שאלת המנכ"ל
"יש המון עורכי דין בארץ, אבל בתחום הזה המחסור קיצוני"
גיא לכמן, שותף בקבוצת ההייטק במשרד פרל כהן, מראיין עשרות מועמדים בשנה ואוהב לשאול דווקא על מה שלא כתוב בקורות החיים; "רוב עורכי הדין יבלעו בשקיקה סופרלטיבים שישפוך עליהם המועמד בראיון עבודה"
נוכח הכמות הגדולה של עורכי הדין בישראל, הדעה הרווחת היא שמדובר ב'שוק של מעסיקים' - שקל להם לגייס עובדים, פשוט מכיוון שיש המון מועמדים מתאימים. עו"ד גיא לכמן, שותף בקבוצת ההייטק במשרד פרל כהן צדק לצר ברץ, שאחראי גם על גיוס המתמחים במשרד, אומר שהתמונה במציאות, לפחות בחלק מהתחומים, שונה לגמרי.
- "איזה סוג אנשים היית מחפש לצוות החלומות שלך?"
- "מה אתה לא מחפש במקום העבודה הבא שלך?"
- האנשים שלא ידעתם שבגללם לא התקבלתם לעבודה
התוצאה של המחסור הזה היא שיותר ויותר בראיונות עבודה התפקידים מתהפכים ומרואיינים בעצם מראיינים את המעסיק. "אם המועמד טוב הוא מבין היום כמה הוא שווה והוא מראיין אותך. הוא עושה השוואה בראש שלו למה שהוא רואה במשרדים אחרים ורוצה לנסות להבין במה אתה שונה בגישה שלך ובדנ"א שלך", הוא אומר. לכן, הוא מאוד מנסה לגרום למועמדים לחוויה אחרת לגמרי בראיונות עבודה -"שייצאו ויגידו, רגע מה היה כאן עכשיו". הוא עושה את זה באמצעות אווירה נינוחה, עירנות לנוחות האישית שלהם ולא מנסה ל'שים אותם בפינה' או להלחיץ אותם. "אני לא חושב שזו הדרך להבחין בין עורך דין יותר או פחות טוב. צריך להביא יכולות הרבה יותר מורכבות כעורך דין וכמתמחה היום. תכונות של אופי ויחסי אנוש טובים, או התאמה לצוות אינן פחות חשובות מיכולת הכתיבה שלך באנגלית. האווירה הנינוחה גורמת להוריד מגננות ומאפשרת לראות אותי בצורה פחות מאיימת", הוא אומר.
בכל שנה מראיינים במשרד פרל כהן מעל 300 עורכי דין ומתמחים, מתוכם לכמן עורך בעצמו כ-70 ראיונות. אלה השאלות שהוא אוהב לשאול בראיונות עבודה:
1) ספר או ספרי לי משהו על עצמך שלא מופיע בקורות החיים
השאלה הזאת בדרך כלל מוציאה את המועמד מאיזור הנוחות שלו וגורמת לו לחשוב על כיוון שלא חשב עליו מראש. "המטרה שלי היא להכיר את מי שעומד מולי הרבה מעבר לרשום בקורות החיים המגוהצים. במקרים רבים בתחום שלנו, מועמדים מופיעים עם קורות חיים 'מושלמים', שלפעמים מרגישים לי כמו 'פלסטיק', דהיינו מאוד גנריים, שבלוניים, נטולי נשמה. אני מנסה לראות את המועמד מעבר לכך".
אין תשובה טובה או לא טובה לשאלה הזאת, אומר לכמן. יש מועמדים שלוקחים אותה למקומות מאוד אישיים. "לפעמים אני מזועזע מכמה אנשים נחשפים בראיונות עבודה, לפעמים מקבלים תשובות מאוד אישיות, על גבול חוסר הנוחות". בדרך כלל אנשים משהים את התשובה מכיוון שהם לא ציפו לשאלה. חלק מהמועמדים מדברים על התחביבים שלהם, אחרים על המשפחה, על השאיפות, או על הילדות שלהם.
"אין תשובה שאני מצפה לשמוע, אני רוצה ללמוד על העומק של האדם, לראות שיש מעבר לקורות החיים. אופן התשובה חשוב יותר מתוכן התשובה. הפתיחות, היכולת להתמודד עם שאלה לא צפויה".
