"התשתית העובדתית של משרד התקשורת לא קשורה למציאות"

אחרי שמשרד התקשורת האשים את בזק בפריסת רשת סיבים אופטיים, שאותה היא לא מפעילה כדי להרתיע כניסה של שחקניות מתחרות לתחום, מגיעה תגובה חריפה של בזק, שמפרטת גם חזון חלופי לרגולציה של תחום הסיבים האופטיים. במסמך עמדה מפורט שחיבר גורם מקצועי שקשור לבזק נטען כי משרד התקשורת מתכנן את הרגולציה בתחום הסיבים האופטיים על סמך הנחות יסוד מוטעות לגבי פעילותה של בזק בתחום, התשתית שפרסה החברה והתחרות שאתה היא מתמודדת.

דודו מזרחי מנכ"ל בזק צילום: אוראל כהן

בדצמבר פורסם קול קורא שביקש לקבל תגובות על העקרונות הרגולטוריים המפורטים בקול הקורא, שנכתב על ידי ד"ר עופר רז־דרור, סמנכ"ל בכיר במשרד התקשורת. מחבר מסמך העמדה הנגדי הוא רועי רוזנברג, סגן נשיא בכיר בחברת הייעוץ הבינלאומית Compass Lexecon.

אף שלפני כשנה נשכר רוזנברג על ידי בזק לבחון את הכדאיות הכלכלית־אסטרטגית של שדרוג רשת הסיבים, הוא טוען כי חיבר את המסמך על דעת עצמו בלבד, ושלא נשכר על ידי בזק לצורך כתיבתו. עם זאת, הוא עדכן את החברה על כתיבת המסמך ואפשר לה להעיר על תוכנו.

החזון הרגולטורי לסיבים

לגבי הרגולציה, ממליץ רוזנברג לקבוע יעדים לאומיים להיקפי הפריסה, שיהוו בסיס לקביעת התמריצים שיתנו לחברות. למשל, לטווח הקצר (עד סוף 2021) הוא מציע יעד נגישות לאינטרנט במהירות של 100 קילו־בייט לשנייה לשיעור משמעותי מהאוכלוסייה.

המלצה נוספת היא שמירה על ניטרליות טכנולוגית מצד משרד התקשורת. רוזנברג מציע כי "המשרד לא יכפה על אף מפעיל את זהות הטכנולוגיה בה יבחר. קיימות מגוון טכנולוגיות שחלקן משלימות וחלקן תחליפיות זו לזו, ואת האופטימיזציה ביניהן רק המפעילים יוכלו לקבוע על סמך מומחיותם".

ההמלצה השלישית בעלת חשיבות מיוחדת לבזק, וקוראת לאי־החלת חובת פריסה אוניברסלית. הכוונה היא למתן פטור על החובה לפרוס תשתית שתגיע לכל משק בית בישראל, משום ש"עלות הפריסה לחלק מהשכונות והמבנים יכולה להיות יקרה פי כמה מעלות הפריסה הממוצעת ולכן חובה אוניברסלית עלולה לגרום לייקור כה חד של הפרויקט, עד כדי היעדר כדאיות כלכלית.

לגבי קביעת תעריף סיטונאי (המחיר שישלמו שחקניות אחרות שיבקשו לשווק גישה לתשתית בזק ללקוחותיהן) מציע רוזנברג ליישם עקרון של מתן אפשרות לתמחור דיפרנציאלי: "כדי למנוע יתרון מלאכותי במבנה העלויות של מתחרי בזק, יש לאפשר לבזק לקבוע מדרגות תעריף לפי אשכולות שונים של משקי בית, המאופיינים בעלות פריסה ממוצעת (פר משק בית) שונה בין האשכולות ודומה בתוך כל אשכול".

הנחות יסוד מוטעות

לאורך המסמך מתעמת רוזנברג עם שלוש הנחות יסוד שמופיעות בקול הקורא שפרסם משרד התקשורת. הראשונה, שבזק השלימה פריסת רשת סיבים אופטיים אך בחרה שלא להפעילה. לדברי רוזנברג, טענה זו שגויה עובדתית וכלכלית.

רוזנברג מסביר כי ראשית, מבחינה מושגית, "ההשקעה שאליה מתייחס המסמך היא השקעה בהשחלת סיבים אופטיים במקטע שבין ארונות הרחוב לבניינים. מדובר בתשתית פאסיבית של סיבים 'אפלים', ללא כל ציוד אקטיבי תואם, לא בצד ארון הרחוב ולא בצד המבנה".

מעבר לכך, מבחינת היקף ההשקעה מסביר רוזנברג כי "הסיבים שנפרסו מהווים מקטע אחד מהתשתית הנדרשת על מנת שהרשת תהיה מבצעית וחלק קטן בלבד מההשקעה הנדרשת כדי להגיע לפריסה המכסה 1.5 מיליון משקי בית. השלמת פריסת הרשת לאותם 1.5 מיליוני משקי בית, היא בסדר גודל של קרוב לפי ארבעה מכך", כותב רוזנברג. "המסקנה שבזק כבר הקימה רשת אולטרה־מהירה וזו עומדת ללא שימוש 'כאבן שאין לה הופכין', הינה טענה שאינה משקפת מציאות עובדתית".

ההנחה השנייה שמנסה המסמך להפריך היא שבזק פרסה את רשת הסיבים האפלים רק כדי להרתיע מתחרות. רוזנברג טוען שבזק פרסה את הסיבים כחלק מהליך מזעור סיכונים, שנועד "לתזמן באופן מיטבי ביחס לביקוש את השקעת העתק הכרוכה בהשלמת פריסת הרשת".

לסיום, מתמודד המסמך עם ההנחה שאי־שדרוג לרשת אולטרה־מהירה נובע מחוסר בתחרות. רוזנברג דוחה טענה זו "בזק ניצבת בפני איומים תחרותיים משמעותיים. למשל, תשתית הכבלים של הוט, שניתן לשדרגה לרשת אולטרה מהירה בעלויות נמוכות יחסית ובזמן קצר".

ממשרד התקשורת נמסר בתגובה: "משרד התקשורת הפיץ קול קורא על מנת לקבל התייחסויות ורעיונות מהציבור על פריסת הסיבים האופטיים במדינת ישראל. כיום פריסת הסיבים עומדת על 12% כאשר הפריסה לבתי האב נעשתה על ידי חברות התקשורת השונות אך לא באמצעות חברת בזק. משרד התקשורת ער לנתונים העולים בכתבה, ונמצא בשיח רציף עם חברות התקשורת במטרה להגיע להאיץ את קצב פריסת הסיבים".