צריך לעשות חשבון לחרדים

החלטת עיריית תל אביב להתחיל להקים את גשר יהודית בסוף השבוע האחרון הזכירה לנו שהחיים לא מורכבים רק מגידופים בין פוליטיקאים, תיקים פליליים שלהם ומסעות הסתה נגד שומרי הסף. אי שם בשולי סדר היום הציבורי מתחבאים נושאי הדת והמדינה שחשובים לעתיד המדינה וכלכלתה לא פחות, ואולי אף יותר מהשאלה מי יתפלג השבוע ממי.

היה פוליטיקאי אחד שהציג את הקמפיין שלו בשבוע שעבר ודווקא הבהיר שהוא מייחס חשיבות לנושאי דת ומדינה לא פחות מלביטחון. זה היה שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן ששתיים מהסיסמאות של הקמפיין שמקדם אותו הן "לא דופק חשבון לחמאס" ו"לא דופק חשבון לחרדים".

העניין הוא שליברמן, כידוע, לא דופק חשבון לחרדים כשהוא במערכת בחירות או באופוזיציה. הוא בהחלט מביא אותם בחשבון כשהוא בממשלה, וכך אפשר את העברת חוק המרכולים וגם יזם הצעת חוק שקוברת את השוויון בנטל.

העבודות להקמת גשר יהודית צילום: תומי הרפז

מעבר לכך, הסיסמה של ליברמן הפוכה לחלוטין ממה שבאמת נחוץ. צריך לעשות חשבון לחרדים, או ליתר דיוק למפלגות החרדיות. למשל, לברר איך קרה שהממשלה הנוראה הזו הצליחה לעצור את התהליך המבורך של הוצאת הגברים החרדים לעבודה. דווקא בגלל שאנחנו צריכים לחיות ביחד צריך לעשות חשבון ולהבהיר להם שהם לא יכולים להמשיך לקדוח חורים בקרקעית הכלכלה של כולנו.

צריך לעשות חשבון על המאבקים ההזויים שאנחנו עוברים בכל פעם שצריך לעבוד בשבת על פרויקט תשתית במרכז הארץ. אז ראשי המפלגות החרדיות מבהירים שלא אכפת להם מהנזק הכלכלי ומהפקקים. צריך לעשות חשבון על חשיפת "כלכליסט" שלפיה לא רק שהבנים החרדים אינם לומדים את תוכנית לימודי הליבה, אלה שכן לומדים מקבלים ציונים נמוכים בהרבה מהתלמידים הלא חרדים. כך מבטיחה המערכת שהילדים החרדים לא רק יגדלו בעוני ‑ הם גם ייתקעו בתוכו.

ולכן הציבור ניצב בפני אתגר בבחירות האלו: לא רק לגרום למפלגות להבהיר מה בדיוק הן מבטיחות בנושאי דת ומדינה, כולל נושאים חשובים במיוחד כמו תוכנית הליבה והוצאת החרדים לעבודה. צריך לדרוש מהן להבהיר מה הקווים האדומים שאם ייחצו, הן לא ייכנסו לקואליציה. אם יש תחום שבו אנחנו רגילים שמוכרים אותנו, ונורא בזול, בכל משא ומתן קואליציוני, זה ענייני הדת והמדינה. בקדנציה הזו עברנו מכירת חיסול. ולכן אם יש משהו חשוב במערכת הבחירות הנוכחית, זה שנעשה חשבון לחרדים.