למה לי משפט אם אפשר לחסל את מערכת המשפט

לראש הממשלה בנימין נתניהו עשויים להיות טיעונים לא רעים להתמודדות מול כתבי האישום נגדו. אבל במקום להתמקד בצדקתו המשפטית, האסטרטגיה שבחר בה היא הפלת הבית המשפטי כולו על הראש שלנו.

במקום להפגין ביטחון ואמון בשופטים שיוציאו את צדקתו לאור, הוא מעדיף להילחם בהם. לשלוף את נשק יום הדין של ההתגברות כדי להבטיח את חסינותו, למנות את יריב לוין לשר משפטים שימרר את חייהם, להטיל וטו על בחירת שופט כמבקר מדינה ולאמץ בכך את הנרטיב של הבית היהודי: רק לא שופטים.

ראש הממשלה וביהמ"ש העליון צילום: אלכס קולומויסקי, אלעד גרשגורן

היכרות מעמיקה עם עורכי הדין והפרופסורים יכולה לספק שפע טיעונים מגובי דוגמאות נגד התנהלות הפרקליטות ובתי המשפט. אלא שעכשיו הכתה בהם ההבנה שנתניהו וחבריו לקואליציית החרדים־ימין קיצוני לא מעוניינים לתקן, אלא לבנות לחשוד הבכיר ואולי לעוד כמה מחבריו עיר מקלט בכנסת במחיר של מהפך חוקתי משטרי, שבסופו הדמוקרטיה הישראלית תהפוך לקיסרות ביביסטית.

הכלי המרכזי בהפיכה זו היא פסקת ההתגברות, שחסידיו מפמפמים בכל מקום כי נועדה רק להשיב לשלטון את המשילות שהמשפט גזל ממנו.

ההתגברות המתוכננת היא גם התגברות הכנסת על בג"ץ כמבטל חוקים - רק 18 בסך הכל עד היום - וגם התגברות על החלטות מינהליות של הממשלה, שרים, כנסת וועדותיה, רגולטורים, ראשי ערים וכיוצא בזה. אפשר להכניס לדיר הזה אינספור עזים כדי שיהיה מה להוציא בהמשך ולהגיד שהתפשרנו. ואכן ההערכה היא שיוציאו כמעט הכל אבל ישאירו את החקיקה ואת החלטות הכנסת, שכוללות כמובן את שימור החסינות.

כשלעצמה, התגברות של הכנסת שמבקשת להחיות חוק שבוטל היא לגיטימית - בתנאי שמדובר בכנסת שמתגברת ולא בממשלה. לכן, דרוש רוב מספרי שכולל גם ח"כים מהאופוזיציה. התגברות ברוב של 61 בלבד היא התגברות של הממשלה או הקואליציה על בג"ץ. לכן מספר הח"כים הוא קריטי. גם אם מדובר ב־61 בלבד, שזה המספר המינימלי של חברי הקואליציה, עליה לחייב את כל חבריה לשוב ולהצביע על החוק שנפסל. וזה עשוי להתברר כמשימה לא פשוטה בהינתן האפשרות שלפחות שניים־שלושה בעלי מצפון ועמוד שדרה עוד נותרו שם.

יריב לוין צילום: עמית שעל

ח"כ בצלאל סמוטריץ' טוען שהוא בעד פסילת החלטות מינהל אבל רק מהעילות המסורתיות, כלומר החלטות שהתקבלו משיקולים זרים ומושחתים או תוך הפרת כללי הצדק הטבעי. למשל אם הפקיעו את רכושך ללא מתן זכות להתגונן.

סמוטריץ' קורא לבטל את עילת הסבירות מהסיבה ששופטים אינם "סבירים" יותר מנבחרי ציבור. וכאן הרמאות הגדולה. העילות המסורתיות יאפשרו להפקיע את רכושך במסגרת סמכות הפקיד שנוגע בדבר, ואחרי שיתנו לך הזדמנות להתגונן, למרות שההפקעה שרירותית והפיצוי אפסי. או, כשיפרידו בין נשים לגברים במקומות ציבוריים, בג"ץ לא יוכל לפסול את ההפרדה כי השר החליט במסגרת סמכותו, ללא שחיתות וללא שיקולים זרים. להיפך, הוא מקיים לשיטתו את ערכי המדינה היהודית.

