פנצ'ר בכרית הביטחון התקציבית: כשהנטו הופך למינוס

עוד מבלי לצלול למספרים, די לראות את הלחץ העצום שאחז בבכירי משרד האוצר בשביל להבין עד כמה גדולה הבעיה שיצר שר האוצר משה כחלון בשנים האחרונות בתקציב המדינה. בינתיים יש לה תג מחיר של 9.8 מיליארד שקל. השורה התחתונה היא שהגירעון לשנת 2019 יגיע ל־3.5% - הרבה יותר מהיעד, שעומד על 2.9% - וזה עוד אחרי שהממשלה תחליט ביום ראשון להשתמש ברזרבה של 1.5 מיליארד שקל כדי לצמצם אותו במעט.

שר האוצר משה כחלון צילום: חיים צח, לע"מ

אותה רזרבה היתה אמורה לשמש את הממשלה למקרה חירום (כמו מבצע צבאי) או לצרכים חדשים שמתעוררים, סביר להניח, כבר בזמן כהונתה של ממשלה חדשה. כחלון מבקש לסנדל אותם כבר עכשיו. אגב, אותה רזרבה נעשתה בדיוק מאחר שהתקציב אושר בחודש מרץ 2018, על סמך תחזיות מאוד מוקדמות. העדכונים שהקפיצו עכשיו את הגירעון הם המחיר שהציבור ישלם על הרצון של כחלון ושל ראש הממשלה בנימין נתניהו לשמור על חברי הקואליציה (והכסאות שלהם) יציבים להמשך הקדנציה, זאת שנקטעה עכשיו.

הבור של כמעט 10 מיליארד שקל מוסבר הן מצד ההכנסות, שיהיו נמוכות ב־6.5 מיליארד שקל מהתחזית הקודמת ויסתכמו בכ־350.2 מיליארד שקל, והן מצד ההוצאות, שיהיו גבוהות ב־3.3 מיליארד שקל ויסתכמו ב־400.7 מיליארד שקל. מדי שנה עד כה, עם אישור התקציב הצליח כחלון, בדרך כלל בעזרת המנכ"ל שלו שי באב"ד, בדרכים די אגרסיביות, לשנורר כסף מגופים שונים, כמו מפעל הפיס וקק"ל שהעבירו סכומים ניכרים לאוצר. הפעם, בגלל הבחירות, זה לא יכול לקרות, לאיומ כחלון כבר אין תוקף.

ההסבר העיקרי לגירעון הגבוה שצפוי כעת הוא ההאטה בצמיחה, אבל חשוב לשים דברים בפרופורציות. הצמיחה החזויה לפי האוצר עומדת על 3.1% (במקום 3.4% בתחזית הקודמת) ולפי בנק ישראל על 3.4% (במקום 3.6%). כלומר, הצמיחה די גבוהה. בשנים בהן הצמיחה גבוהה, צריך לראות גירעון נמוך, שיפחית את החוב ואת תשלומי הריבית ויהווה כרית ביטחון לתקופת משבר בה הגירעון יעלה. אבל כשהגירעון כה גבוה בשנים שבהן הצמיחה גבוהה, כבר אין איפה לספוג, ומשבר רציני שיביא להאטת הפעילות הכלכלית וירידה בהכנסות ממסים יחייב קיצוץ בהוצאות או העלאת מסים, בדיוק כשלא צריך להקשות על המשק.

לאורך השנים האחרונות כחלון חזר שוב ושוב על כך שהדבר הנכון הוא להגדיל את הוצאות הממשלה (חלק משמעותי מזה היה העלאות שכר במגזר הציבורי), ובמקביל התעקש להוריד מסים בתוכניות נטו שונות, שרובן נולדו משיקולים פוליטיים - למרות אזהרות אנשי המקצוע וההפצרות של נגידת בנק ישראל לשעבר קרנית פלוג שיגבה את ההוצאות במקור תקציבי. כל פעם הדברים הסתדרו איכשהו, דרך תרבות השנור של האוצר או סתם מזל שהביא למכירת מובילאיי בזמן נוח.

רק ביום ראשון כחלון הודיע בחגיגיות באוזני כל התקשורת, כי שיעור הגירעון בשנה שעברה היה בסופו של דבר 2.9%, למרות שרק חודש לפני כן עמד על 3.5%. כחלון מתעקש כי לא נעשו כל משחקים, דחיות תשלומים, או הקדמת גבייה כדי לסגור את המספר. קצת קשה לגבות את האמירות האלו, כאשר יומיים אחרי זה נחשף הגירעון הגבוה לשנים הבאות (הבעיה לא נעצרת ב־2019 כמובן; לפי תחזית האוצר, הגירעון ב־2020 יעמוד על 3.7% וב־2021 על 3.6%) — אותו גירעון שבנק ישראל הזהיר ממנו (גירעון מבני) כמה פעמים, אבל כחלון בחר לחזור ולומר כי הוא מצליח דווקא מאחר שהוא אינו מקשיב לבנק ישראל.

במשך תקופה ארוכה כחלון ואנשיו פעלו לדחות את הפרסום — המספרים היו ידועים כבר שבועות. אמנם היו מחלוקות במשרד האוצר: רשות המסים היתה סבורה כי ההכנסות בשנה הבאה יהיו נמוכות יותר, אולם נאלצה ליישר קו עם אגף הכלכלן הראשי בתחזיות שלה. במשרד האוצר ניסו לצמצם שוב ושוב את חומרת האירוע, ולהזכיר שמדובר רק באומדנים, אלא שמדובר כמובן באומדנים רשמיים ומחייבים, למורת רוחו של כחלון. הממשלה החדשה תצטרך למעשה לממן את חגיגות הנטו־אים של כחלון, שהצליח לרכוב על גל מאוד מוצלח, מבלי לקחת בחשבון שבסוף יגיע לחוף.