מוסף כלכליסט
חקר ביצועים: השבוע של הצמיחה, גואטה וסנדרס
וגם: חוזה הגז נפתח, הבורסה השיקה קמפיין חדש, הרשימות לכנסת נסגרות והאקזיטים שוב כאן
הצמיחה במשק: חדשות קשות
הלמ"ס דיווחה השבוע שבמחצית השנייה של 2018 הצמיחה במשק היתה 2.2% — השיעור הנמוך זה שבע שנים. צמיחת התמ"ג לנפש היתה 0.2% בלבד, שזה בפועל קיפאון. צמיחת התמ"ג העסקי, המנוע האמיתי של המשק — 1.6%, שוב הנמוכה זה שבע שנים. הצריכה הפרטית גדלה רק ב־0.1% (לעומת יותר מ־2% ויותר מ־3% בתקופות הקודמות), ההשקעות ירדו, כולל ההשקעות בבנייה למגורים. היצוא נחלש, כמעט התאפס (עלייה של 0.5%). מעט הצמיחה שכן נרשמה הגיעה מהעלייה החדה בהוצאה הציבורית, אותה עלייה שהעמיקה את הגירעון. אלה נתונים קשים ומטרידים, והם לא זכו להגיע לכותרות הראשיות, או לשנות את סדר היום הפוליטי הבוער, אף שמדובר בחומר נפץ לקמפיינים. שווה לזכור את הנתונים האלה ערב הבחירות, כשיספרו לנו שמצבנו הכלכלי נפלא, שראש הממשלה גאון בתחום, ששר האוצר מחולל פלאים. מאחורי כל המילים מסתתרים מספרים קטנים, קטנים מדי.
אדריאן פילוט
להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
ההתייקרות הוקפאה
חוזה הגז: מתברר שאפשר
המנטרה הקדושה של הממשלה בכל השנים האחרונות היתה "אי אפשר לפתוח את חוזה הגז". אלפים מוחים ברחובות? לא יכולים לפתוח את החוזה. מבקר המדינה כותש את אופן הגיבוש שלו? לא יכולים לפתוח את החוזה. התמחור גורם לציבור לשלם יותר מדי? לא יכולים לפתוח את החוזה! השבוע התברר שאפשר לפתוח את החוזה. הנה, פתחו: שותפויות הגז וחברת החשמל הסכימו להקפיא את המחיר ולהימנע כרגע מההתייקרויות המתוכננות. כלומר, לא סתם פתחו — יצחק תשובה וקובי מימון הסכימו לוותר על כ־310 מיליון שקל. תראו מה זה, מתברר שאין לא יכול, יש לא רוצה. עכשיו צריך רק להרחיב את הסדק, ולהתחיל לתקן.
ליאור גוטמן
הבורסה בקמפיין חדש
חינוך פיננסי: האוצר נדרש לפעול
הבורסה השיקה השבוע קמפיין חדש שנועד לעודד את הציבור להשקיע במניות. זו טיפה קטנה בתוך הבור הגדול של חינוך פיננסי. לא הבורסה היא שאמורה לתת לציבור את הכלים להבין איך לנהל את הכסף שלו; הממשלה צריכה לעשות זאת, בדגש על משרד האוצר. אחרי שנים של הזנחת הנושא, השר הנוכחי משה כחלון
התחיל לפעול בכיוון ולעודד חיסכון - באמצעות חיסכון לכל ילד וקרן הפנסיה המוזלת - אבל לא פעל ולא הקצה תקציבים כדי לבסס חינוך פיננסי מסודר. שר האוצר הבא חייב לעשות את זה, ולו לפחות כאמצעי מניעה בסיסי בדרך למשבר הפנסיה שמחכה לכולנו בעוד כמה עשורים.
רחלי בינדמן
מעצרים בחברות ציבוריות
גואטה: איך עובדת הרתעה
יו"ר רשות ניירות ערך הקודם שמואל האוזר והממונה על שוק ההון דורית סלינגר היו רגולטורים פעלתנים, שעבדו בפרופיל גבוה וכיכבו בכלי התקשורת. ואז הגיעה ענת גואטה, מחליפתו של האוזר. היא טיפוס שונה. כשיש כוח אמיתי אין צורך לנופף בו, הסבירה בעבר, הוא פשוט שם, קיים, אפקטיבי. לא כולם קיבלו את הגישה הזאת; בשוק נשמעו קולות שדרשו ממנה יותר צעדים, יותר הרתעה. אבל מתברר שכשהיא רוצה, ובעיתוי הנכון, גואטה יודעת לשלוף ציפורניים, או חרבות: השבוע התבשרנו על שורה של מעצרים וחקירות של בכירים בארבע חברות ציבוריות, ובראשם זוהר לוי, יו"ר חברת הנדל"ן סאמיט שנסחרת בשווי של
2 מיליארד שקל. הרתעה כזאת רועמת הרבה יותר ממאה כותרות.
