חשיפת כלכליסט
מפרק רשות השידור מציג: צ'ק פתוח למשרד עורכי הדין יגאל ארנון
הכנ"ר היוצא, פרופ' דוד האן ששימש כמפרק רשות השידור, מינה ללא מכרז מסודר את משרד עוה"ד יגאל ארנון ללוות את הליך הפירוק של הרשות. שכר הטרחה של המשרד עמד כבר באפריל 2016 על 5.3 מיליון שקל, ומאז הוא ממשיך להצטבר
שכר הטרחה המצטבר והסודי שגבה משרד עורכי הדין יגאל ארנון מקופתה של רשות השידור הוא: 5.264 מיליון שקל. הסכום הוא עבור ליווי משפטי של קצת יותר משנה וחצי שהעניק המשרד לכונס הנכסים הרשמי פרופ' דוד האן, שמונה לכהן כמפרק רשות השידור.
- דוד האן מסרב לחשוף את שכר עוה"ד שעוסקים בפירוק רשות השידור
- נתניהו על סגירת רשות השידור: "נעשה בצורה לא מכובדת"
- הכונס הרשמי מסביר מדוע לא איפשר לעובדי הרשות להיפרד: "לוח זמנים קצר"
לידי "כלכליסט" הגיעו חשבוניות שכר הטרחה הסודיות שהועברו מדי חודש ממשרד עורכי הדין הגדול לכנ"ר ואשר אושרו על ידי סגניתו עו"ד סיגל יעקבי, שנבחרה בשבוע שעבר לכהן כמחליפתו של האן. מהחשבוניות עולה כי מאז נכנסה הרשות להליך פירוק באוגוסט 2014 ועד אפריל 2016 גבה משרד עוה"ד יגאל ארנון מעל רבע מיליון שקל בחודש. יתר החשבוניות ששולמו למשרד מאז אינן בנמצא, אך בהנחה שגובה שכר הטרחה נשאר פחות או יותר דומה, הרי ששכרו המצטבר של המשרד תפח ב־3.25 מיליון שקל נוספים ובקרוב מאוד יעמוד על 9 מיליון שקל.
משרד עוה"ד יגאל ארנון מונה באוגוסט 2014, לפי בקשתו של האן, במטרה ללוות אותו "בהסדרת פירוקה של הרשות", כשבפרט דובר בהעסקת שני שותפים מהמשרד, עו"ד דרור ויגדור ועו"ד אמנון לורך, כבעלי התפקיד שיסייעו להאן.
בבקשה לאישור ההתקשרות כתב האן כי סיכם עם המשרד שהגמול שיקבל עבור אספקת שירותים משפטיים יעמוד על 500 שקל לשעת עבודה של ויגדור או לורך או שותף אחר במשרדם, 400 שקל לשעת עבודה של עורך דין שכיר ו־200 שקל לשעת עבודה של מתמחה. השופט דוד מינץ אישר בזמנו את ההתקשרות, ומאז חלפו יותר משנתיים וחצי, ושכר הטרחה ששולם הפך לנתון חסוי בחסות הכנ"ר. גם האן וגם משרד ארנון מסרבים למסור נתונים לגבי שעות העסקתם והשכר המצטבר.
מבדיקת 20 החשבוניות שהגיעו לידי "כלכליסט" עולה כי בכל חודש נוהג המשרד להעביר לעו"ד סיגל יעקבי דרישת תשלום, ולפרט את שעות העבודה של עורכי הדין במשרד על התיק. כך, לדוגמה, בחשבונית לאוגוסט 2015, שסכומה הכולל עומד על 275 אלף שקל, ישנו פירוט כי עו"ד ויגדור, השותף הבכיר במשרד, עבד על התיק 75 שעות ולכן גבה 37 אלף שקל שכר טרחה. שותפה אחרת במשרד עו"ד אורנה ששון עבדה 96 שעות על התיק באותו החודש, בתעריף 500 שקל לשעה, וגבתה 48 אלף שקל שכר טרחה. עו"ד שירה להט, שותפה נוספת במשרד, עבדה גם היא 98 שעות על התיק וגבתה 49 אלף שקל וכך הלאה. על כל הסכומים הללו יש להוסיף מע"מ.
בסך הכל מדובר ב־16 עורכי דין שונים שעסקו בענייני הפירוק של רשות השידור באותו חודש. קשה לדעת על מה עבדו כל כך הרבה עורכי דין באותו החודש, מאחר שהדו"חות שמפרטים את דרישות התשלום מוחזקים גם הם תחת איפול באגף הכונס הרשמי ולא ניתן לעיין בהם.
בחשבוניות שהגיעו לידי "כלכליסט", רק בחשבונית לחודש אפריל 2016 קיים פירוט מלא על מה עבדו עורכי הדין שהגישו את דרישת התשלום שלהם. כך, למשל, ב־3 באפריל 2016 מתברר שלפחות חמישה עורכי דין מהמשרד היו בפגישות בעניין התיק במשרדי רשות השידור ועם הכנ"ר האן, וכל אחד מהם הגיש חיוב שכר טרחה נפרד ושונה על כך.
