פרשת פסגות: אדרי ובן דוד ערערו לעליון; "ההרשעה רצופה סתירות"

אחד מתיקי ניירות הערך הגדולים והמורכבים שהתנהלו בשנים האחרונים מגיע לבית המשפט העליון. סמנכ"ל הברוקראז' לשעבר בבית ההשקעות פסגות, דוד אדרי, ומנהל חדר המסחר לשעבר פסגות, שי בן דוד, שהורשעו בהרצת אג"ח ועבירות מרמה, הגישו היום (א') את נימוקי הערעור לבית המשפט. על השניים הוטלו בשל הרשעתם עונשי מאסר כבדים – 4.5 שנות מאסר לבן דוד, ו-2.5 שנות מאסר לבן דוד.

"התמונה העובדתית המרשיעה שקבע בית המשפט המחוזי בת"א", טוען אדרי המיוצג על ידי עורכות הדין נוית נגב ואיריס ניב-סבאג, "אינה הגיונית ואינה קוהרנטית. היא רצופה סתירות החותרות תחת בסיס ההיגיון של ההרשעה, השוללות על פני הדברים את הקביעות המרשיעות, ואת קביעת הכוונה המרמתית. אלו היו צריכות לפעול לטובת המערער ולהוביל לזיכוי מהעבירה, ולפחות לעורר ספק סביר בדבר אשמתם".

"בערעור זה מבקשים אנו להשמיע קול זעקה גדולה על הרשעתו של שי בן דוד", טוענים סנגורו עוה"ד ירון קוסטליץ ויואב סטשבסקי. "הכרעת הדין המרשיעה של בית המשפט המחוזי אינה יכולה לעמוד, והטעמים לכך עולים מהכרעת הדין עצמה".

אדרי. "התמונה העובדתית שקבע ביהמ"ש בת"א אינה הגיונית ואינה קוהרנטית" צילום: אוראל כהן

השופט כבוב: "השפעה ברורה בוטה וחד משמעית"

האישום המרכזי שבו הורשעו אדרי ובן דוד נוגע לשערי סדרות אג"ח שהמדינה פרסמה שבכוונתה לרכוש או להרחיב בספטמבר 2007 (מכרז החלף). על פי הכרעת הדין, השניים רקמו תוכנית מרמתית ופעלו בצוותא במטרה להוריד את שערי האג"ח המונפקים באמצעות מכירות משמעותיות, וכן פעלו במטרה להעלות את שער האג"ח הנאסף באמצעות רכישות משמעותיות. כל זאת תוך ניצול העוצמה הכלכלית של חשבון הנוסטרו של פסגות.

השופט כבוב קיבל את עמדת המדינה שמטרת הפעולות שביצעו הייתה להשפיע בדרכי תרמית על שערי אג"ח ממשלתיות לקראת מכרז החלף כדי להגדיל את רווחי נוסטרו פסגות. כבוב קבע כי ההשפעה של השניים הייתה "ברורה, בוטה וחד משמעית". הוא הגדיר את פעילותם כ"דורסנית וחסרת גבולות". "התקיימה הטעיה ברורה של נציג האוצר, מדובר בפגיעה חמורה וקשה בערכים המגונים בשוק ההון", הוסיף היום כבוב.

השופט חאלד כבוב צילום: אוראל כהן

אדרי: לפסול את חוות הדעת של הרשות

ערעורו של אדרי על הכרעת הדין משתרע על פני 214 עמודים וכולל טענות רבות. העיקריות שבהן מופנות כנגד הרשעתו על סמך קביעות עובדתיות שהובילו, כך לטענתו, לזיכוי של שני סוחרים נוספים מדויטשה בנק – דוד נבון וסער וינטראוב. לטענת אדרי, המסקנות לגבי סוחרי דויטשה, היו צריכות להיות תקפות גם לגביו.

טענה עיקרית נוספת של אדרי נוגעת למסקנות חוות הדעת הכלכלית שהגישה רשות ני"ע בתיק, וחוברה על ידי הכלכלנית הראשית שלה, ד"ר גתית גור-גרשגורן. לטענת אדרי בית המשפט היה צריך לפסול את חוות הדעת, משום שהיא נתנה על ידי מי שהייתה מעורבת בתיק כבר בשלב החקירה.

"מדובר במומחית אשר עובדת ברשות, ואשר עבודתה נגעה באופן ישיר וחד משמעי לחקירה בתיק זה", נטען בערעור. "היא נחשפה לראיות עוד בטרם מונתה כמומחית ואף הייתה חלק מהגוף אשר המליץ על הגשת כתב האישום בתיק, וקבע כי הצטברות נסיבות עובדתיות אלה יצרה נגיעה משמעותית של המומחית להליך".

