האש שבתוך המכונה: מה קורה אצל אלון מאסק?

זה היה בשיא בועת הדוט.קום, מרץ 2000. אלון מאסק ופיטר תיל, שני היזמים שמיזוג החברות שלהם יצר את פייפאל, היו בדרך לפגישה עם משקיעים. הם נסעו במכונית הספורט של מאסק, מקלארן x1, שעלתה מיליון דולר.

"היינו אמורים להתכונן לפגישה עם המשקיעים, אבל אלון דיבר בעיקר על המכונית, שיכולה להגיע מ־0 למאה מייל לשעה בשש שניות", שחזר תיל לאחרונה בראיון. "כדי להדגים אלון האיץ את המכונית מ־45 ל־85 מייל לשעה תוך החלפת נתיבים באזור של 35 מייל לשעה. הוא איבד שליטה על האוטו".

המכונית המריאה באוויר. "היה לה מספיק מומנטום מסיבוב ההגה לגרום לה לעשות סיבוב אופקי של 360 מעלות באוויר, בגובה מטר מעל הכביש, ואז התרסקנו. הנהגת שעצרה לידנו אמרה לנו שבכלל חשבה לא לעצור, כי היתה בטוחה שמי שבתוך הרכב מת. הדבר הראשון שאלון אמר היה 'וואו, זה היה ממש אינטנסיבי'. ואז הוא אמר לי 'קראתי את כל הסיפורים על אנשים שעשו כסף וקנו מכוניות ספורט ואז ריסקו אותן, אבל מכיוון שידעתי שזה לא יקרה לי לא עשיתי ביטוח על האוטו'". תיל ומאסק יצאו מהמכונית והמשיכו ברגל לפגישה שלהם.

אלון מאסק צילום: גטי אימג'ס

לפי תיל, הסיפור הזה מלמד על הנכונות של מאסק לבחון את הגבולות. וזה אכן מה שמאסק עשה אחרי שהשניים מכרו את פייפאל לאיביי, שנתיים מאוחר יותר, תמורת מיליארד וחצי דולר. במקום להפוך למשקיע או פילנתרופ, הוא המשיך ביזמות, והקים את שתיים מהחברות האיקוניות של תקופתנו, יצרנית המכוניות החשמליות טסלה, וחברת השיגור לחלל SpaceX.

מאסק עצמו מסביר שהנכונות לקחת על עצמו פרויקטים עתירי סיכון היא בכלל פטאליסטית. "אנשים לא צריכים לחשוב 'אני חש פחד ממשהו ולכן לא אעשה אותו'. לפחד זה נורמלי. מה שיכול אולי לעזור הוא פטאליזם. כלומר, אם אתה מוכן לקבל את ההסתברויות, זה מפחית את הפחד. חשבתי שהסיכויים של SpaceX הם פחות מ־10%, ושקרוב לוודאי אפסיד הכל. אבל אולי כך נקדם את העניינים, וחברה אחרת תוכל להרים את המקל ולהמשיך לרוץ הלאה, כך שעדיין נעשה משהו טוב. אותו דבר עם טסלה. חשבתי שהסיכויים של חברת רכב להצליח הם נמוכים ביותר". השבוע השיקה טסלה את מודל 3 שלה, שגרם לפרשנים להכריז ש"עידן הרכב החשמלי הגיע". SpaceX הכריזה שתשגר בנובמבר רקטה שמסוגלת לשאת לחלל 54 טונות — החזקה ביותר שנבנתה באמריקה מאז תוכנית אפולו לטיסה לירח.

דולר ליום וחופש מחשבה

הרעיון המקורי של פייפאל היה שאפתני: "ליצור מטבע אינטרנטי שיחליף את הדולר". גם בעידן הביטקוין, זה עדיין נשמע רעיון מרחיק לכת, והוא ודאי היה כזה בסוף שנות התשעים. אבל זה סוג הרעיונות שעניין את תיל ומאסק, כמו גם יזמים אחרים שהגיחו מהתרסקות הדוט.קום. ג'ף בזוס, למשל, מייסד אמזון שרצה לבנות את החנות הגדולה בעולם.

