הזקנים הם המפסידים העיקריים של הבחירות החוזרות

מדינת ישראל הולכת לבחירות חוזרות, את זה כבר כולנו יודעים. אך ההשלכות של המשך תקופת הבחירות על המשק הישראלי ועל האזרחים רק מתחילות להתברר. עם זאת, כבר עכשיו ידוע שהמפסידים העיקריים של הבחירות החוזרות הם האזרחים הוותיקים, שנתקעו שוב ללא מענה לצרכים ולקשיים שלהם לחצי השנה הקרובה.

הקשישים מחכים כבר תקופה ארוכה לשינויים שיאפשרו להם להזדקן בכבוד. הראשון שבהם הוא כמובן טיפול כולל במערכת הבריאות הציבורית, ומיגור תופעת ה"זקנה במסדרון". זקנים מאושפזים יותר מכל שכבת גיל אחרת באוכלוסייה בכמעט 50%, ועל כן הם אלו שחווים על בשרם באופן קבוע את מחסור המשאבים והתקציבים של המערכת הציבורית, כמו גם את העומסים במחלקות האשפוז הפנימיות. התחייבויות שניתנו לאחרונה לשיפור המצב לא יצאו לפועל בגלל המצב.

21 אחוז מהקשישים חיים מתחת לקו העוני צילום: שאטרסטוק

בנוסף לכך המדינה לא עומדת בהתחייבותה להעלאת גיל הפרישה לנשים או לשינוי של מתווה הפרישה עצמו, ולכן זקנים רבים חיים מקצבת זקנה שאינה מאפשרת מחיה בכבוד ומפנסיה זעומה. בנוסף, לשמחתנו ועדת הכספים החליטה לא לאפשר את הקיצוץ בפנסיה.

לא מדובר ברשימת מכולת של בעיותיהם של הקשישים, אלא במערך כולל של טיפול בנושא הזקנה שדורש ארגון מחדש. כיום הטיפול בצרכי הזקנים בישראל, כמעט מיליון איש, מפוזר בין משרד הרווחה, הביטוח הלאומי, המשרד לשוויון חברתי, קופות החולים וגורמים פרטיים. זהו הלכה למעשה סבך בירוקרטי שמצריך את הקשישים או את באי כוחם לעבוד בו במשרה מלאה על מנת לקבל את המגיע להם על פי חוק. הצעה לתוכנית אב לאומית שהוכנה על ידי ועדה מיוחדת בכנסת בראשותה של טלי פלוסקוב תלויה ועומדת עתה מבלי לדעת מה יהיה גורלה.

בהתאם לאתגרים שמציבה לפני הזקנים הבירוקרטיה הקיימת, האגודה הישראלית לגרונטולוגיה וארגונים נוספים הפועלים למען הקשישים כבר הפצירו בבחירות הקודמות ועתה גם בבחירות המחודשות להקים משרד לעניינם של האזרחים הוותיקים, מדינת ישראל צריכה גוף אחד שיאגד את הסמכויות, ימנע את ההתרוצצויות של הזקנים ובני משפחותיהם ויעזור להם לקבל את המגיע להם ולהפחית את הסיוט הבירוקרטי הקיים כיום. גם זה לא יקרה בקרוב לאור הבחירות החוזרות.

לכנסת שתכנס לפעילות באוקטובר הקרוב תחכה שורה של החלטות והכרעות שנבחרי הציבור יאלצו לקבל בנושא הקשישים. כיום 21 אחוז מהקשישים חיים מתחת לקו העוני, רבים מהם ללא פנסיות ומשתכרים בעיקר מקצבת הזקנה והשלמות הכנסה מהמדינה. שיעור הזקנים בישראל גדל בקצב מהיר, והביטוח הלאומי במתכונתו הנוכחית יקרוס מתשלום הקצבאות ב-20 השנים הבאות. המשבר אמנם נראה רחוק, אבל בפועל הוא כבר נוכח בשער ואנו מתעלמים מנוכחותו. על מדינת ישראל למגר את העוני בקרב האזרחים הותיקים.

בניגוד לאזרחים אחרים, הקשישים לא יכולים להרשות לעצמם לחכות חצי שנה נוספת להכרעות מדיניות. מכורח גילם הם זקוקים לפתרונות בהקדם, או שחלקם לא יזכו לראות את השינויים בחייהם. מעבר לכך, מדובר באזרחים שאין להם אפשרות לשפר את מצבם ללא עזרה ממשלתית. רובם לא יכולים לצאת לעבוד מפאת מצבם הפיזי או הכרות עם הטכנולוגיות הדרושות, חלקם סיעודיים ורבים מהם מטפלים בבן או בת זוג הזקוקים להם במשך כל שעות היום.

כך יוצא שבסוף מהממשלה שלא קמה ומהבחירות שחזרו לחיינו, מי שמשלם את המחיר הוא הקשיש שמחכה לנבחרי הציבור שיכריעו את גורלו, לאחר שתרם שנים רבות למדינה ועתה נזנח להזדקן לבדו ללא קצבת זקנה הולמת, פנסיה מאפשרת או אפילו כבוד בסיסי.

הכותב הוא יו"ר האגודה הישראלית לגרונטולוגיה ומרצה לגרונטולוגיה באוניברסיטת חיפה