מנכ"ל ישראמקו לשעבר מוציא את הכביסה המלוכלכת של קובי מימון החוצה

“חברת אקויטל והחברות שבשליטתה (יואל, נפטא, איירפורט סיטי וישראמקו) נמצאות בשליטתו של חיים צוף, אך מי ששלט בכל פעילותן היומיומית הוא איש העסקים קובי מימון. ללא אישורו לא ניתן היה לבצע כל מהלך או לקבל כל החלטה מהותית בהן”.

את הדברים טוען לא אחר מאשר יוסי לוי, מנכ”ל חברת ישראמקו לשעבר ומי שהיה במשך 23 שנים האיש החזק בקבוצת האנרגיה והנדל”ן הבורסאית אקויטל. זאת במסגרת תצהיר שהגיש לפני מספר שבועות לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב והגיע לידי “כלכליסט”.

אקויטל, שמחזיקה באמצעות ישראמקו כ־29% ממאגר הגז הטבעי תמר, נסחרת בבורסה של תל אביב לפי שווי שוק של 4.05 מיליארד שקל.

לוי תובע 12 מיליון שקל מחברת נפטא מקבוצת אקויטל, שגם בה שימש כמנכ”ל במהלך שנות עבודתו. הוא עבד בקבוצת אקויטל מ־1988 ועד מרץ 2011 והחליט שנים לאחר עזיבתו ובמסגרת סכסוך משפטי שיש לו עם החברה לחשוף את הנעשה במסדרונות אקויטל. הוא טוען כי האיש ששלט ללא עוררין בנעשה באשכול החברות הוא קובי מימון, שמקפיד מאז עזב את תפקידו הרשמיים בחברה בשנת 2010 לטעון כי הוא משמש כיועץ בלבד.

לטענתו, עד עזיבתו דחה מימון שוב ושוב את בקשתו בנושא בתירוצים שונים. בסופו של דבר לא קיבל לוי אופציות עד עזיבתו. לדבריו, נגרם לו נזק של 17 מיליון שקל לפחות, אולם משיקולי גובה אגרת בית המשפט החליט להקטין את סכום התביעה.

לוי כותב בתביעה כי “טענות בדבר מעורבותו של מימון בעסקים המיוחסים לו, והיותו הגורם הדומיננטי בהם, הועלו גם על ידי מנהלים בכירים אחרים אשר עבדו מולו בעסקים האחרים, ואף התקבל על ידי בית הדין לעבודה. כך בתביעה אשר הגיש מנכ”ל התחנה המרכזית לשעבר חיים אביגל, נגד החברה ונגד מימון אישית נקבע כממצא עובדתי כי ‘מן העדויות האחרות הצטייר מימון כיו”ר מעורב בפרטי הפרטים של הניהול השוטף’”.

לוי גם הגיב בתצהיר לטענות שהעלתה נפטא בכתב ההגנה, לפיהן הוא לא העלה במהלך כל זמן עבודתו בחברה את נושא האופציות לדירקטוריון, או כיצד חתם על הדו”חות הכספיים של נפטא ללא הערה או הסתייגות. “בכל הכבוד זאת היתממות לשמה, שכן שליטתו של מימון בחברות היתה מוחלטת, ולא היה ניתן לעשות דבר ללא הסכמתו”.

“יתרה מכך”, טוען לוי. “ידעתי היטב מיהו קובי מימון, מה רב כוחו ועד כמה לא כדאי לי ‘להסתבך’ איתו, שהרי הוא יכול לפטר אותי במחי יד. חששתי מכך. קל וחומר מאחר ואני מתמחה בתחום האנרגיה, ובישראל מדובר על שוק מצומצם ביותר של חברות העוסקות בתחום”.

על פי התצהיר של לוי, מימון המשיך להיות האיש שמנהל את החברה גם לאחר שהתפטר מתפקיד היו"ר בחברות הקבוצה (2010), וצוף מונה לפי דיווחיה ליו"ר. "לאחר השלמת המשימה (גיוס הכסף לפיתוח מאגר תמר, ת.ג ול.ג), הודעתי למימון על סיום עבודתי בשיחה שקיימתי עימו. לעניין זה אדגיש כי באותה עת מימון כבר לא שימש בתפקיד יו"ר נפטא, אלא מר צוף. למרות זאת, גם לאחר עזיבתו של מימון את תפקיד היו"ר הוא המשיך לשבת במשרדו בחברה, ובפועל המשכתי להתנהל מולו ולקבל ממנו הוראות כפי שהיה עד אז. בשל כך גם את ההודעה על סיום עבודתי מסרתי לו".