בצלאל סמוטריץ' צילום: עומר מסינגר

וכאשר מליאת הכנסת תיעתר לבקשת נתניהו לשמר את חסינותו, אמור בג"ץ לפסול החלטה זו מטעמי סבירות - לפי תקדימי פנחסי וגורולבסקי, לפי תכלית החסינות ומטרותיה. אם החוק ימנע מהשופטים לשקול שיקולי סבירות, יהיה עליהם להימנע מהביטול מכיוון שההחלטה התקבלה כחוק וכדין. אבל יהיו אלה חוק ודין שיהפכו את הכנסת לעיר מקלט לחשודים ולנאשמים. החסינות היא לביבי, אבל בפועל החסינות תקנה לכנסת ולממשלה לחוקק ולהעביר כל נבלה, בתנאי שיעמדו בכללי הפרוצדורה.

הסיבה השנייה היא שבתוך תוכו הוא מבין היטב שלא ייצא זכאי. בגלל שהוא מבין שהוא אשם ובגלל שהוא מכיר היטב את הנחת העבודה שמשמיעים משפטנים רבים: זיכוי לנתניהו בכל התיקים משמעותו מכת מוות ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליטות. אף בית משפט לא יכול לתת יד לדבר כזה.

גדעון סער צילום: עמית שעל

נתניהו מעריך שזיכוי מלא כנראה לא יהיה. בקרב המשפטנים ההערכה היא שתיק 1000 הוא ההרשעה הבטוחה, ולו מהטעם שאף בית משפט לא יוכל להכשיר נורמה שבה איש ציבור מקבל מתנות מסוגים שונים ומשונים במאות אלפי שקלים.

בתיק הזה יהיו ויכוחים על גובה הסכומים ועל מידת הקירבה שבין הנותנים למקבל, אבל השורה התחתונה היא שלא ניתן לפתוח פתח לאפשרות שניתן לחבר לאנשי ציבור צינור הזרמה חופשי של מתנות.

כפי שתומכי נתניהו מדגישים חזור והדגש, "לא מפילים ראש ממשלה על סיגרים ושמפניות". ואז נדרשת התמודדות עם שני התיקים האחרים של נתניהו, שמציבים בעיות משפטיות אמיתיות. הם עוסקים ביחסי הון־שלטון־תקשורת ומציעים תקדים שבו סיקור חיובי הוא טובת הנאה כשהוא נעשה במסגרת דיל מושחת.

תיק 4000 חמור יותר, תיק שוחד שנתניהו מואשם בו במתן הטבה רגולטורית תמורת הסיקור. בתיק 2000 לעומת זאת התמורה המדוברת, שלא יצאה לפועל, היא חקיקה. בשני התיקים צד הסיקור החיובי של המשוואה הוא בעייתי, וב־2000 גם הצד השני בעייתי, משום שלא ברור אם המשפט הפלילי בנוי לטפל בזירה שטובלים בה תקשורת, חברי כנסת, ראש ממשלה, אופוזיציה וקואליציה. זו זירה שפתיחתה תטלטל פרקטיקות קיימות, כשהבולטת ביניהן היא העמדת יומון חינמי לרשות ראש הממשלה.

כך שעומדים לנתניהו טיעונים משפטיים ואפשרות להגן על עצמו בבית המשפט. ובכל זאת, הוא ממוקד כרגע במסלול החסינות ופחות במסלול המשפטי של שימוע.

הפרשנות המתבקשת היא שראש הממשלה בטוח שיורשע בסופו של יום. הידיעה הזו מכה בו והוא מכה בחזרה. ללא אבחנה ובכל הכוח. הוא החל במשטרה, המשיך בפרקליטות ועכשיו בבתי המשפט. כדי למנוע מהשופטים לבטל את חסינותו ולהובילו לספסל הנאשמים הוא שולף את נשק יום הדין - פסקת ההתגברות - שהוא עצמו התנגד לה בכנסת הקודמת.

אלא שהתגברות מוחלטת של הקואליציה על בג"ץ תהפוך את ישראל למדינה טוטליטרית, כאשר שינוי המבנה החוקתי הזה כולו נועד למטרה פרסונלית אחת ויחידה - לחלץ את נתניהו מכתב האישום.