והקואליציה הזאת רוצה לאשר תקציב בחורף?

קואליציה אובדנית

לפעמים גם קואליציות שאף אחד ממרכיביהן לא רוצה בפירוק נכנסות לתהליך אובדני. זה קורה בדרך כלל שלוש שנים אחרי הבחירות הקודמות, כשהבחירות הבאות כבר נראות באופק וכל הצדדים כבר צריכים לחשוב על איך כניעה שלהם תשפיע על הבוחר. ויש גם שאלה של עייפות החומר, כולם כבר עייפים לוותר אחד לשני. זה מה שקרה היום (שישי) לממשלת נתניהו הרביעית שנראתה היציבה ביותר בתולדותיו. היא החלה לחשב את קיצה לאחור. ודרוש נס כדי שתשרוד.

פנטזיה תקציבית

הרעיון המקורי של הקואליציה הזאת להעביר את תקציב 2019 במושב החורף מעולם לא נראה כל כול יומרני כמו היום. איך יתגברו על הדרישות התקציביות החדשות שיהיו לחרדים? איך יפשרו בין הרצון של ליברמן להביא כספים לביטחון לרצון של כחלון להיטיב עם העם, כלומר הבוחרים, כלומר להוריד מסים?

שר האוצר משה כחלון צילום: נמרוד גליקמן

גם האתגרים שממתינים לקואליציה הזו יקשו עליה מאוד לשרוד. אם הליכוד לא העז להרגיז את הבוחרים באמצעות השבתת הרכבת בימי חול, מה הסיכוי שהוא יעביר את חוק המרכולים שיסגור את המסחר בישראל בשבת? ומה הסיכוי שכולנו וישראל ביתנו יסכימו לתת יד למהלך כזה? וגם חוק הגיוס שהשם הראוי לו באמת הוא חוק ההשתמטות ממתין בפתח. וצריך להודות - הרבה יותר קל להעביר חוק השתמטות אחרי הבחירות מאשר לפניהן.

אחד המאפיינים הבולטים של העידן החרדי החדש הוא משבר הסמכות של גדולי התורה. האדמו"ר מגור הרב יהודה אריה אלתר, שהוא האיש ששלח את ליצמן לממשלה, הוכיח שלפחות במה שנוגע לפוליטיקה, לו אין משבר סמכות והוא עדיין יכול לפרק ממשלות. השאלה היא עד כמה המשבר הזה יתרון לתהליך ההולך וגובר של נדידת חרדים למפלגות אחרות.

מצד אחד זה נראה שאלתר ושאר האדמו"רים (ראשי חסידויות) ביהדות התורה נוקטים עמדה לא הגיונית. הרי כל כך טוב לחרדים בממשלה הזאת והתקציבים שזורמים מממנים ישיבות ואברכים. לפעמים נדמה שיש לא מעט מנהיגים חרדים שלא יודעים איך לחיות עם זה שהם הפכו לחלק בלתי נפרד מהשלטון ומתגעגעים לעמדה הגלותית של מיעוט נרדף. מצד שני אי אפשר להתעלם מכך שהמשבר הזה קורה אחרי שיהדות התורה מיצתה את רוב ההישגים התקציביים שהיא יכולה לקוות להם בקדנציה הזו.

שר הפנים אריה דרעי ושר הביטחון אביגדור ליברמן. לחרדים טוב בממשלה צילום: עומר מסינגר

"אני לא יודע מה קרה דווקא השבת", אמר שר העבודה חיים כץ. הוא מתכוון לשאלה למה דווקא חילול השבת של הרכבת השבוע, שאין ספק שהוא בגדר פיקוח נפש, גרם לליצמן להודיע על התפטרות ולא חילולי שבת הרבה פחות הכרחיים במשך השנה האחרונה. אי אפשר להתעלם מכך שליצמן מתכוון להתפטר חמישה ימים אחרי שהגשים לפחות חלקית את הבטחתו לרפורמה בטיפול הסיעודי. קשה מאוד להאמין שזה מקרי.

מהרגע שליצמן יתפטר הוא יוצר מקור בלתי פוסק של חוסר יציבות בקואליציה. ברמה הערכית תעלה השאלה למה הוא התפטר ודרעי וגפני נשארים בתפקידיהם. הרי הם לא גויים של שבת. ברמה הפוליטית, בעוד לגפני ובייחוד לדרעי, שמפלגתו מגרדת את אחוז החסימה, יהיה כל עניין בהמשך הקואליציה, לליצמן יהיה עניין בפירוקה. המצב הזה יוצר אינטרס מובהק לקואליציה להעביר כמה שיותר מהר את חוק שיקולי המסורת, החוק שמחייב את שר העבודה לשקול שיקולי דת במתן היתרי עבודה בשבת. זאת, בתקווה שזה יחזיר את ליצמן לממשלה. לא בטוח שהיא מסוגלת. סביר שעד אז יפרצו עוד כמה משברי רכבת.

'יש עתיד' תידרש בשבועות הקרובים לאקרובטיקה כדי לשמור על הדימוי של מפלגת אחדות בעם ועדיין לבקר (במתינות) את הממשלה. מה שיכול לאפשר לה לא להתלהם זו המציאות שהולכת ונעשית מתלהמת ועשויה להביא לנסיקה מחודשת שלה בסקרים. העבודות בשבת הזו עוברות מבחינת החרדים בגלל שלכולם ברור שהן בגדר פיקוח נפש. כדי לנסות למנוע התפרקות של הקואליציה הממשלה תיאלץ לוותר על עבודות אחרות ולהשבית קווי רכבת בימי חול. כל קו שיושבת יפגע בליכוד.

הליכה לבחירות על סדר יום של דת ומדינה עלולה לשים שוב על השולחן את הרעיון של מפלגת המגזר החילוני. הקו הממלכתי של 'יש עתי'ד מאוד מחזק את הרעיון. למען האמת הדבר העיקרי שמנע הקמת מפלגה כזו עד כה היה החיפוש אחר מנהיג שמסוגל לחצות את מחסום ארבעת המנדטים. סביר ששר הפנים לשעבר אופיר פינס יכול. עד עכשיו לפחות הוא לא רצה.