נתניהו אינו חזות הכל: שקט הוא רפש

איך אתם עם הפקקים? ועם מחירי הדיור? חשבונות החשמל שמטפסים החודש מרגיזים אתכם? ליוויתם את הוריכם למיון וגיליתם שגם המסדרון מלא? אולי בכלל פינוי עמונה מרתיח את דמכם? או זה שחאן אל אחמר עוד עומד? ומזוודות הדולרים לעזה תמורת שקט זמני? ואולי דווקא משלוחי בעלי החיים מוציאים אתכם משלוותכם, או סגירת מאות סניפי בנקים? לנו למשל נראה הכרחי לדבר היום על תחזית ההכנסות הפסימית ל־2019. אם לא נדבר על כל אלה עכשיו, בתקופת בחירות, אז מתי? איך נשנה פה משהו, כל אחד לכיוונו?

צילום: עמית שעל

אבל אי אפשר כרגע. הקשב הציבורי נסתם, בכוונת מכוון. מתקפה חסרת תקדים, מחרישת אוזניים וסותמת אונות מצד ראש הממשלה ועושי דברו הפכה את סוגיית כתב האישום - על גרורותיו, תזמונו ושימועיו - לחזות הכל. כל הבעדים והנגדים של העולם הם סביב הישרדותו של נתניהו. זה ואין בלתו.

טוויטר או שבת תרבות, פייסבוק או טור בעיתון, כולם־כולם מוקדשים לסוגיית ההישרדות. היועץ המשפטי אינו שולל הגשת כתב אישום? סרטון הפרוטזה יחסל הרהור שכזה. בני גנץ מציב איום אלקטורלי? תיק ריסוק מיידי כבר נשלף ועלבונות אישיים מוטחים. שופט עליון בדימוס מותח ביקורת? התגובה תכנה אותו אחרון מפגיני השמאל של הסיטרא אחרא.

למתקפה הברוטאלית על כל מי שעלול לפגוע, ולו בעקיפין, בסיכוייו של נתניהו להיבחר, יש שתי השלכות חמורות. ראשית היא עושה דה־לגיטימציה לאבני יסוד במשטר דמוקרטי: תחילה המשטרה, אחר כך הפרקליטות, כעת היועץ המשפטי לממשלה ובקרוב מאוד — אם לא כבר עכשיו - השופטים עצמם. לא משנה איך יסתיים התהליך, בסופו יהיו המוסדות האלה חלשים בהרבה מכפי שהיו בראשיתו.

ההשלכה השנייה היא ריסוק הקשב הציבורי. 90 יום לפני הבחירות, ולא מתנהל דיון על שום נושא. העניין היחיד הוא נתניהו. לגופו. הרעש המחריש, המבהיל, משתיק הכל, מימין או משמאל. איש אינו מעלה סוגיה לדיון: כחלון לא מתגאה בהישגיו, בנט אינו מנפנף בשלו, החרדים לא משווקים את ההטבות שקצרו, מרצ אינה מדברת שלום, ליברמן אינו מחרחר מלחמה. כלכלה? ביטחון? בריאות? סוריה? איראן? ברלין? אין טעם עכשיו.

השתיקה הזאת היא פגיעה לא פחות חמורה ברעיון הדמוקרטי. בחירות הן זמן שבו חייב להתנהל ויכוח בנושאים שעל הפרק. תכליתו להוביל להצבעה שתשקף את רצון הבוחרים ולשיפור מצבם. הרי אפילו אוהדיו השרופים ביותר של נתניהו יסכימו שיש דבר או שניים שניתן לשפר. אבל דיון אין, ובלעדיו מה שרקוב ימשיך להרקיב, מה שמקולקל יתקלקל עוד יותר.