזויה בעידודו של הילד יאיר ומיושמת בידי דמויות מופת כמיקי זוהר, מירי רגב, דודי אמסלם, וגם האחרון — שר המשפטים אמיר אוחנה, שנשלח לכנסת כדי לקלף את איסור הפרסום בחסות החסינות המהותית הפרלמנטרית.

ההבנה שהחסינות היא היתר מכוון לעבור על החוק היא בעייתית, במיוחד אם אתה שר משפטים. כאשר נתניהו חשף כחבר כנסת מעל דוכן הכנסת קטעים ממסמך מסווג, הגן עליו בג"ץ מפני עתירה ליועץ המשפטי להגיש בקשה ליטול את חסינותו. הנשיא אהרן ברק נימק: "חבר הכנסת נתניהו לא תכנן מראש את הקראת המסמך. הוא נגרר לכך בעקבות דברי תשובתו של שר החוץ... זוהי אותה גלישה מהמותר לאסור, המאפיינת סיכון כרוך וטבעי לתפקידו של חבר הכנסת. הוא חלק מהסיכון הטבעי של חבר כנסת המשתתף בלהט הוויכוח הפרלמנטרי".

בנאום המתוכנן של אוחנה אין "תגובה ספונטנית", אין "להט ויכוח פרלמנטרי", יש הפרת חוק יזומה, מחושבת ומכוונת. האם היועץ המשפטי יחליט להעמיד את אוחנה לדין? כרגע לא ברור, כמו שלא ברור האם יעמיד לדין משמעתי את החוקרים שאיימו על ניר חפץ. בשני המקרים החוק "מתיר" לחבר כנסת ולמשטרה לעבור על החוק תחת מגבלות ובכפוף לשיקול דעת היועץ. לפחות הזדמנו לו כאן שני מקרים ש"מקזזים" זה את זה.