בית המשפט העליון דחה את עתירת המתמחים במשפטים לקבלת "פקטור"

אכזבה למתמחים במשפטים שיצאו נגד בחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין: בפסק דין שניתן לפני זמן קצר סירב הרכב של 3 שופטי בית המשפט העליון, יצחק עמית, ג'ורג קרא ונועם סולברג, להעניק סעד של "פקטור" בן 20 נקודות לכל מי שהשתתפו בבחינה האחרונה שהתקיימה בדצמבר.

השופטים קבעו שמדובר בסעד קיצוני וחריג. המתמחים ש-300 מהם עתרו במשותף באמצעות עו"ד אילן בומבך, ואספו עבור שכר טרחתו מאות אלפי שקלים ב"מגביות" שערכו ציפו שבית המשפט העליון יקבל את טענותיהם ביחס לפגמים העצומים שנפלו בבחינה ולכן יעניק להם את הסעד יוצא הדופן.

בטרם הוגש הערעור, פסל בית המשפט המחוזי שתי שאלות שהיו בבחינה ולגבי שאלה נוספת הוכרה תשובה אחת נוספת כנכונה. בית המשפט העליון טען שהערעור הלשכה נגד הפסילה הזו לכאורה הינו מוצדק, אך על מנת שלא לפגוע בכ-80 מתמחים שעברו את הבחינה רק בזכות פסילת השאלות, וההסתמכות שלהם על כך, הרי ששופטי העליון סירבו לדון לגופו של עניין בטענות ופסילת השאלות נותרה בעינה.

השופט יצחק עמית צילום: אוהד צויגנברג

מנגד בית המשפט העליון התערב ופסל שתי שאלות נוספות בבחינה, והביע ביקורת על האופי האזוטרי של חלק מהשאלות.

בהתייחס לסעד הפקטור ציין השופט עמית שכתב את פסק הדין כי: "לא בכדי לא עלה בידי המערערים להצביע ולו על פסק דין אחד בו ניתן סעד כה קיצוני ביחס למבחני ההסמכה של הלשכה".

לכן פסק, כי "אף מבלי להידרש לטענת חוסר הסמכות שהעלתה הלשכה, איננו רואים להידרש לסעד כה מרחיק לכת". השופטים ציטטו מתוך פסיקת בג"ץ באפריל 2016 במקרה אחר בו נשלל מתן פקטור בנימוק: "הן כיוון שאיננו מוצאים מקור של ממש בדין לאפשרות זו והן כיוון שמדובר בסעד רדיקלי גורף. גם לא השתכנענו כי הנתונים על כל הבעייתיות והמחלוקת לגביהם, מצדיקים 'מהפכה' כמו מתן סעד כזה".

טענת חוסר הסמכות שהעלתה הלשכה נגעה לכך שעתירה למתן פקטור יש להגיש לבג"ץ ולא לבית המשפט לעניינים מנהלים. ההסבר הנטען לכך מפי הלשכה הוא שפקטור הוא למעשה שינוי בדיעבד של ציון המעבר, כך שאם הציון הוא 65 ומבוקש פקטור של 20 נקודות, אזי למעשה מבוקש בעתירה שציון המעבר יהיה 45 נקודות. ומאחר שציון המעבר נקבע בתקנות, הרי שתקיפתן נעשית בבג"ץ ולא בעתירה מנהלית.

השופט אלי אברבנל שדחה את העתירה למתן פקטור בבית המשפט המחוזי כתב בהקשר זה כי "מרבית השינויים עוגנו בתקנות שאותן אין לתקוף בעתירה מנהלית". עם זאת, בית המשפט העליון, כאמור, כלל לא נדרש לטענה, לאור שפקטור הוא סעד מרחיק לכת ועל בסיס כך נדחתה הדרישה.

השופטים קבעו כי במקרה אחר העלה השופט ניל הנדל את האפשרות שינתן פקטור בנסיבות בהן הציון הממוצע בבחינה נמוך במיוחד, אולם הם קבעו כי "בעניינו הציון הממוצע אכן נמוך ועומד על 59.1, אך לא רחוק מהציון הממוצע 61.4 שהיה בעניין אסד, שם לא מצא בית המשפט להתערב".

בית המשפט דחה גם את הטענה ש"המבחן לדוגמה" שפרסמה לשכת עורכי הדין היה מטעה. "בחינה לדוגמה כשמה כן היא, אינה אמורה ואינה יכולה לשקף במדויק את בחינת האמת על כך רכיביה".

טקס הסמכת עורכי דין (ארכיון) צילום: גיא אסיאג

לאחר שמרבית "טענות הרוחב" שהועלו נגד הבחינה נדחו, עברו השופטים לבחון פרטנית את השאלות שבבחינה. המשימה הזו נעשתה תחת לחץ זמן מאחר שבעוד שבועיים בדיוק קבועה בחינת ההסמכה הבאה, ומתמחים רבים שנכשלו המתינו בקוצר רוח להכרעת העליון על מנת לדעת האם בכל זאת יעברו את הבחינה ולא יצטרכו לגשת לבחינה הבאה.

השופטים ציינו כי הוגשו ערעורים ביחס ל-15 שאלות. הם קיבלו את הערעור בקשר ל-2 שאלות מה שצפוי לגרום לכך שכמה עשרות מתמחים שחשבו שנכשלו בבחינה – יקבלו הודעה שהם עברו אותה, בזכות 2 הנקודות הנוספות הללו.

במקביל השופטים לא קיבלו את ערעור הלשכה לגבי 2 השאלות שבית המשפט המחוזי פסל ושאלה נוספת שחלופה נוספת הוכרה כנכונה.

