מדוע אסור להסתנוור מהחגיגה הפרועה בשווקים בארה"ב

עבור משקיעים במניות, ובמיוחד בשוקי המניות בארה"ב, היה חודש ינואר האחרון ממש יוצא מן הכלל: עבור מדד הדאו ג'ונס -המדד הידוע ביותר בשוק המניות האמריקני - היה זה הינואר הטוב ביותר מאז 1997, עבור מדד ה-S&P 500 - המדד החשוב ביותר בארה"ב, של 500 החברות הגדולות ביותר - היה זה "רק" עוד חודש של עליות, החודש ה-15 ברציפות. זוהי תופעה חסרת תקדים בהיסטוריה, המעידה על עוצמת מגמת הגיאות השולטת בשוק האמריקני מאז נצחונו של טראמפ.

מדדים אלה, כמו גם כמעט כל מדד מניות חשוב בארה"ב וגם רבים אחרים מסביב לעולם, רשמו רצף של שיאים חדשים במהלך החודש.

שורה ארוכה של מדדי סנטימנט - כלומר, מדדים המשקפים תחושות, נטיות ומצבי רוח - של משקיעים מכל הסוגים, הגיעו לרמות שיא. בחלק מהמקרים מדובר בשיא של כמה שנים, בחלקם בשיא של כמה עשורים, ובחלקם בשיאים היסטוריים. בכמעט כל המקרים, רמות האופטימיות של המשקיעים עברו את השיאים של 2007 וגם של 2000-1999.

בורסות רבות מסביב לעולם חגגו ביחד עם אחותן הבכורה בארה"ב. אבל לא הכל היה כייפי, או אפילו חיובי בכלל, בחודש החולף: עבור הדולר האמריקאי, היה זה הינואר הגרוע ביותר מאז 1987. המטבע האמריקאי ירד מול כמעט כל המטבעות בעולם, הן של מדינות מפותחות והן של כלכלות מתעוררות. בנוסף, עבור שוק האג"ח בארה"ב היה זה הינואר הגרוע ביותר מאז 1992. החולשה בשוק האג"ח היתה כלל-עולמית, למרות שהיא בלטה במיוחד בארה"ב.

בורסת ניו יורק צילומים: איי אף פי

דווקא לקראת סוף החודש, בימי שני ושלישי השבוע (29 ו-30 לינואר) נרשמו ירידות בשוקי המניות. בארה"ב, היתה זו הירידה הדו-יומית הראשונה מאז 2016. מדד ה-S&P 500 רשמה ירידה יומית של יותר מ-1% לאחר כמעט ארבעה חודשים נטולי ירידה בהיקף זה.

מה זה אומר? ואיך יכול אדם מן השורה לעשות סדר בכל בליל הנתונים וברעש התקשורתי המתלווה להם?

התשובה הבסיסית, שצריך לשמש קו מנחה לאותו אדם מן השורה, היא די פשוטה. שוק האג"ח הוא יותר חשוב משוק המניות. שוק האג"ח (בכל מדינה, וממילא בעולם) הוא גם הרבה יותר גדול. השחקנים בו יותר גדולים, שקולים וגם - אם נשתמש במונח לא מקצועי - יותר שפויים. לכן, מה שקורה בשוק האג"ח ראוי ליותר תשומת לב ולמשקל יותר גדול מההתפתחויות בשוק המניות, לצורך קבלת החלטות.

על פי כלל זה, העובדה שבשוקי האג"ח היו ירידות בינואר היא יותר חשובה ובעלת משמעות מאשר העובדה המקבילה, שבשוק המניות היו עליות. כלומר, במקום להיסחף באווירת ה"חינגה" האופפת את המניות, יש מקום להיות מוטרד מהנטייה השלילית באג"ח.

אולם מסתבר שהסיבות להיות מוטרד הן הרבה יותר מהותיות ממה שנראה במבט ראשון. באשר לשוקי המניות, דווקא עוצמת התחושות האופטימיות מהווה את הנורה האדומה - או לפחות הכתומה - למציאות שהפכה מוגזמת לפי כל קנה מידה. אם כולם משוכנעים שהכל נפלא ושהשוק יכול רק לעלות, הודות לשלל נימוקים חיוביים, דווקא אז צריכים להפעיל זהירות.

אבל זוהי רק אמירה של שכל ישר - לא להיסחף עם הזרם. הגורם הכלכלי שצריך להכריע את הדיון לכיוון של זהירות הרבה יותר גדולה כלפי המניות וכל שאר המכשירים הפיננסיים הספקולטיביים היא אותה עלייה שהזכרנו בשוק האג"ח.

במהלך ינואר, התשואה על אג"ח של ממשלת ארה"ב עלתה באופן משמעותי -- ועלייה בתשואה פירושה ירידה במחיר של האג"ח: התשואה על אג"ח לשנתיים מטפסת כמעט מדי יום ונמצאת ברמה של כ-2.15%, שלא נראתה מאז 2008. התשואה על אג"ח ל-10 שנים חלפה במהלך ינואר על פני הרמה של 2.63% - שהיתה השיא אליה הגיעה במארס 2017. עד סוף החודש, הגיעה התשואה ל-10 שנים למעל 2.7%, ועוד היד נטועה.

גם באירופה, התשואות עולות, כך שתופעת התשואות השליליות -- תופעה המעידה על גודל העיוות שננגרם בשוק הזה על ידי הבנק המרכזי האירופי -- מתחילה להישחק. לפני כמה ימים, התשואה על אג"ח של ממשלת גרמניה לחמש שנים חזרה לרמה חיובית בפעם הראשונה מזה שלוש שנים. כך גם ביפן ובעוד מדינות גדולות.

עליית הריבית לטווח ארוך -- המשתקפת בתשואות על אג"ח -- הוא הגורם שבכוחו להרוס את החגיגה המשתוללת בשוקי המניות. מה שהיה עד לא מזמן איום פוטנציאלי הופך למציאות, והעלייה ברמת התשואות הולכת וצוברת תאוצה.

ניטש ויכוח חריף בין המומחים לפשר העלייה הזאת, לגורמים לה ולסיכוי שהיא תתמיד. אבל כולם מסכימים ששוק האג"ח היא החזית הקריטית ועליה חייבים לעקוב בשבע עיניים - ולא להסתנוור מהאורות הנוצצים בשוק המניות.

הכותב הוא יועץ כלכלי עצמאי