“מימון התחמק בלך ושוב”

לוי (68) הוא אחת הדמויות הוותיקות והמוכרות במשק האנרגיה. את דרכו בתחום החל בשנת 1984 כמנהל אגף כלכלה ותקציבים במשרד האנרגיה. בשנת 1988 התמנה למנכ”ל נפטא, אז עדיין חברה ממשלתית. בשנת 1989 הופרטה והונפקה נפטא בבורסה של ת”א. בהמשך השתלטו עליה אנשי העסקים יוסף (ג’ו) אלמליח - “מלך” חיפושי הנפט של שנות ה־90’ ואיל הנפט היהודי־אמריקאי ארמנד האמר, באמצעות חברת י.ו.א.ל (ראו תרשים).

יוסי לוי. “חשתי מרומה, מושפל, מנוצל" צילום: גיא אסיאג

משפחת ליבנת, צוף ומימון הצטרפו לגרעין השליטה באקויטל (אז פספורט) בשנת 1995, כאשר השליטה בה נרכשה מאלמליח על ידי חברת קווי אשראי של יובל רן. לאחר קריסת החברה השליטה נותרה בידי השותפים, ורן עזב לארה”ב.

“לא יכול להיות ספק כי הייתי מנכ”ל מצוין”, כותב בתצהיר לוי, שכיהן כאמור כמנכ”ל בחברות במשך 23 שנים. “בכלל זה, במיוחד, פעילותי המאומצת והמוצלחת הביאה בין השאר, לגילוי מאגר תמר אשר תרם להגדלת רווחי החברה עד מאוד, ולנסיקת שוויה פי 14 במועד סיום עבודתי בהשוואה לשווייה בעת רכישתה על ידי אקויטל. הפעילות בחיפושי הנפט והגז בים התיכון והשתתפות ישראמקו בפעילות הביאה להעלאת שוויה של נפטא מ־100 מיליון שקל ב־1996 (העברת השליטה לי.ו.א.ל) לכ־1.4 מיליארד שקל בעת פרישתי בשנת 2011”.

על פי הסכם העסקה משודרג שנחתם עם לוי בספטמבר 1996, וצורף לתצהיר, מלבד שכר, והטבות שונות כגון קרן השתלמות, נקבע בהסכם כי “דירקטוריון נפטא יקים ועדה אשר בשיתוף עם המנכ”ל תגבש תוכנית הענקת אופציות למנכ”ל בתנאים אשר יסוכמו בין המנכ”ל לחברי הוועדה”. אלא שאופציות לא הוקצו ללוי עד עזיבתו. “לצערי”, כותב לוי, “כל בקשותיי נענו על ידי מימון בלך ושוב, בהתחמקויות ובתירוצים שונים — ‘זה לא הזמן’, ‘קודם תוכיח את עצמך ואחר כך נראה’, ‘עוד אין רווחים לחברה’ ותירוצים מתירוצים שונים. אך הוא מעולם לא הכחיש או דחה את עצם זכאותי החוזית לקבל אופציות, כפי שהתחייבה החברה כלפיי בהסכם”.

”מימון היה יו”ר פעיל”

מהתצהיר עולה כי במהלך שנת 2009, בעת שלוי שימש גם כמנכ”ל י.ו.א.ל, התברר לו כי הוענקו למזכירת החברה, עו”ד נועה לנדנר, אופציות לרכישת מניות החברה בשווי של כ־30 מיליון שקל. זאת על אף שלדבריו בהסכם העסקה שלה אין שום התחייבות כזאת.

לדברי לוי הוא פנה למימון לאחר מכן בדרישה לממש את ההתחייבות אך נידחה על ידו. מהתצהיר של לוי עולה כי הוא החליט להגיש את התביעה אחרי שגילה שמחליפו, ערן סער, קיבל לאחר עזיבתו, נובמבר 2012, אופציות בשווי של כ־17 מיליון שקל. “המידע אודות האופציות שהוענקו לסער הפתיע אותי, ופגע בי מאוד. חשתי מרומה, מושפל ומנוצל”, טוען לוי.

מעו”ד ירון אלכאוי ממשרד גורניצקי ושות’ המייצג את חברת נפטא נמסר בתגובה: “כפי שמר לוי ציין בתצהירו, הגם שמר מימון אינו בעל השליטה בקבוצת אקויטל, במשך כמעט כל תקופת כהונתו של מר לוי כמנכ”ל נפטא (משנת 1996 ועד יוני 2010), שימש מר מימון כיו”ר דירקטוריון פעיל של החברה, ומתוקף תפקידו זה היה כמובן מעורב מאוד בפיקוח על מר לוי ובקביעת התגמול שלו. לעניין טענותיו הכספיות של מר לוי, הרי שכפי שציינתם בפנייתכם, החברה הגישה כתב הגנה השולל את הטענות, והדברים יתבררו בבית המשפט”.