פסקת ההתגברות: כדי לשמור על נתניהו, בליכוד מוכנים גם לשכתב את העבר

ביומיים האחרונים טוענים שרים וחברי כנסת מהליכוד כי כבר בהסכמים הקואליציוניים מ־2015 נכללה חקיקת פסקת ההתגברות, וכי חוק החסינות הוגש על ידי ח"כ מיקי זוהר בכנסת הקודמת בלי קשר לכתבי האישום שיש כוונה להגיש נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. בדיקה של העובדות מגלה שהתמונה הפוכה ב־180 מעלות, ושאנשי הליכוד זורים חול בעיני הציבור.

לאחר הביקורת הציבורית החריפה שהושמעה בימים האחרונים נגד הכוונה לחוקק חוק שיאפשר חסינות מוחלטת לראש הממשלה, והכוונות של האופוזיציה להבעיר את המדינה אם יחוקק, החליט נתניהו שלא להתקדם במסלול זה אלא לחוקק את פסקת ההתגברות - חוק אשר יאפשר לכנסת לחוקק מחדש חוקים שנפסלו על ידי בג"ץ.

זאב אלקין, שנחשב לאחד משרי הליכוד הקרובים לנתניהו, התראיין אתמול (ד') בבוקר ברדיו והסביר שהכוונה לחוקק את פסקת ההתגברות הופיעה כבר בהסכמים הקואליציוניים שהובילו להקמת הממשלה היוצאת, אשר נחתמו ב־2015. בכך ניסה אלקין להוכיח שפסקת ההתגברות סוכמה עוד לפני שבכלל החלו החקירות נגד ראש הממשלה. כלומר שהליכוד מקדם לכאורה חוק לצמצום סמכויותיו של בג"ץ בלא קשר לנתניהו.

אלא, שהעובדות הן בדיוק ההיפך. בהסכמים הקואליציוניים שעליהם חתם הליכוד עם כל מפלגות הקואליציה היוצאת (למעט כולנו) מופיע סעיף על פסקת ההתגברות, אלא, שהוא דיבר על על האפשרות של הכנסת לחוקק מחדש חוקים שנפסלו על ידי בג"ץ, ולא על האפשרות שלה לבטל החלטות מינהליות - למשל אם בג"ץ יפסול החלטה של הכנסת שלא להסיר את חסינותו של ראש הממשלה. אפשרות זו קיימת רק בפסקת ההתגברות המורחבת כפי שמציעים כעת בליכוד, שלפיה בג"ץ לא יוכל להתערב או להפוך גם החלטות של הכנסת שאינן חוקים.

מימין: השר זאב אלקין, ראש הממשלה בנימין נתניהו וח"כ מיקי זוהר צילום: טל שחר, אלעד גרשגורן, עומר מסינגר

בהסכמים הקואליציוניים של 2015 נקבע כי הסיעות יתמכו בחוק יסוד שיסדיר את מערכת היחסים בין הכנסת לבין בג"ץ במה שנוגע לסמכות בג"ץ לפסילת חוקים, שתתאפשר ברוב של 8 מתוך 15 שופטים. עוד דובר בהסכמים על האפשרות של הכנסת, בהחלטה מיוחדת שתתקבל על ידי רוב של 61 ח"כים, להותיר על כנו חוק שבג"ץ פסל למשך כל כהונתה של אותה כנסת.

המשמעות של סעיפים אלה ברורה והיא שההסכמים הקואליציוניים עסקו בחקיקה מחודשת של חוק שנפסל על ידי בג"ץ (כמו חוק לגירוש מחבלים, חוק הגיוס וחוק המסתננים — שנפסלו על ידי בג"ץ), ולא באפשרות למנוע מבג"ץ לפסול החלטה מינהלית של הכנסת או של הממשלה. הנוסח שנחתם לא היה מאפשר לכנסת למנוע מבג"ץ לפסול החלטה שלה שלא להסיר את חסינותו של נתניהו.

ההבדל בין הנוסח שנחתם אז לבין מה שמוצע כעת הוא הבדל בין שמיים לארץ. בהסכמים הקואליציוניים ההם לא ניתן היה להגן על נתניהו מפני תרחיש שבו יפסול בג"ץ החלטה של ועדת הכנסת שלא להסיר את חסינותו. כעת, רוצים בליכוד לסנדל את בג"ץ, ולמנוע ממנו להפוך החלטה שתעניק לנתניהו חסינות.

בתשובה לשאלת "כלכליסט", חזר אתמול אלקין על עמדתו שפסקת ההתגברות עוגנה בהסכמים הקואליציוניים הקודמים. אשר להצעה המועלית כעת למנוע מבג"ץ לפסול החלטות מינהליות, שאז לא עלתה בכלל על הפרק — אלקין הסביר כי הדבר קרה בין היתר משום שיו"ר כולנו משה כחלון התנגד לכך. מעניין שהיום אף אחד חוץ מאלקין לא זוכר שהנושא של ביטול החלטה מינהלית של הכנסת עלה במו"מ הקואליציוני ב־2015.

בנוגע לחוק החסינות, אמר אתמול אלקין בראיון לאולפן ynet כי "רה"מ מעולם לא העלה אותו לסדר היום הציבורי, והתקשורת היא שפירסמה כי מדובר בנושא המרכזי שעומד בבסיס המו"מ הקואליציוני". הבעיה היא שהפרסומים בתקשורת על קידום החוק הגיעו דווקא מגורמים בליכוד. יו"ר האיחוד הלאומי ח"כ בצלאל סמוטריץ' אף התנה את כניסתו לקואליציה בחקיקתו של החוק הזה.

עוד בנוגע לחסינות, זוהר התקומם על כך שהוצג כמי שפעל כנער השליחויות של נתניהו בנושא וטען שהדברים אינם קשורים, וכי ראש הממשלה בלם את החוק שאותו הגיש זוהר בכנסת הקודמת. אלא שזוהר הגיש את הצעת החוק לראשונה ב־22 באוקטובר 2018, כשכבר הועלו ההערכות שהמשטרה ובעקבותיה היועץ המשפטי לממשלה ימליצו על הגשת כתב אישום נגד נתניהו, והחוק שהגיש אז זוהר - ושסביר להניח שהיה מחוקק אלמלא הוקדמו הבחירות - נועד לחלץ את ראש הממשלה מהעמדה לדין. זה כנראה לא מקרה שזוהר הניח מחדש את הצעתו לחוק החסינות כבר ביום כינונה של הכנסת ה־21, ב־30 באפריל.