אדרי מעלה שבע טענות מרכזיות נגד הכרעת הדין. הראשונה, חוסר היגיון בהרשעה לאור הוכחת מאפייני שוק האג"ח הממשלתי שבו פעלו הוא ובן דוד; השנייה, חוסר ההיגיון בהרשעה לאור הזיכוי של ארבע הסוחרים באחד מהאג"חים. השלישית, השגיאה שבהרשעה בשלוש סדרות אג"ח בחלק מהימים, למרות קיומו של ספק; הרביעית, שגיאה באי בחינת השלכות שלילת תכנית תרמיתית משותפת לפסגות ולדויטשה; החמישית, שגיאה בהתעלמות מכך שנוסטרו פסגות פעל רק בזירה אחת בשוק האג"ח הממשלתי; השישית, שגיאה בהתעלמות מהפעילות הנוגדת (הקניות) של סוחרי פסגות; והשביעית, חוסר ההיגיון בייחוס השפעה "בריונית" לנוסטרו פסגות - לאור קביעות בית המשפט המחוזי.

בן דוד בהקראת גזר הדין. "קול זעקה גדולה" צילום: אוראל כהן

אדרי: העסקאות היו אמיתיות, לא הייתה תרמית

"הדיון בתיק זה הצריך שירטוט של גבולות עבירת התרמית, תחימת גבולותיה, וקביעה היכן עובר הגבול בין פעילות מסחר לגיטימית, שמטרתה השאת רווחים, המבוצעת על ידי שחקנים מתוחכמים ודומיננטיים בשוק, לבין פעילות מסחר פלילית", נטען בערעור של אדרי.

"השאלה שהצריכה הכרעה נורמטיבית ומשפטית הייתה - מתי היערכותם של אותם גופים מתוחכמים ודומיננטיים לאירועים מסוימים בשוק ההון, כגון הנפקה או מכרז החלף היא מותרת, ומתי היא עולה היא לכדי עבירה פלילית".

לטענת הסנגוריות של אדרי, הפרשנות המשפטית של התנהלותו בסמוך למכרזי החלף חייבת להוביל למסקנה אחת: זיכויו. "אין מדובר בענייננו בתיק של עסקאות עצמיות או מתואמות, אשר מעצם טיבן מקימות הנחה או חזקה בדבר תרמיתיות", הן כותבות.

"אין מדובר גם בסיטואציה של עירוב מטרות (הן כוונה כלכלית והן כוונה מרמתית, ת.ג ומ.ג)", הן מוסיפות. "מדובר בתיק של עסקאות אמיתיות, אשר הנחת היסוד לגביהן היא שהן לגיטימיות. תיק זה חייב הבחנה ושרטוט קו הגבול בין עסקאות לגיטימיות, שנעשו בתום לב ועל פי הערכות ושיקולים כלכליים (כפי שטענה ההגנה) לבין עסקאות תרמיתיות, שנעשו בכוונה תרמיתית להשפיע על השער".

בן דוד: "פגיעה בעקרון ההחמרה ההדרגתית"

על אדרי ובן דוד הוטלו כאמור עונשי מאסר כבדים שגם לגביהם מכוון הערעור. על אדרי הוטלו 4.5 שנות מאסר (54 חודשים), ועל בן דוד -2.5 שנות מאסר (30 חודשי מאסר). על אדרי נגזר בנוסף קנס של 4.5 מיליון שקל, ועל בן דוד קנס של 1.75 מיליון שקלים.

בפרשה הראשונה שבה הורשעו השניים, הרצת אג"ח מדינה, גזר עליהם השופט חאלד כבוב 2.5 שנות מאסר (אדרי) ו-2 שנות מאסר (בן דוד). השניים הורשעו בנוסף גם בהרצת אג"ח דלק נדל"ן, שבגינה גזר עליהם כבוב עונש של שנת מאסר – אדרי, ו-9 חודשי מאסר – בן דוד.

אדרי עצמו הורשע בנוסף גם בעבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד בשל מסחר בני"ע (מק"מים) בחשבונותיו כשהוא נמצא בניגוד עניינים מול האינטרסים של פסגות. בגין הרשעה זאת גזר עליו כבוב עונש של שנתיים מאסר. כבוב החליט שחלק מהעונשים ירוצו במצטבר, כך שבסך הכל אדרי אמור לרצות 54 חודשי מאסר ובן דוד 30 חודשי מאסר.

שני הערעורים מתייחסים להחלטת החפיפה החלקית בענישה. "בעניין צבירת העונשים יש קפיצת מדרגה", טוענים למשל סנגורו של בן דוד, "שיש בה משום פגיעה בעקרון ההחמרה ההדרגתית בענישה ובעקרון אחידות הענישה. לא מצאנו תקדים לכך שבמקרים אחרים בהם הורשעו נאשמים בשני אישומים בעבירות לפי חוק ני"ע, הורו בתי המשפט על צבירת העונשים".