מאסק, עילוי מחשבים שעזב בגיל 17 את דרום אפריקה בדרכו לקליפורניה, העיד על עצמו בראיון שהתעניין בשאלות גדולות עוד בקולג'. מאסק הסטודנט לא היה מודאג יותר מדי מעתידו החומרי, בזכות ניסוי שערך: הוא גילה שהוא יכול להתקיים על דולר ביום עם תפריט של נקניקיות ומיץ תפוזים. השקט המנטלי שהידיעה הזאת הקנתה לו — "אפשר להרוויח בקלות 30 דולר בחודש, אז יהיה בסדר" — איפשר לו להתמקד בשאלות גדולות קצת יותר מאלה של תלמיד קולג' ממוצע. "ניסיתי לחשוב מה הדברים שישפיעו יותר מכל על עתיד האנושות, ומצאתי חמישה. מתוכם היו שלושה שנראה מעניין להיות מעורב בהם: האינטרנט, אנרגיה בת־קיימא, והרחבת החיים אל מחוץ לכדור הארץ. הרביעי היה בינה מלאכותית, והחמישי הוא לכתוב מחדש את הגנטיקה האנושית".

20 שנה אחרי, מאסק מתעניין באותם דברים בדיוק. כפי שניסח זאת בנונשלנטיות בהודעה לעיתונות בפברואר: "המטרות שלי הן להאיץ את המעבר של העולם לאנרגיה בת־קיימא, ולעזור לאנושות להיהפך לציביליזציה מולטי־פלאנטרית". בדרך מאסק גם נהפך למשקיע בבינה מלאכותית — ולאחד המזהירים הבולטים מפניה. הוא גם מקדם עוד מיזמים כמו ההייפרלופ, רכבת שתיסע בתוך צינור במהירות קרובה לאלף קמ"ש. וכמובן, מאסק היה לאדם עשיר מאוד, שהונו מוערך ב־16 מיליארד דולר.

יש מי שרואה במאסק שילוב בין דמות הרואית מספריה של איין ראנד לדמות הקומיקס טוני סטארק, איירונמן. זו תדמית שהוא עצמו מטפח בהופעותיו הציבוריות, כשהוא מפרט, עטוי במעיל עור, את חזונותיו המוטוריים, הסולאריים והקוסמיים. אבל גם יש מי שרואה בדיבור עתיר הפאתוס על עתיד האנושות ובתדמית היזם הנועז טריק שמסיט את תשומת הלב ממה שמאסק לא רוצה להראות. למשל, הלוליינות הפיננסית שבאמצעותה הוא מנהל את עסקיו, או הסובסידיות של מיליארדי דולרים שקיבל מהממשל.

אבל אולי צריך לראות את מאסק כמי שמנצל משאב אחר לגמרי: בחזון שאותו הוא מקדם באנרגטיות בלתי נדלית, מאסק השתלט על הדמיון הציבורי. זו גם השתלטות קונקרטית, כי הוא מקדם תוכניות משלו לעתיד התחבורה הציבורית וליישוב מאדים. וזו גם השתלטות עקרונית יותר: במאה הקודמת היתה טיסה לירח הפרויקט הלאומי של אמריקה. במאה הנוכחית מאסק הוא יזם פרטי שמנסה לקדם את חזון הטיסה למאדים. לפי קו המחשבה הזה, מאסק מבטא את הפרטת החזון הקולקטיבי של האנושות.

מעדכן את המוח

טים אורבן, מייסד האתר הפופולרי Wait but Why, הוזמן על ידי הקורא הנלהב מאסק לראיין אותו. אורבן הקדיש זמן רב לנסות להבין את הסוד של מאסק, והגיע למסקנה הבאה: "מאסק רואה אנשים כמו מחשבים, והוא רואה את תוכנת המוח שלו עצמו כמוצר הכי חשוב שבבעלותו — ומאחר שאין חברות שמתכננות תוכנת מוח, הוא תכנן את התוכנה שלו, הוא מבצע בדיקות בטא שלה כל יום, ומעדכן אותה באופן בלתי פוסק". מאסק, לפי אורבן, פשוט חושב באופן יעיל יותר.

האדם כמחשב. זה דימוי לא מפתיע לתיאור יזם מעמק הסיליקון. חסר בו דבר אחד: נפש. דווקא מאסק עצמו הוסיף את הממד הזה השבוע, כשענה לשאלות בטוויטר. "כשעוקבים אחרי מאסק באינסטגרם רואים חיים מדהימים", העיר אחד הצייצנים, "אני תוהה אם העליות והמורדות שהיו לו עושים את החיים מהנים יותר". מאסק ענה כך: "המציאות היא של שיאים נהדרים, נקודות שפל נוראיות, ולחץ בלתי פוסק. אני לא חושב שאנשים רוצים לשמוע על שני הדברים האחרונים". "האם אתה דו־קוטבי?", שאל צייצן אחר. "כן", השיב מאסק בפשטות, והרחיב: "אולי לא במובן הרפואי. לא יודע. רגשות רעים מגיעים במתאם לאירועים שליליים, אז אולי הבעיה האמיתית היא שאני נסחף במה שאני לוקח על עצמי". ולרגע חזר מאסק להיות אנושי.