ההסבר לדחיית ערעור הלשכה כלל בין היתר את האמירה הבאה: "לא אכחד כי לכאורה יש ממש בחלק מטענות הלשכה, אך עם זאת לא מצאנו להידרש כלל לגופם של דברים. זאת מן הטעם שאם יתקבל ערעור הלשכה לגבי שאלה זו או אחרת, הדבר עלול להביא לכך שעשרות נבחנים, שמא יותר, עשויים עקב כך למצוא עצמם מתחת לרף 65 הנקודות, על כל המשתמע מכך, בסד זמנים לפיו הבחינה הבאה עתידה להתקיים בעוד כשבועיים ימים".

הם הוסיפו כי "במישור העקרוני קשה להלום כי כל מי שעבר בציון נמוך ידרוש לחזור ולהתכונן גם לבחינה הבאה, אך ורק מתוך חשש שמא בית המשפט של ערעור יתערב ויהפוך את פסק דינו של בית משפט קמא. נבחנים רבים הסתמכו וכלכלו את מעשיהם על סמך פסק דינו של בית משפט קמע, בין אם הוא נכון ובין אם אינו נכון. בנסיבות אלו איננו סבורים כי יש מקום להתערב בפסק הדין מקום בו הדבר עלול לפגוע בציבור עלום שברובו אינו לפנינו".

בקשר למשמעות העולה מהדברים הללו, כשערעור הלשכה לכאורה כלל לא נבחן לגופו על מנת שלא לפגוע במתמחים שעברו את הבחינה בזכות החלטת בית המשפט המחוזי, כתבו השופטים: "לא נעלמה מאיתנו הבעייתיות במצב זה, אשר עלול לעודד הגשת עתירות שהרי מבחינת העותרים אין להם מה להפסיד מלבד הוצאות משפט" אך הם ציינו כי "יתכן כי בעתיד ובהתאם להתנהלות במועדי הבחינות הבאות עלינו לטובה, נשקול ונעיין שוב בעמדה זו".

לקראת סיום העיר בית המשפט כי הנבחן נדרש לענות על שאלות קשות, לעיתים איזוטריות, כמעט בכל תחומי המשפט, והם ציינו כי ספק אם עורכי הדין הטובים והמנוסים ביותר היו עוברים את הבחינה מבלי להתכונן לקראתה. יחד עם זאת לדבריהם לאור העובדה שלא נדרש ציון 100 למעבר אלא די בציון 65, יש בכדי להקהות מקצת מהתמיהות, אך בבוא הועדה הבוחנת לערוך את המבחן, ראוי שהתכליות השונות שבבסיס המבחן תעמודנה לנגד עיניה, ושיהיה בכך למתן מקצת השאלות האיזוטריות.

בסופו של דבר נפסק כי יש מקום לפסול שתי שאלות בלבד וכן השופטים הצביעו על שתי שאלות בעייתיות נוספות. לאור תוצאה זו לא ניתן צו להוצאות לחובת איש מהצדדים.

עו"ד בומבך מסר בתגובה לפסק הדין של בית המשפט העליון כי מדובר ביום גדול למתמחים: "בית המשפט העליון קיבל את הערעורים שהגשתי בנוגע לשאלות הספציפיות ופסל שתי שאלות נוספות בבחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין. כמו כן, בית המשפט דחה את ערעור הלשכה בנוגע ל-3 שאלות אחרות שבית המשפט המחוזי בחר להתערב בהן.

בסך הכל - מדובר ב-5 שאלות שבית המשפט התערב בהן תוך הצבעה על חוסר הסבירות הקיצוני בהן - כמות השאלה הרבה ביותר בהיסטוריה. מדובר בנתון בעל משמעות כבירה בבחינה שהמאסה הקריטית של הנבחנים קיבלו בה בין 60 ל-65. בכל השאלות שנפסלו הסתייע בית המשפט בדוח התפלגות המסיחים שדרשנו לקבל.

"כמו כן, בית המשפט דן בטענות הרוחב שהעלינו ומתח ביקורת על הלשכה תוך המלצות פרקטיות לשינויה.

"בית המשפט קיבל את טענותינו שמדובר בבחינה שאין להגדיר אותה כמשקפת "ידע בסיסי" אלא רמה גבוהה בעשרות מונים - באופן שאינו הולם את תכלית הבחינה המוצהרת.

"בנוגע לסד הזמנים הקצר שניתן לכל שאלה - המליץ לאפשר זמן רב יותר בבחינות הבאות תוך הצבעה על חוסר ההלימה של המצב הקיים לתכלית הבחינה. למרות קביעות אלה - לא ניתן תקדים של פקטור רחב.

"בשורה התחתונה - מדובר ביום גדול למתמחים רבים, והפסילה המרובה של השאלות, לצד ההמלצות הפרקטיות של בית המשפט גורמות לי להאמין שלשכת עורכי הדין תפיק לקחים משמעותיים בנוגע למתכונת העתידית של הבחינה כדי שעוולה כזו לא תישנה. לטעמי היה כאן מקום לתת פקטור משמעתי לטובת המתמחים וחבל שבית המשפט לא עשה כאן את הצעד הנוסף בענין".

לשכת עורכי הדין בתגובתה הדגישה את חצי הכוס המלאה מבחינתה: "בית המשפט העליון דחה היום בפסק דינו את שלל הטענות והרמזים שהוטחו כנגד הוועדה הבוחנת והלשכה להטיות, ל"אג'נדה" מכוונת, לתיקונים הגובלים בזיוף, לקנוניות ותרמיות למיניהם, אי שקיפות, לגבי זהות הנבחנים, חשיפת מכוונות של שמות הנבחנים ועוד".