"איזו ילדה היית בגן?" - השאלות של מנכ"לית DayTwo בראיון עבודה

כשליהיא סגל, מנכ"לית הסטארט-אפ DayTwo פותחת ראיון עבודה בשאלה "איזו ילדה/איזה ילד היית בגן?" התגובה של המועמדים היא בדרך כלל הפתעה. הרבה אומרים שמעולם לא שאלו אותם את השאלה הזו. "אני מתחילה ב'איפה הכל התחיל' מכיוון שאני חושבת שמאוד לומדים על הבנאדם כשמבינים מי הוא היה כשהיה קטן וכן אפשר ללמוד על הצמיחה שלו. אני נורא אוהבת לראות אילו תקופות משמעותיות אנשים עברו, דברים שהם התמודדו איתם בילדות, דברים שנשארים איתו עד היום", היא מסבירה.

בהתחלה ראיינה כל עובד בחברה אך עם צמיחתה היא איבדה את היכולת לעשות זאת. היום החברה, שנוסדה ב-2015 על בסיס מחקר של מכון ויצמן שגילה כי אותו סוג מזון באותה כמות משפיע באופן שונה על בני אדם שונים, מונה כמאה עובדים ובערך בעובד החמישים הפסיקה סגל לראיין את כולם. היום היא מראיינת את כל מי שכפוף לה כמנכ"לית ואת ראשי הצוותים.

עובדים בחברת DayTwo צילום: סמדר כפרי

סגל חברה למריוס נכט ויובל אופק כדי להקים את החברה ומשמשת כמנכ"לית מאז היווסדה. בעבר הייתה חלק מהנהלת dbMotion שנוסדה ע"י יובל אופק ונמכרה ל-Allscripts תמורת 235 מיליון דולר. המוצר של DayTwo מספק למשתמש המלצות תזונה מותאמות אישית דרך אפליקציית מובייל, במטרה לאזן את רמות הסוכר בדם והחברה גייסה עד היום 43 מיליון דולר.

"אני מאוד אוהבת להכיר את האנשים ולהיות באיזשהו מגע איתם. מאוד מפריע לי שאני לא מצליחה לראיין את כל מי שמגיע כי הדנ"א מאוד חשוב לי והראיון הוא דרך בלתי אמצעית להתרשים ולהעביר את רוח המנכ"ל. מאוד חשוב שהם יבינו גם ברמת האסטרטגיה וגם ברמת הדנ"א שמובל על ידי. ההנהלה שלי מאוד תואמת את רוח הדברים ולכן זה עובר אבל הייתי שמחה לראיין יותר", היא אומרת.

אלה הן השאלות שסגל אוהבת לשאול בראיונות עבודה:

1. איזו ילדה היית בגן? מה הגננת היתה אומרת אם הייתי מתקשרת לקבל רפרנס

סגל מאמינה שמי שהיינו בגן זה בדרך כלל מי שאנחנו היום. אנחנו גדלים, מתפתחים, לומדים להתגבר על קשיים - אבל בגדול האישיות שלנו לא משתנה - ובגן מי שאנחנו באמת משתקף בלי מסיכות. "מעט מאוד אנשים מפתיעים אותי אחרי שאני מבינה מי הם היו כשהם היו ילדים. יש מעט מאוד אנשים שעושים פיבוט אישיותי משמעותי. יש אנשים שלמשל יכולים להיות מאוד פתוחים היום אבל לא היו כאלה בתור ילדים או שעברו אירוע ששינה אותם. בסוף אנחנו עובדים עם אנשים.  המקצועיות מאוד חשובה אבל בסוף מה שיותר חשוב זה האנשים. אנחנו מחפשים אנשים שיכולים להמשיך איתנו את החדשנות ונהנים ומסתקרנים ויש להם חוש הומורץ. אם צוללים רק למה שהמועמד עשה בעבודות קודמות אני פחות מצליחה להבין מי האדם", היא אומרת.

לשאלה הזאת אין תשובה טובה או לא טובה, מסבירה סגל, וטיב התשובה תלוי גם מאוד בתפקיד אליו מתראיין המועמד. "למשל, אם זה מישהו שמאוד אוהב לתכנת וכל כולו בתוך הקוד ובלי שאיפות ניהוליות ושהיה ילד מופנם ושקט ועולם פנימי עשיר אז את רואה אם הוא מתאים לתפקיד שלו".

2. מה קרה מאז הגן ועד תיכון – כמה אחים ואחיות? מה ההורים עושים? איזה חוגים היו לך?

הסיבה לשאלה הזו, בדומה לשאלה על הגן היא שלדעת סגל גם זה משקף את הטבע האמיתי של האדם. האם קראנו אנציקלופדיות ברגוע בבית כי למידה עושה לנו את זה או לא ישבנו לרגע בשקט? היינו בחוג מקצועי אחד (ליגה, וכו׳) או שהתפזרנו והעדפנו רוחב על פני התעמקות? היא מנסה לברר האם המשך חייו של המועמד התפתחו לפי הציפיות, מה הוביל אותם ללמוד את מה שלמדו, מה הם חשבו שיהיו. "אני מאוד אוהבת לשאול אם הם היו מחליפים קריירה מה הם היו לומדים, אם הייתה להם אפשרות להיות משהו אחר לגמרי. זה מאוד מלמד על האדם. אם מישהו אומר לי שהוא רוצה להיות מדריך יוגה או משהו אחר יותר רוחני - זה מראה רובד אחר".

