מדינת הלכה בתוך מדינה: השוויון נעצר במפלגות החרדיות

בג"ץ אישר ביום חמישי הסכם פשרה בעתירה של עשרה ארגוני נשים והורה למחוק מתקנון אגודת ישראל את הסעיף המונע בחירת נשים. קבוצת הנשים החרדיות "נבחרות" תמכה בעתירה, ובכך הזימה את הטיעון חסר היסוד אבל השימושי כל כך, שאין נשים חרדיות שרוצות להתמודד.

למרבה הצער, פסק הדין לא יוסיף אפילו אישה אחת לכנסת. בסופו של דבר לא התקנון מונע בחירת נשים במפלגות החרדיות וגם לא ההלכה, אלא הרצון של אליטת הרבנים והעסקנים החרדית לשמר את כוחה בכל מחיר. הם לא יחלקו את השליטה עם הנשים.

בציבור החרדי מדברים בשבועות האחרונים הרבה על ריצה משותפת של כל הכוחות הפוליטיים ברשימה אחת, אפילו אריה דרעי עם יריבו אלי ישי. דבר אחד אפילו לא מוזכר, האפשרות שהרשימה המגוונת תכלול נשים.

למרות האפליה הבלתי נסבלת, כל חלקי המערכת הפוליטית עוסקים בקביעות בחיזור אחרי המפלגות החרדיות. נפתלי בנט פועל כ"אח פוליטי" של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן מאגודת ישראל, שלא היה נותן לשותפתו של בנט איילת שקד להיות אפילו חברת מועצת עיר במפלגתו. גם השמאל נזהר שלא להרגיז את המפלגות החרדיות, שבהן מנהיגותיו היו יכולות להיות במקרה הטוב מזכירות.

ליצמן ובנט צילום: אבי רוקח, ירון ברנר

זה לא שנשים חרדיות לא יכולות להיכנס לכנסת. הן יכולות, אבל לא במפלגות חרדיות. מייסדת המכללה החרדית עדינה בר־שלום הייתה יכולה כנראה לרוץ בלא מעט רשימות. נראה שהיא אינה מוכנה לשלם את המחיר ומעדיפה להישאר על הגדר. בכך היא דוחה את קביעת התקדים החשוב. פעילת השמאל החרדית מיכל צ'רנוביצקי מתמודדת בפריימריז של העבודה, כלומר במקום הכי צפוף. אם הפמיניסטיות החרדיות רוצות להיבחר לכנסת מומלץ להן להתפקד דווקא לליכוד.

במדינה דמוקרטית מתוקנת, רשימה שנשים אינן יכולות להיבחר בה הייתה נפסלת. לדמוקרטיה הישראלית, המורכבת מאוסף שבטים, יש פגמים לא מעטים. אחד מהם הוא שהשבט החרדי מקיים בפועל תיאוקרטיה (דיקטטורה של ההלכה) בתוך המדינה, והשוויון נרמס. ביחסי הכוחות הפוליטיים הקיימים קשה מאוד להיאבק בזה. אבל כדאי לזכור שהמגזר החרדי גדל והולך והשפעתו גוברת והולכת. חשכת ההדרה כבר מתפשטת. אם לא נדאג עכשיו לשוויון הנשים בבני ברק, בעוד לא הרבה שנים ניאבק על השוויון בתל אביב.