2) שתף או שתפי אותי בתחביבים שלך
"אני בדרך כלל לא שואל את השאלה הזאת אם המועמד או המועמדת ציינו את התחביבים שלהם כחלק מקורות החיים. אם הם לא ציינו, אני שואל ומפתח שיחה סביב אלה. אני מנסה לוודא את ההתאמה החברתית של המועמד או המועמדת לצוות שלי ולמשרד ודרך טובה לעשות כן היא להבין מה האדם עושה בשעות הפנאי שלו, מחוץ למקום העבודה. בראיונות רבים הפלגתי לשיחות על בישול ואוכל עם מועמדים שציינו שאלה התחביבים שלהם. דיון בנושאים אלה גם משרה אוירה נינוחה יותר אצל המועמד/ת ומאפשרים יצירת חיבור בין-אישי מהיר יותר".
3) מה המעבידים הנוכחיים או הקודמים שלך היו אומרים עליך
השאלה הזאת שיייכת גם כן למשפחת השאלות של השאלה הראשונה שכן היא שאלה פתוחה שנועדה בין היתר 'לשבור' את התשובות הגנריות. מטרתה לראות כיצד המועמד או המועמדת תופסים את איך שתופסים אותם דהיינו, מה הם חושבים שחושבים עליהם ועל הביצועים שלהם. זאת שאלה קצת מתחכמת כי היא עלולה לחשוף נקודות בעייתיות ברקע של המועמד/ת, שכן אם הוא או היא מתלבטים או עונים תשובה לא ברורה, זה יכול להעיד על משהו שמצריך בדיקה, לדוגמא בקשר לסיבות בגינן הוא/היא עוזבים את מקום העבודה במיוחד במידה והם פוטרו.
"שאלה זו מביאה את המועמד לסיטואציה בה הוא מצד אחד רוצה להיות אמין ומצד שני לא רוצה להיות כן מדי. הוא חייב להיות מאוד מדוייק כי זו שאלה שאפשר לאמת אותה. היו לי מועמדים שאמרו שהבוס הקודם שלהם רואה בהם עילוי משפטי שאין שני לו והמצב היה שונה מאוד במציאות. אמנם אם זה מועמד שנמצא במקום עבודה כרגע אני כמובן לא יכול לאמת את הדברים אבל ברור לאנשים שאי אפשר לייפות את העובדות.
כשאנשים מתחילים להסתבך עם התשובה אז כנראה נסיבות העזיבה שלהם לא היו טובות, יכול להיות שיש איזושהי בעיה שם. לעומת זאת, אם האדם משבח את המעביד הקודם שלו באופן מוגזם זה גם בעייתי – למה אתה מתראיין במקום אחר אם כל כך טוב".
4) דוגמאות, דוגמאות, דוגמאות
מתוך רצון להוריד לקרקע את כל הסופרלטיבים שמועמדים נוטים לשפוך על עצמך בתארם את עצמם, לכמן מקפיד להקשות ולדרוש דוגמאות לכל דבר. כל תכונה שמוצגת חייבת להיות מלווה בדוגמא. כל תיאור של אופי או אופי עבודה, חייב להגיע יחד עם המחשה. כל זה עושה את השיחה הרבה יותר מקצועית ומעמיקה ומונע הפרכה של אמרות לחלל החדר ללא שהן נבדקות עד תום.
"אנשים אוהבים לדבר על עצמם. לשפור סופרלטיבים על מה הם יכולים לעשות וכמה הם מחוייבים, יודעים לעבוד קשה, מלאי אנרגיה ויודעים לעבוד בצוות ולהתמודד עם מצבי לחץ. זה דבר שעורכי דין בחדר, רובנו המוחלט שלא עוסקים בראיונות, יבלעו בשקיקה כי זה עונה להם לצ'ק ליסט. הם לא מיומנים בלנהל ראיונות ובעצם בולעים את הפיתיון. כאשר אדם אומר 'אני טוב בעבודת צוות, אני מבקש דוגמאות איפה הוא היה טוב. אם הוא אומר 'אני מעולה במצבי לחץ או מולטי טסקינג' אז אשאל איך זה בא לידי ביטוי - תן לי דוגמא למצב שהיו לך 10 משימות באוויר והיית צריך להתמודד עם כולן במקביל, כמובן בלי להיכנס לפרטים חסויים על לקוחות, אבל משהו שהוא מעבר ל'תעמולה'. זה נותן עומק לחשיפה של המועמד, וגם משדר למועמד "אני לא פראייר, לא קונה את כל מה שאתה אומר בלי לבדוק".