גם לשאלה הזאת אין לדברי סגל תשובה טובה או לא טובה אבל למשל על עצמה היא מספרת שבתור ילדה היא עשתה כל חוג ספורט אפשרי אבל היא לא באמת מצטיינת בספורט. "אף פעם לא הייתי מאוד טובה בשום ספורט שעשיתי אבל נהנתי מזה בלי להצטיין, אז אפשר ללמוד מתשובה כזאת משהו על האדם. אם מישהו עשה עשרים חוגשים שהוא לא אהב לעשות, זה מעיד משהו על אופיו".

3. מה עשית בצבא, בשירות לאומי או בתקופה שלאחר הלימודים?

זו שאלה קצת רגישה ולכן היא מעלה אותה רק אם מישהו מציין את השירות הצבאי או שירות לאומי בקורות החיים או מדבר על התקופה כמשהו משמעותי. הסיבה שבגללה היא שואלת על התקופה הזאת היא כדי ללמוד על האדם מולה ועל הדרייב הפנימי שלו. "אולי היתה לך זכות לשרת בצבא או בשירות לאומי ובחרת לא למצות אותה עד תום. אם יכולת להיות קרבי (או קרבית) ובחרת להיות או לא להיות, או לחילופין להתנדב במסגרת מסויימת ולהוביל תהליכים משמעותיים בארגון, זה מלמד אותי הרבה על מי שעומד מולי. לצערי לא כל האוכלוסייה פתוחה לזכות הזו אז השאלה לא תחול עליהם", היא מסבירה.

להשקפתה העולם מתחלק לאנשי מינימום ואנשי מקסימום. "אנשי מינימום הם כאלה שיכולים לעשות עבודה טובה, כמו שאני עשיתי ספורט - לא בהצטיינות אבל בניסיון. הם יעשו את המינימום הנדרש מהם כדי להיות בסדר. ויש את האנשים שיעשו את המקסימום, לא משנה מי מסתכל עליהם, לא בשביל לקבל תשואות אלא פשוט כי יש להם דרייב פנימי לעשות את כל מה שהם יכולים כדי למצות עד הסוף את החוויה.. כשאני מראיינת אדם אני מנסה לראות איזה משני הסוגים של האנשים הוא. בסטארט-אפ אנשים בסוף מנהלים את עצמם. זה לא ארגון מאוד גדול שיש בו מקום גם לאנשים שעובדים 8 שעות והולכים הביתה. לכן, הנקודה הזאת של אנשים שעושים את המקסימום זה מאוד חשוב מבחינתי".

ליהיא סגל, מייסדת ומנכ"לית DayTwo צילום: סמדר כפרי

4. איזה סוג מנהל מוציא בך את הכי טוב?

המטרה של השאלה הזאת היא לוודא שהעובד מתאים לסוג המנהל שאיתו הוא יעבוד. "הסיבה העיקרית שלעובדים טוב בעבודה זה המנהל שלהם, אבל לכל אחד מתאים סגנון אחר. יש כאלה שרוצים החזקה, רוצים הרבה לימוד אישי, פחות עפים בלי גיבוי. יש בדיוק הפוך. מיקרו-מנג'מנט יגמור אותם", היא אומרת.  

"בסטארט-אפ יכולת לימוד מהירה, יכולת ריצה עצמאית היא חשובה והרבה מהמנהלים הם כאלה שמעצימים אבל דורשים שהעובד יהיה עצמאי. צריך לראות שהאדם הוא מישהו שזה באמת מתאים לו. אמנם אף אחד לא יעיד על עצמו שהוא צריך ש'יחזיקו לו את היד' אבל אפשר ללמוד בין השורות למשל מתוך סיפורים על עבודה עם מנהלים קודמים. הרבה אנשים מציינים שהם אהבו לעבוד עם מנהל כזה או אחר ולמשל הם יכולים להגיד משהו כמו 'עבדנו מאוד צמוד' או 'עבדנו הרבה כצוות' ואז אפשר להבין שהעבודה הייתה פחות עצמאית".

5. למה את רוצה לעבוד ב- DayTwo?

המטרה היא למצוא עובדים שעבורם העבודה היא יותר מפרנסה ועניין אישי ושהם מתחברים למטרת החברה. "אנחנו מחפשים אנשים שמתחברים לעובדה שאנחנו גם עושים משהו שהוא פורץ דרך וחדשני אבל אנחנו גם מתעסקים בתחום הבריאות. יש משהו מאוד מיוחד בזה שאתה קם בבוקר וקורע את התחת ועובד קשה אבל יודע שבצד השני יש שיפור משמעותי שתרמת לעולם. זה ערך שנמצא איתנו כל הזמן בחברה".

תשובות טובות לשאלה הזאת הן כאלה שמעידות על אנשים שמונעים מהאתגר המקצועי וגם ממטרות החברה. "זו לא עוד חברת פרסום, זה לא משהו שהעולם לא צריך וגם להבדיל מחברות קודמות שלי, בהן המשתמש היה רחוק, היום מדובר במוצר שכל הזמן נוגע באנשים ויותר קל להתחבר אליו מאשר שיש איזה בית חולים ברקע שקשה להתחבר אליו והקשר אליו פחות ישיר".