חקר ביצועים: השבוע של קובי מימון, הישראלים בסיני והרכבת

כץ: המציאות לא קיימת

פסח הוביל לעומס אדיר בתחנת הרכבת בירושלים, עם המתנה ארוכה של נוסעים שביקשו לנסוע למרכז. אבל ישראל כץ ראה בזה את "חזון אחרית הימים", כפי שכתב בפייסבוק. "עם ישראל עולה לרגל בהמוניו בחג הפסח, ברכבת החדשה לירושלים, ואותם חצאי עיתונאים שהפכו את השמצת הרכבת לירושלים לפרנסה ודאי יתלוננו כעת במהופך על הצפיפות", כתב שר התחבורה היוצא. מילא שהוא מתעלם מפקקי הענק בכבישים בחג, אבל 70 תקלות בקו מאז השקתו (כולל השבתות בימים האחרונים) הם לא מציאות מטרידה שיש לטפל בה, אלא "פרנסה של חצאי עיתונאים"; בטח גם דו"ח מבקר המדינה על הכישלונות המפוארים של כץ הוא לא קריאת השכמה לפעולה אלא שרבוט של חצי מבקר או משהו. בממשלה בכלל ואצל כץ בפרט, המציאות פשוט לא קיימת יותר.

ליאור גוטמן

עומס באוטובוסים בשל השבתת רכבת ישראל צילום: הרצל יוסף

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

מימון: איפה הרגולטור

הסוד הכי גלוי בשוק ההון נחשף השבוע בידי יוסי לוי, מנכ"ל קבוצת החברות של קובי מימון. עכשיו הוא תובע מהחברה 12 מיליון שקל שלטענתו היה צריך לקבל, ובתצהיר לבית המשפט חשף את עומק מעורבתו של מימון - איש המסתורין, הרואה ואינו נראה, השולט בלי לשלוט, זה שנמלט מהארץ ב־2010 והשאיר שלל חברות של מיליארדי שקלים בשליטת חברו חיים צוף - בחברות השונות. מתברר שאי אפשר להזיז עט בקבוצה הזאת בלי שמימון יידע. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא איך רשות לניירות ערך ורשות המסים לא הצליחו עד היום להוכיח את מה שבעצם ידוע לכולם, לגבות ממימון מסי עתק ולדרוש מהחברות דיווח אמת למשקיעים - ואם התצהיר של לוי סוף סוף יגרום לרגולטורים לצאת משיתוק־מימון ולהתחיל לפעול.

גולן פרידנפלד

איילון: כבר הידרדרו לביזיון

הדירקטורים של איילון אחזקות הודיעו השבוע שיפעלו לכנס אסיפה כללית לדיון בבקשת הבעלים לוי רחמני להדיח את היו"ר שלמה גרופמן. "יפעלו לכנס"; תאריך עוד אין. הדירקטורים חזרו ותיארו איך הבעלים איים עליהם, הסבירו שניסיון ההדחה הוא נקמה על כך שהיו"ר לא סר למרותו, והוסיפו ששכרו ייעוץ משפטי כדי לבחון מה הם יכולים לעשות כדי למנוע את ההדחה. הם בעצם מאשימים את רחמני - שאין מחלוקת בנוגע להתנהלותו הבעייתית - בהתערבות החורגת מסמכותו כבעלים, אבל באותה נשימה הם פועלים באותו אופן: מצפצפים על חוק החברות ועל הסמכות הבסיסית המוקנת לבעל שליטה לעצב את זהות רוב הדירקטוריון. על הדרך הם גם משתמשים בגילו של רחמני כדי לשמור על הכיסא שלהם. וזה כבר לא חריגה ממשל תאגידי נאות, זה סתם נבזי.

רחלי בינדמן

לוי רחמני צילום: עמית שעל

אלרון: התפקיד גובר על המינוי

בג"ץ הוכיח השבוע שוב למה צריך אותו, כאשר ביטל אפלייה שרירותית של משרד החינוך והרחיב את החובה לספק הסעות לבתי הספר לכל התלמידים בעלי הלקויות - לא רק אלה שלומדים במסגרת החינוך המיוחד, אלא גם אלה במסגרות הרגילות. המוגבלות מקנה את הזכות, לא שום קריטריון אחר, הבהיר השופט יוסף אלרון, ונזף במשרד החינוך על שטען "בעלמא" כי תלמיד מוגבל ששולב במערכת החינוך הכללית פחות זקוק להסעה. כשאלרון מונה לעליון נטען שזה נעשה בקומבינה בין ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה לשר האוצר משה כחלון, אבל בעבודתו הוא מוכיח בהדרגה שהכהונה חזקה מהמינוי, והמחויבות לתפקיד חזקה מהמחויבות לממנה. ועדיין, המבחנים של משרד החינוך קלים בהרבה מהמבחנים שמכינה לאלרון ולבית המשפט הממשלה שבדרך.

