שוק התקשורת התקדם, בזק תקועה מאחור

קבוצות התקשורת המובילות כיום – HOT, סלקום ופרטנר – צועדות בשני נתיבים מובהקים. האחד, הגדלת מגוון השירותים שלהן על מנת להציע למשתמש חבילת תקשורת מקיפה שמכסה את כל הצרכים שלו. ומנגד, קונסולידציה וצמצום של משרות ככל האפשר, על מנת לחסוך בהוצאות בעידן שבו ההכנסות משירותי סלולר הן כבר לא מה שהיה פעם.

מנכ"ל בזק, דוד מזרחי צילום: אוראל כהן

ההפרדה המבנית מונעת מבזק לעשות זאת. היא חייבת להחזיק חברות נפרדות עם מערכי כוח אדם נפרדים, שמייקרים את העלות התפעולית שלה.

בשנים האחרונות סלקום ופרטנר הגדילו את היצע השירותים שלהן ונכנסו לתחומי פעילות חדשים או הרחיבו קיימים ‑ כמו שירותי טלוויזיה או פעילות כספקיות אינטרנט. הן הפכו למה שבזק רוצה להיות: חברות תקשורת שמספקות בחשבונית אחת את כל צורכי התקשורת של המנוי.

בזק, לעומתן, תקועה מאחור. היא יכולה לספק טלפוניה נייחת ותשתית אינטרנט, yes ‑ טלוויזיה, פלאפון ‑ סלולר, בזק בינלאומי ‑ אינטרנט ושיחות בינלאומיות. כולן בבעלות אחת, אך מבחינת הצרכן מתנהלות כחברות נפרדות. בזק עדיין מונופול במובנים רבים, אבל כזה שמאבד את מעמדו, משום שהוטלו עליו משקולות כבדות מדי.

יש היגיון בהטלת חובות על החברה, למשל פריסה אוניברסאלית של תשתיות, או חובות נקודתיות על חברה־בת כמו yes שיקשו עליה לנצל לרעה את כוחה כדי להקשות על חדירת שירותי הטלוויזיה של סלקום ופרטנר. אבל חיסול היכולת שלה להתחרות ביעילות בתנאי השוק העדכניים מזיק לה שלא לצורך, ועלול לפגוע גם בשוק עצמו.