כך, לפי הדו"ח עו"ד שירן מימון, שהיא שכירה במשרד, חייבה 2.2 שעות עבודה ובסך הכל 880 שקל וזאת בגין "פגישה ברשות השידור". באותו יום חייבה עו"ד מימון 4.8 שעות עבודה נוספות ובסך הכל 1,920 שקל עבור "פגישה עם הכנ"ר". עו"ד שלומית בוקיה, אף היא עורכת דין שכירה במשרד, חייבה עבור תשע שעות עבודה באותו יום ובסך הכל 3,600 שקל עבור "פגישה בירושלים עם רשות השידור ועם סגנית הכנ"ר" בעניין תביעות חוב ו"השלמות בעקבות הפגישות". עו"ד נטע גושן מהמשרד חייבה באותו יום 6.5 שעות עבודה ובסך הכל 2,600 שקל עבור "פגישות בירושלים עם הרשות ועם (השם הושחר)". עו"ד אילן אקוקה חייב 8.5 שעות עבודה באותו יום ובסך הכל 3,400 שקל. עו"ד שירה להט חייבה באותו יום עשר שעות עבודה ובסך הכל 5,000 שקל עבור פגישה ברשות ובכנ"ר בעניין תביעות חוב של גורם ששמו הושחר. מהמסמך לא ברור אם הפגישה אכן נמשכה עשר שעות.
בסה"כ חמישה עובדים ממשרד עוה"ד יגאל ארנון נפגשו באותו יום עם גורמים ברשות ובכנ"ר וגבו עבור כך יותר מ־17 אלף שקל מקופת רשות השידור.
נבחר ללא מכרז מסודר
לעו"ד האן ישנה היכרות קודמת עם משרד עוה"ד יגאל ארנון שנובעת מכך שהוא היה מתמחה במשרד. לפני כניסתה של הרשות להליך פירוק היו לא מעט משרדי עורכי דין גדולים שהביעו עניין רב בליווי המשפטי של ההליך. משום מה האן החליט שלא לערוך מכרז מסודר אלא בחר בעצמו במשרד הזוכה. בהודעה שהגיש בזמנו לבית המשפט הוא כתב כי הוא זקוק למינוים של עוה"ד ויגדור ולורך "כבעלי תפקיד שיסייעו לכונס הרשמי" בביצוע משימותיו כמפרק רשות השידור.
באותה הודעה כתב האן כי הבחירה בעוה"ד ויגדור ולורך כמועמדיו "נעשתה לאחר שהכונס הרשמי פנה לקשת רחבה של משרדי עורכי דין מובילים מהשורה הראשונה בישראל, נפגש עם אנשיהם, בחן את הצעותיהם ויכולותיהם לספק את השירותים הנדרשים", ולבסוף בחר במשרד יגאל ארנון שיש לו סניפים בירושלים ובתל אביב, מחלקת חדלות פירעון וניסיון רב.
הכנ"ר שלט בתשלום
"כלכליסט" ניסה כמה פעמים בעבר לקבל את הנתונים לגבי שכר הטרחה של משרד ארנון, אך הכנ"ר שמר עליהם בחשאיות וסירב למסור אותם. לכנ"ר היתה שליטה על הסכומים מאחר שבניגוד לתיקי פירוק אחרים, הוא אישר את חשבוניות שכר הטרחה ולא התבקש אישור של בית המשפט. לכן כל המסמכים הנוגעים להעסקת משרד עוה"ד יגאל ארנון גם לא מופיעים בתיק הפירוק של רשות השידור בבית המשפט המחוזי בירושלים.
גם לאחר שהוגשה בקשה לחשוף את נתוני שכר הטרחה לפי חוק חופש המידע, הוסיף האן להימנע מלחשוף אותם. כעת מתברר כי חלק גדול מהנתונים כבר סופקו לפני כמה חודשים לעמותה שפנתה בבקשה לקבל את המידע, מה שמעורר תהיות לגבי הסירוב לחשוף נתונים שכבר נחשפו.
בנוסף, תשובות לפי חוק חופש המידע שנמסרו לציבור אמורות להופיע באתר ייעודי שהוקם מכוח החוק ומכיל מאגר תשובות לפניות שונות. המטרה היא שאזרח שמעוניין במידע מסוים לא יצטרך לשלם אגרה ולהמתין תקופה ממושכת, במידה שהמידע כבר סופק למישהו אחר. למרות זאת באתר, שמופעל על ידי היחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד המשפטים, אין כל זכר לנתונים בדבר שכר הטרחה של משרד עוה"ד יגאל ארנון עבור שירותי הליווי לכנ"ר בתיק הפירוק של רשות השידור.
מהכנ"ר נמסר: "מינוי משרד עוה"ד ותשלום שכר טרחתו נעשו בהתאם להחלטת בית המשפט".
ממשרד יגאל ארנון נמסר: "עורכי הדין מונו על ידי בית המשפט כבעלי תפקיד בפירוק רשות השידור לצד פרופ' האן. שכר המשרד שאושר על ידי בית המשפט נקבע לפי תעריף ממשלתי נהוג של 500 שקל לשעה לעו"ד־שותף ו־400 שקל לשכיר".