סופי שולמן
הרשימות לכנסת נסגרות
מנדלבליט: שיא הלחץ
היום (חמישי) מסתיימת הגשת הרשימות המתמודדות לכנסת, אבל עדיין צריך להמתין לרשימה אחת אחרונה, של סעיפי האישום שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט עשוי להגיש נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. למנדלבליט אין דד ליין, אבל ההערכה היא שאם לא יגיש כתב אישום בכפוף לשימוע בעשרת הימים הראשונים של מרץ, הוא ידחה זאת עד לאחר הבחירות. המשמעות של הגשה או דחייה היא ככל הנראה כמה מנדטים לליכוד, ואלה מנדטים שעשויים להיות קריטיים. לכן הלחצים על מנדלבליט אדירים, משני הכיוונים. מעולם לא הועמד יועץ משפטי בדילמה כזו, אבל טוב שהלחצים הם דו־כיווניים — כך הם מבטלים זה את זה, ומותירים את מנדלבליט להחליט על פי שיקול דעתו וצו מצפונו. הוא יחטוף בכל מקרה, אז לפחות שיחטוף על החלטה שהוא שלם איתה.
משה גורלי
האקזיטים שוב כאן
מכירת דמיסטו: סייבר זה בטוח
2018 לא היתה שנה נהדרת בכל הנוגע למכירה של חברות טכנולוגיה ישראליות, לפחות לא כאלה שמאחוריהן עומדות קרנות הון סיכון; היו בה בלוקצ'יין וקנאביס, וטכנולוגיות מזון והמון רכב אוטונומי, אבל לא הרבה אקזיטים. אלה שכן ראינו באו בעיקר מתחום הסייבר, שהתעורר אחרי שהשנה הקודמת היתה שקטה יחסית. 12 עסקאות סייבר נרשמו בשנה שעברה, ובהן מכירת אימפרבה תמורת 2.1 מיליארד דולר. בשבועיים האחרונים התברר שהשנה הנוכחית ממשיכה באותה רוח, עם המכירה של Luminate Security לסימנטק (200 מיליון דולר) ומכירת Demisto לפאלו אלטו נטוורקס (560 מיליון דולר). נראה שסייבר הוא עדיין הסוס המוביל של האקזיטים הישראליים.
אור הירשאוגה
הסינים משיבים מלחמה
וואווי: תצא מחוזקת
"אמריקה לא תרסק אותנו", אמר השבוע רן ג'נגפיי, מייסד וואווי, בראיון נדיר ל־BBC. רן יצא למלחמה בעקבות מעצר בתו בקנדה והלחץ שמפעיל דונלד טראמפ על ממשלות ברחבי העולם כדי שלא יקנו את הציוד של ענקית הטלקום הסינית. ההצהרות שלו דרמטיות, אבל סביר להניח שהן גם נכונות. טראמפ מכניס את ארצות הברית לבידוד, וכך מאפשר לחברות הסיניות להיכנס לעוד ועוד שווקים חדשים שצמאים לטכנולוגיה ותשתיות תקשורת, בעיקר בדרום־מזרח אסיה ובאפריקה. טראמפ כנראה לא רק שלא ירסק את רן, ייתכן בהחלט שממש עכשיו הוא מעניק לו את המקפצה שתדחוק את ארצות הברית מהצמרת.
ליאור באקאלו
שוב מתמודד על הנשיאות
סנדרס: ינסה לקצור את הפירות
שלוש שנים אחרי שלא הצליח להתקרב לבית הלבן, הסנאטור ברני סנדרס שוב מנסה להתמודד לנשיאות ארצות הברית, כדי להביס את "הנשיא המסוכן ביותר בתולדות העת החדשה בארצות הברית", כהגדרתו השבוע. כשנשאל במה הקמפיין של 2020 יהיה שונה מזה של 2016, השיב: "אנחנו הולכים לנצח". אחרי שבסיבוב הקודם סנדרס נחשב מועמד שמאלי מאוד, עכשיו ההצהרה הזאת שלו לא נשמעת הזויה. הרעיונות שייחדו אותו אז, למשל הכבדת המס על עשירים, נמצאים כיום במרכז השיח האמריקאי, ומאפיינים עוד מתמודדים במירוץ לנשיאות. "כשקידמנו אג'נדה פרוגרסיבית ב־2016 אמרו לנו שהרעיונות שלנו רדיקליים. כיום מיליוני אמריקאים משיבים מלחמה", אמר. מתברר שגם בגיל 77, אחרי כמעט 50 שנה בפוליטיקה, אתה יכול להקדים את זמנך.
תמר טוניק