משה גורלי

מכוניות חשמליות: לא זו השיטה

שוק המכוניות החשמליות בישראל רשם בשבועיים האחרונים שני אירועים בולטים: סונול קנתה חצי מ־EVI, המתקינה עמדות הטענה, ומיקרוסופט היתה לחברת ההייטק הראשונה שמספקת לעובדיה כלי רכב חשמליים. כביכול, גם סונול וגם מיקרוסופט הולכות על ירוק. אל סונול אין מה לבוא בטענות - חשמל עדיף על דלק. אבל במקרה של מיקרוסופט, אין כאן ממש חזון אקולוגי. אם חברת הענק באמת היתה רוצה להוביל מהלך ירוק במשק הישראלי, היא היתה משקיעה הרבה יותר בלעודד נסיעות שיתופיות ושימוש בתחבורה ציבורית, כל דבר שיפחית את התלות במכוניות פרטיות ולא יחלק עוד מכוניות כאלה. כשהיא לא עושה זאת, המנוע החשמלי הוא רק עוד סמל סטטוס לעובדים, לא מהפכה אמיתית.

רן אברמסון

עמדת טעינה של רכב חשמלי צילום: ABB

תקנות הפרטיות בחצי הדרך

שנה חלפה מאז נכנסו לתוקף תקנות הפרטיות המחמירות (GDPR) שהטיל האיחוד האירופי על חברות המטפלות במידע של תושבי היבשת. סיכום ביניים מגלה שהתקנות הצליחו להפחיד את התעשייה - מספר הדיווחים מצד חברות על תקלות ופרצות הוכפל - חרף העובדה שהשוט לא ממש מופעל. הסנקציה שמאפשרת לרגולטורים לקנוס חברות בעד 4% מהכנסותיהן השנתיות הגלובליות כמעט לא הופעלה, ולמעשה 90% מסכום הקנסות עד כה הם קנס אחד של 50 מיליון יורו שהטילה צרפת על גוגל (וגם ה־50 מיליון האלה, אגב, היו פחות מ־0.5% מהכנסות החברה). בשעה שפייסבוק מדווחת למשקיעים ששריינה 3 מיליארד דולר לטובת תשלום קנס עתידי בארצות הברית ורואה את מנייתה מזנקת, ברור לכל שאיומים תיאורטיים וקנסות נמוכים לא מייצרים הרתעה שתכפה על החברות הקפדה טובה יותר. אירופה הראתה לחברות האמריקאיות שהיא יודעת לנבוח; השלב הבא יצטרך להיות להתחיל לנשוך.

ליאור באקאלו

דירות לתיירים: נקודת מפנה

רשת בתי המלון מריוט מתכננת להיכנס לשוק של השכרת הדירות לתיירים, כמו Airbnb. זה מהפך דרמטי בשוק המלונאות, שאפשר להשוותו לזה שהתרחש בעולם המוזיקה. במשך שנים תעשיית התקליטים התרעמה נגד שירותי המוזיקה השונים ונלחמה בהם, עד שלבסוף נזכרה לברר איך היא יכולה להתחיל להרוויח ו"גילתה" את ספוטיפיי. האיום נהפך להבטחה, ויותר מכך: לערוץ הקיום הכמעט יחיד של הענף הוותיק. זה בהחלט עשוי לקרות גם למלונות. מן הצד השני, ההכרזה של מריוט מזמינה מחשבה על איירבינבי, ועל כמה שהתרחקה משורשיה: מפלטפורמה להשכרת מיטות או חדרים בדירות מאוכלסות לענף ממוסחר שמייצרת עוד כסף לחברות מתמחות וחזקות ולא לאנשים פרטיים. ולחשוב איך פעם דיברו בתקווה על "כלכלת שיתוף" כעתיד של כולנו.

הגר רבט

מריוט צילום: שאטרסטוק

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט

 

להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

סיני: מזרח תיכון חדש

בחוף הים של המלון, הדי.ג'יי מפגיז בשיר של עומר אדם וקבוצה של ערבים ישראלים רוקדת עם צעירים וצעירות מנתניה. כולם בבגדי ים, מבושמים מאלכוהול. אליהם מצטרפות בנות חמודות שהגיעו במעבורת מעקבה, וצעירות מצוות הבידור המצרי. זאת מסיבת צבע, והם זורקים זה על זה שקיות אבקה צבעונית. אילו צילמתי את הקטע הזה, איש לא יכול היה לומר מי יהודי ומי ערבי. ברוכים הבאים למדינת הכל־כלול בסיני, המקום היחיד שבו השנאה והקיטוב בין ישראלים לערבים נעלמים לטובת שוויון זכויות מלא בתור לאומלטים ולפנקייק. לא מדובר במפגש שלום מאולץ; פרט לעובדי המלון, כולם הגיעו לכאן עם מטרה אחת: לעשות חיים. חלק מהישראלים מנסים להימנע מחמץ, אבל לא נראה שהם נהרגים על קדושת החג, ובחפלה של רקדנית הבטן הם חוגגים עם הערבים. לרגע אחד אופטימי, ערב רב של אזרחי האזור מכייף מזרח תיכון חדש.

ארי ליבסקר